קווינטוס סרטוריוס
 | |||
| "קווינטוס סרטוריוס וזנב הסוס"', ציורו של חרארד ואן דר קויל, שמן על קנבס, 1638. הציור מציג את המשל למנהיגות נבונה המיוחס לסרטוריוס: "מרוט את זנב הסוס לא במכה אחת, אלא שערה שערה". | |||
| לידה |
123 לפנה"ס נוריסה | ||
|---|---|---|---|
| נרצח |
72 לפנה"ס (בגיל 51 בערך) Osca, ספרד  | ||
| מדינה | הרפובליקה הרומית | ||
| מפלגה | הסיעה הפופולרית | ||
| |||
| |||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
|
Grass Crown | |||
  | |||
קווינטוס סרטוריוס (בלטינית: Quintus Sertorius; 123 לפנה"ס – 72 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי רומי, ממנהיגי הסיעה הפופולרית ברפובליקה הרומית.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרטוריוס נולד למשפחה ממעמד הפרשים בנורסיה. משנת 105 לפנה"ס ועד 102 לפנה"ס שירת בצבא הרומי תחת פיקודו של גאיוס מריוס בגאליה ובצפון איטליה והשתתף במלחמת הקימברים. בשנת 97 לפנה"ס מונה לתפקיד טריבון צבאי בספרד. בחמש השנים ששימש בתפקיד זה רכש סרטוריוס מוניטין של מפקד צבאי מוכשר ויעיל בקרב בני ארצו ובקרב הילידים האיברים. בשנת 90 לפנה"ס נבחר למשרת הקווסטור והשתתף במלחמת בעלות הברית, שבמהלכה איבד אחת מעיניו.
סרטוריוס נקלע לחיכוכים עם לוקיוס קורנליוס סולה, ממנהיגי האופטימאטים, בעיקר בשל כך שהאחרון מנע ממנו להיבחר למשרת הטריבון בשנת 88 לפנה"ס. עקב חיכוכים אלה חבר סרטוריוס ללוקיוס קורנליוס קינה וגאיוס מריוס, יריביו הפוליטיים של סולה, עם פרוץ מלחמת האזרחים הרומית. לאחר יציאתו של סולה מזרחה התלקחה מחדש מלחמת האזרחים וסרטוריוס חבר למנהיג הפופולרים הקונסול קינה. זה חבר לגאיוס מריוס, שחזר מגלותו באפריקה, וסרטוריוס לקח חלק חשוב ועיקרי בכיבוש רומא על ידי שני מנהיגים אלה. עם כיבוש רומא החלו לערוך המנצחים הפופולרים טבח באנשי האצולה האופטימיטים. נראה שסרטוריוס היה גורם ממתן בקרב המנהיגות הפופולרית אשר ניסה למנוע ולמזער את ממדי הטבח, אולם ללא הצלחה יתרה. לאחר מותו של מריוס הוציא להורג סרטריוס את הפלוגות של הנ"ל שלקחו את החלק העיקרי במעשי הרצח.
חזרתו של סולה לאיטליה בשנת 83 לפנה"ס מהמזרח הביאה לפריצתה המחודשת של מלחמת האזרחים וסרטוריוס, ששימש כפראיטור, נשלח לאטרוריה לגייס חיילים ומשם לספרד, שעליה מונה כנציב. לאחר מפלת הפופולרים במלחמה באיטליה שלח סולה לספרד את אניוס לוסקוס בראשותו של צבא וסרטוריוס ברח מפניו למאוריטניה.
בשנת 81 לפנה"ס חזר סרטוריוס לספרד וביסס לעצמו עמדת כוח בלוסיטניה (פורטוגל של ימינו). סרטוריוס הקים צבא שהתבסס על השבטים הלוסיטאנים, עריקים מהצבא הרומי, שרידי הסיעה הפופולרית, בני המושבות הרומיות באזור ואפריקנים. השלטון ברומא שלח נגדו מספר צבאות, אולם הוא הצליח להביס אותם. יכולתו של סרטוריוס כמצביא הביאה לתמיכה רבה בו בקרב הילידים של חצי האי האיברי, תמיכה שהתגברה בשל הקלות במיסים שהנהיג. סרטוריוס החל ליצור משקל-נגד לשלטון ברומא על ידי יצירת סנאט מקומי באוסקה, הנחלת חינוך ותרבות יוונית- רומית לאצילים המקומיים ורכישת תמיכתם של המושבות הרומיות בספרד. במישור החיצוני הצליח סרטוריוס ליצור לעצמו קהל תומכים בעיר רומא עצמה, יצר שיתוף פעולה עם שודדי הים באזור וניסה ליצור קשרים מדיניים עם מיתרידטס השישי, מלך פונטוס.
למרות מאבקו העיקש של נציג השלטון מטלוס פיוס, שנשלח להיספניה כבר בשנת 79 לפנה"ס, סרטוריוס שלט למעשה באופן מוחלט בחלקים גדולים בחצי האי האיברי עד לשנת 77 לפנה"ס. בשנה זו הגיע לחצי האי פומפיוס בראש צבא גדול וחבר לכוחות האחרים של רומא באזור. הלחץ הצבאי הכביר שהופעל על סרטוריוס אילץ אותו להימנע בדרך כלל מעימות חזיתי עם כוחות השלטון הרומאי ולנקוט בטקטיקות גרילה. במשך חמש שנים הצליח סרטוריוס להדוף את כוחותיו של פומפיוס אולם מצב המלחמה המתמיד הוביל להתדרדרות מתמשכת במעמדו בקרב תומכיו והשטח עליו שלט הלך וקטן. בסופו של דבר הוא נרצח בשנת 72 לפנה"ס בקנוניה על ידי קצינים מצבאו שלו.
מותו של סרטוריוס מוטט למעשה את המרד בחצי האי האיברי, ופומפיוס הצליח במהרה לכבוש מחדש את חצי האי ולארגן אותו ביעילות תחת מרותה של השלטון האופטימאטי ברומא.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קווינטוס סרטוריוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)