קלן (סיירת, 1916)

"קלן"
SMS Cöln

תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת קלה
צי
סדרה	קלן
ציוני דרך עיקריים
מספנה	בלום ווס
תחילת הבנייה	1915
הושקה	5 באוקטובר 1916
תקופת הפעילות	17 בינואר 1918 – 21 ביוני 1919 (שנה)
אחריתה	הוטבעה על ידי צוותה בסקפה פלו
מיקום	58°53′32″N 3°03′00″W
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 5,620 טון, מקסימלי: 7,486 טון
אורך	155.5 מ'
רוחב	14.2 מ'
שוקע	6.01 מ'
נתונים טכניים
מהירות	27.5 קשרים
גודל הצוות	559 קצינים ומלחים
טווח שיוט	10,000 ק"מ
הנעה	14 דוודי קיטור, 31,000 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	חגורת שריון – 60 מ"מ סיפון – 60 מ"מ מגדל הניווט – 100 מ"מ
חימוש	8 תותחים 150 מ"מ (5.9 אינץ') 3 תותחי נ"מ 88 מ"מ ( אינץ') 4 צינורות טורפדו 500 מ"מ (19.7 אינץ') 200 מוקשים

קלן (בגרמנית: SMS Cöln) הייתה סיירת קלה של הצי הקיסרי הגרמני, השנייה הנושאת את השם הזה, על שם קודמתה SMS קלן אשר אבדה בקרב מפרץ הלגולנד. קלן, הראשונה בסדרה שלה, הושקה ב-5 באוקטובר 1916 בבלום אונד פוס בהמבורג והושלמה יותר משנה לאחר מכן בינואר 1918. היא ואחותה דרזדן היו שתי הסיירות הקלות האחרונות שנבנו על ידי הצי הקיסרי הגרמני; שמונה מאחיותיה נמחקו לפני שהושלמו. האוניות היו שיפור מצטבר לעומת הסיירות הקודמות מסדרת קניגסברג.

קלן נכנסה לשירות עם צי הים הפתוח עשרה חודשים לפני תום מלחמת העולם הראשונה; כתוצאה מכך, קריירת השירות שלה הייתה מוגבלת והיא לא ראתה פעולה. היא השתתפה במבצע צי לנורווגיה כדי לתקוף שיירות בריטיות לסקנדינביה, אך הן לא הצליחו לאתר שום שיירה וחזרו לנמל. קלן הייתה אמורה להשתתף בגיחת שיא בימיה האחרונים של המלחמה, אך מרד בצי אילץ את האדמירלים ריינהרד שר ופרנץ פון היפר לבטל את הפעולה. האונייה נכלאה בסקפה פלו לאחר תום המלחמה והוטבעה עם הצי שם ב-21 ביוני 1919, בהוראת מפקד השייטת קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר. בניגוד לרבות מהאוניות האחרות שהוטבעו שם, קלן מעולם לא נמשתה לגריטה.

תכנון

בשנה הראשונה לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה ביולי 1914, הצי הקיסרי הגרמני ספג אבדות כבדות בקרב הסיירות הקלות שלו; בסוף 1915, התקבלה ההחלטה להתחיל בבניית סיירות מחליפות. הצי לא הוגבל עוד על ידי חוקי הצי שקבעו בעבר את ההוצאות, והוקצה מימון מלחמה לבניית עשרה כלי שיט חדשים. בשל הצורך להתחיל בעבודה מהר ככל האפשר, בוצעו רק שינויים קלים בתכנון סדרת קניגסברג הקודמת, כולל מספר תותחי הנ"מ ומיקום צינורות הטורפדו.

קלן הייתה באורך כולל של 155.5 רגל (510 רגל), רוחב של 14.2 רגל (47 רגל) ושוקע של 6.01 רגל (19.7 רגל) מקדימה. הדחק האונייה היה 5,620 טונות (5,530 טון ארוכות) בתפוסה סטנדרטית ועד 7,486 טונות (7,368 טונות ארוכות) במעמס מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שני סטים של טורבינות קיטור, שהניעו זוג מדחפים. הקיטור סופק על ידי שמונה דוודי צינור מים מופעלים בפחם ושישה מופעלים בנפט. הדוודים הועברו לשלוש ארובות באמצע האונייה. המנועים שלה דורגו להפיק 31,000 כוחות סוס (23,000 קילוואט) למהירות מרבית של 27.5 קשרים (50.9 קמ"ש) וטווח של כ-6,000 מיילים ימיים (11,000 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). הצוות שלה כלל 17 קצינים ו-542 מלחים.

