לדלג לתוכן

קורי עכביש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עכביש טווה קור. להפעלת הסרטון יש ללחוץ על המשולש
קורי עכביש

קורי עכביש הם חוטי משי דקיקים עשויי חלבון שמייצר העכביש. הקורים מתפקדים כרשת לתפיסת חרקים, המשמשים מזון לעכביש. לא כל העכבישים מייצרים קורים למטרות טריפה, וישנם כאלה שלא מייצרים קורים כלל.

הקוּר הוא כה דקיק עד שקוטרו אינו עולה על מיקרונים אחדים.

קורי עכביש חזקים יותר מפלדה ומייצרים את עצמם. הם מהווים נושא מרכזי במחקר החומרים. למרות שהמכניזם המלא של התהליך שבו נוזל המופרש מהעכביש מתקשה והופך לקור העמיד נותר תעלומה, חוקרים מתקרבים להבנת התהליכים הכימיים המעורבים. הם מצביעים על הפוטנציאל לייצור חומרים חדשים בעלי תכונות מיוחדות באמצעות ניצול תהליך ההרכבה העצמית של הקוּר. [1]

סוגי קורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר סוגי קורים, המשתנים לפי המשפחה אליה משתייך העכביש. לכל משפחה הרשת האופיינית לה. ישנם סוגים ואפילו מינים מסוימים שצורת הרשת שהם אורגים מיוחדת רק להם[2]. לדוגמה, רשתותיהם של העכבישים בני משפחת הגלגלניים הן עגולות, גדולות, עשויות קורים חזקים ופרוסות בניצב לקרקע. במשפחה זו ישנם מינים המותחים את רשתותיהם רק בלילה, ואחרי הציד אוכלים את הרשתות[2].

תהליך הטווייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומר הגלם ליצירת הקור הוא נוזל שקוף, סמיך ודביק המורכב מחלבונים שונים. בחלקו האחורי של גוף העכביש נמצאות בלוטות האחראיות לייצור חומר זה. מן הפטמיות נמשכות צינוריות נימיות אל שלושה זוגות של פטמיות טווייה ואל משטח הטווייה, הממוקם בגחון. שם נמצאים מאות ואף אלפי חרירים שופעי משי. בקצה הבטן, קרוב למשטח הטווייה, נמצאות פטמיות הטווייה, שנראות כבליטות קטנות או כמחושים קצרצרים. נוזל המשי זורם דרך הבלוטות אל הפטמיות ומשם החוצה. הנוזל פורץ דרך כמאה חרירים הנמצאים בקצה הפטמית, ומצטמג למגע עם האוויר. בעזרת טופרי רגליו ובעזרת מסרקות ומברשות זעירות העכביש הופך את הסיבים לקור שעוביו אינו עולה על מיקרונים אחדים, ומגיע לעיתים עד 0.02 מיקרון בלבד, אך חוזק המתיחה שלו גדול יותר מזה של חוט פלדה באותו עובי[3], והוא אלסטי יותר.

כל קור מיוצר על ידי זוג פטמיות אחד לפחות. כאמור, בכל אחת מהן כמאה חרירים, ומכאן שכל קור מורכב מ-200 סיבים לפחות. ישנם עכבישים המשתמשים בכל שלושת הזוגות לשם טוויית הקורים. כל זוג פטמיות מפריש חומר שונה, והעכביש יכול לבחור בצירופים שונים להכנת תערובות שונות.

בדרך כלל הזכרים הבוגרים קטנים, ואין הם טווים רשתות ציד, אלא משאירים את המלאכה לנקבות ומסתתרים בשולי רשת הציד שלהן.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השורש העברי "קור" מופיע בתנ"ך מספר פעמים בהטיות שונות[4]. פרשני התנ"ך קושרים בין המילה קור למילים שונות כמו "קורי"[5], "קורה"[6], ו"קיר"[7].

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ניו יורק טיימס, לא רק שקורי עכביש חזקים מפלדה - הם גם מייצרים את עצמם, באתר הארץ, ‏16.11.2020
  2. ^ 1 2 פנחס אמתי, מדריך החרקים בישראל ופרוקי רגליים אחרים, 1987, עמ' 24.
  3. ^ פנחס אמתי, רשתות עכבישים, סנונית; עמיר וינשטיין, "חרקים - עולם קטן בגדול", לא רק רשת: 33 עובדות ומיתוסים על עכבישים, באתר ynet, 19 באוגוסט 2012
  4. ^ לדוגמה ספר ישעיה, פרק נ"ט, פסוקים ה'ו'
  5. ^ כלי אריגה קדום -רש"י ספר ישעיה, פרק נ"ט, פסוק ה'
  6. ^ משום שהעכביש אורג על קורות הבית את קוריו -רש"י ספר ישעיה, פרק נ"ט, פסוק ה'
  7. ^ משום שהעכביש אורג על קירות את קוריו -מצודת ציון ספר ישעיה, פרק נ"ט, פסוק ה'