האונייה הייתה חמושה בשמונה תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 בצריחים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה מקדימה על המצודה, ארבעה הוצבו באמצע האונייה, שניים משני הצדדים, ושניים היו מסודרים בזוג ירי-על מאחור. תותחיו אלה ירו פגזים במשקל 45.3 קילוגרם (100 ליברות) במהירות לוע של 840 מטר לשנייה (2,800 רגל לשנייה). התותחים היו בעלי הגבהה מקסימלית של 30 מעלות, מה שאפשר להם לירות במטרות עד לטווח של 17,600 מטרים (57,700 רגל). סופקו להם 1,040 פגזים, 130 פגזים לכל תותח. קלן גם נשאה שלושה תותחי נ"מ 8.8 ס"מ SK L/45 שהותקנו על קו האמצע מאחורי הארובות, אם כי אחד הוסר ב-1918. היא הייתה מצוידת גם בזוג של צינורות טורפדו בקוטר 50 ס"מ (19.7 אינץ') עם שמונה טורפדות במשגרים מסתובבים המורכבים על הסיפון באמצע האונייה. היא גם נשאה 200 מוקשים. האונייה הייתה מוגנת על ידי חגורת שריון בקו המים בעובי 60 מילימטרים (2.4 אינץ') באמצע האונייה. במגדל הניווט היו דפנות בעובי 100 מילימטרים (3.9 אינץ'), והסיפון היה מחופה בשריון בעובי 60 מ"מ.

היסטוריית שירות

בנייה ופעולות בזמן מלחמה

קלן, שנקראה על שם הסיירת הקלה באותו השם שהוטבעה בקרב מפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט 1914, הוזמנה תחת שם החוזה ארזאץ אריאדנה. השדרית שלה הונחה במספנת Blohm & Voss בהמבורג בשנת 1915. היא הושקה ב-5 באוקטובר 1916, ולאחר מכן החלו עבודות האבזור. היא נכנסה לשירות ב-17 בינואר 1918 בפיקודו של פריגטנקפיטן אריך רידר, ולאחר מכן הצטרפה לצי הים הפתוח. רוב הצוות הראשוני של האונייה הגיע מהסיירת הקלה המבורג. קלן החלה בניסויים ימיים בתחילת פברואר והשלימה אותם בסוף מרץ. לאחר מכן חזרה האונייה למספנה כדי להתקין מתקן חדש נגד מוקשים. ב-13 במאי היא שובצה לקבוצת הסיור השנייה. באותה תקופה כללה היחידה גם את אוניית האחות שלה דרזדן והסיירות הקלות קניגסברג, פילאו, גראונץ, נירנברג וקרלסרוהה.

בשנה האחרונה של המלחמה, קבוצת הסיור השנייה הייתה אחראית בעיקר להגנה על המקשות ששמרו על שדות המוקשים ההגנתיים שהגנו על הכניסות לבסיסים הימיים של גרמניה בים הצפוני. בתקופה זו, ב-19 ביוני, קלן ושאר אוניות הקבוצה יצאו לפעולה בניסיון לא מוצלח לתפוס את נושאת המטוסים אה"מ פיוריוס לאחר שפגעה בבסיס המטוס הימי הגרמני בפשיטה בטונדרן. בסוף אוגוסט, קלן עזרה להטיל שדה מוקשים מול טסל. האונייה ספגה נזק למדחפים שלה בספטמבר, והיה צריך לעגן אותה מ-19 בספטמבר עד 11 באוקטובר לצורך תיקונים. באותו זמן, רידר הועבר לוועדת שביתת הנשק בספא, בלגיה, שניהלה משא ומתן על שביתת הנשק מ-11 בנובמבר 1918 שסיימה את המלחמה. בינתיים, פריגטנקפיטן קאולהאוזן לקח את הפיקוד על קלן.

באוקטובר 1918, שתי האונית ושאר קבוצת הסיור השנייה היו אמורים להוביל מתקפה אחרונה על הצי הבריטי. קלן, דרזדן, פילאו וקניגסברג היו אמורות לתקוף את הספנות המסחרית בשפך התמזה בעוד שאר חברי הקבוצה היו אמורים להפגיז מטרות בפלנדריה, כדי למשוך את הצי הגדול הבריטי. על מנת לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, התכוונו האדמירלים היפר ושר להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, לא משנה מה תהיה העלות עבור הצי. כתוצאה מכך, ב-29 באוקטובר 1918, ניתנה ההוראה לצאת מווילהלמסהאפן כדי לגבש את הצי בשפך היאדה, בכוונה לצאת למחרת בבוקר. עם זאת, החל מהלילה של 29 באוקטובר, מלחים בתירינגן ערכו מרד. התסיסה התפשטה לאוניות מערכה אחרות, מה שאילץ את היפר ושר לבטל את המבצע. בהתבשר הקייזר על המצב הוא הצהיר "אין לי יותר צי".

ב-9 בנובמבר, יומיים לפני ששביתת הנשק הייתה אמורה להיכנס לתוקף, דווח על ספינות מלחמה בריטיות באזור, קלן, גראודנץ, וכמה סירות טורפדו נשלחו ליירט אותם, אך הם לא יצרו מגע. ב-12 בנובמבר, יום לאחר סיום המלחמה, קלן הפליגה לווילהלמסהאפן, המסע האחרון שלה מתחת לדגל המלחמה הקיסרית. שם, היא עשתה הכנות להיכלא בסקפה פלו. באותו זמן עזב קאולהאוזן את האונייה וקפיטן-לויטננט היינמן לקח את הפיקוד; הוא היה אמור להיות קפטן האונייה במהלך המעצר שלה.

כליאה והטבעה

לאחר כניעתה של גרמניה בנובמבר 1918, רוב האוניות של צי הים הפתוח, בפיקודו של קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר, נכלאו בבסיס הצי הבריטי בסקפה פלו. קלן הייתה בין האוניות שנכלאו. בהפלגה לשם ב-19 בנובמבר, תוך כדי הפלגה בפירת' אוף פורת', היינמן מסר למפקד הצי כי באחת מטורבינות הקיטור של האונייה יש מעבה דולף. רויטר שלח סיירת קלה נוספת כדי להישאר עם האונייה במקרה שיהיה צורך לגרור אותה. האונייה התעכבה בשלושה ימים, אך למרות הטורבינה הבעייתית, קלן הצליחה להפליג לנמל, והגיעה לשם ב-22 בנובמבר.

הצי נשאר בשבי במהלך המשא ומתן שהוליד את הסכם ורסאי. פון רויטר האמין שהבריטים מתכוונים לתפוס את הספינות הגרמניות ב-21 ביוני, שהיה המועד האחרון לחתימה של גרמניה על הסכם השלום. מבלי שידע שהמועד האחרון הוארך עד 23 ביוני, הורה רויטר להטביע את הספינות. בבוקר 21 ביוני יצא הצי הבריטי מסקפה פלו לביצוע תרגילי אימון, ובשעה 11:20 העביר רויטר את הפקודה לאניותיו. קלן שקעה ב-13:50 ומעולם לא נמשתה לגריטה. בשנת 2017, ארכאולוגים ימיים ממרכז המחקר של אורקני לארכאולוגיה ערכו סקרים מקיפים של קלן ועוד תשע ספינות טרופות באזור, כולל שש ספינות מלחמה גרמניות ושלוש בריטיות נוספות. הארכאולוגים מיפו את ההריסות בסונאר ובחנו אותן בכלי רכב תת-מימיים המופעלים מרחוק כחלק ממאמץ לקבוע כיצד השרידים מתדרדרים. השרידים של קלן נמצאים בעומק 36 מטר (118 רגל) ונשארו אתר פופולרי לצוללנים חובבים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלן בוויקישיתוף