קפריצ'יו ספרדי
קפריצ'יו ספרדי, אופ. 34, הידוע גם כקפריצ'יו אספניול, הוא השם המערבי המקובל לסוויטה התזמורתית בת חמשת הפרקים, המבוססת על מנגינות עממיות ספרדיות, שהלחין המלחין הרוסי ניקולאי רימסקי-קורסקוב בשנת 1887. הבכורה של היצירה התקיימה ב-31 באוקטובר 1887, בסנקט פטרבורג בניצוחו של המלחין. רימסקי-קורסקוב התכוון במקור לכתוב את היצירה לכינור סולו עם תזמורת, אך מאוחר יותר החליט שיצירה תזמורתית מלאה תעשה צדק טוב יותר עם הלחנים העשירים ביצירה. השם בשפת המקור, רוסית, הוא Каприччио на испанские темы (בתרגום מילולי: קפריצ'יו לנושאים ספרדיים).[1]
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליצירה חמישה פרקים, המחולקים לשני חלקים הכוללים שלושה פרקים ראשונים ושני פרקים אחרונים.[2]
- הפרק הראשון, אלבורד, הוא ריקוד חגיגי ומרגש, בדרך כלל מוזיקה גליציאנית (אנ') מסורתית כדי לתאר את זריחת השמש. הקטע כולל הקלרינט עם שני סולואים, ובהמשך כולל כינור סולו עם סולו דומה לזה של הקלרינט.
- הפרק השני, Variazioni, מתחיל במנגינה בקטע הקרן. וריאציות של מנגינה זו חוזרות לאחר מכן על ידי כלים וחלקים אחרים של התזמורת.
- הפרק השלישי, אלבורדה, מציג את אותו נושא כמו הפרק הראשון. למעשה, שתי התנועות כמעט זהות, אלא שלתנועה זו יש תזמור והרמוניה שונה.
- הפרק הרביעי, Scena e canto gitano ("סצנה ושיר צועני"), נפתח בחמש קדנצות- תחילה על ידי הקרנות והחצוצרות, לאחר מכן כינור סולו, חליל, קלרינט ונבל, מנגנים בליווי כלי הקשה שונים. לאחר מכן הוא מלווה בריקוד במקצב שלושה רבעים, המוביל את לפרק האחרון.
- הפרק החמישי והאחרון, Fandango asturiano, הוא גם ריקוד אנרגטי מהשפעת הפרק הראשון. היצירה מסתיימת החזרה של הנושא השלישי, אלבורדה.
הופעה מלאה של הקפריצ'יו אורכת כ-16 דקות פחות או יותר.
תזמור
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה מתוזמרת לפיקולו, 2 חלילים, 2 אבובים, 2 קלרינטים, 2 בסונים, 4 קרנות יער, 2 חצוצרות, 3 טרומבונים, טובה, טימפני, משולש, מערכת תופים, מצלתיים, תוף מרים, קסטנייטות, נבל וכלי קשת.
התייחסויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה זוכה לשבחים על התזמור שלה,[3] הכולל קטע כלי הקשה גדול וטכניקות וניסוחים מיוחדים רבים, כמו למשל בפרק הרביעי כאשר הכנרים, הכנרים והצ'לן מתבקשים לחקות גיטרות (חלקי הכינור והוויולה מסומנים " כמעט גיטרה"). למרות השבחים הביקורתיים, רימסקי-קורסקוב התעצבן מכך שההיבטים האחרים של היצירה זוכים להתעלמות. באוטוביוגרפיה שלו הוא כתב:
הדעות שגובשו הן על ידי המבקרים והן על ידי הציבור, כי הקפריצ'יו הוא יצירה מתוזמרת להפליא - שגויות. הקפריצ'יו הוא הרכב מבריק לתזמורת. שינוי הגוונים, הבחירה המוצלחת של עיצובים מלודיים ודפוסי פיגורציה, המתאימים בדיוק לכל סוג של כלי, קדנזות וירטואוזיות קצרות לכלי סולו, קצב כלי ההקשה וכו', מהווים כאן את עצם החיבור ולא שלה. לחוד או לתזמור. הנושאים הספרדיים, בעלי אופי ריקודי, העניקו לי חומר עשיר להפעלת אפקטים תזמורתיים רב-צורניים. בסך הכל, הקפריצ'יו הוא ללא ספק יצירה חיצונית גרידא, אבל מבריקה לחלוטין על כל זה. זה היה קצת פחות מוצלח בחלק השלישי שלה (אלבורדה, במי מז'ור), שבו הברנז'ה קצת מטביעים את העיצובים המלודיים של כלי הנשיפה; אבל זה קל מאוד לתקן, אם המנצח ישים לב לזה וימתן את המדדים של גוני הכוח בכלי הנחושת על ידי החלפת הפורטיסימו בפורטה פשוט, היצירה תקבל רובד שונה לגמרי.
שימוש בסרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היצירה מנוגנת במהלך הקרדיטים הפותחים וכמוזיקת הרקע של הקרנבל הספרדי במהלך סרטו של יוזף פון שטרנברג "השטן הוא אישה" (1935), זוכה על המסך כמוזיקה המבוססת על "קפריצ'יו ספרדי" של רימסקי-קורסקוב ומנגינות ספרדיות עתיקות.
- קטעים נשמעו בסרט הבדיוני משנת 1947 של רימסקי-קורסקוב, שיר שחרזדה (Song of Scheherazade).
- הקלטה של הפילהרמונית של סלובקיה, שהוצגה בסרט הר ברוקבק (2005).
- הקלטה של סימפוניית הרדיו של מוסקבה בסרט נשים על סף התמוטטות עצבים (1988).
- תזמורת מבצעת את הפתיחה של היצירה בסדרה שריפות קטנות בכל מקום (2020).
ביצועים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוחו של אטאאולפו ארגנטה (1957).
- הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של לורין מאזל ( 1959).
- הפילהרמונית הצ'כית בניצוחו של קארל אנצ'רל (1964).
- התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוחו של צ'ארלס מקקראס (1990).
- הפילהרמונית של ניו יורק בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין (1959).
- תזמורת פילדלפיה בניצוחו של יוג'ין אורמנדי (1965).
- הסופרן האנגלייה שרה ברייטמן הקליטה את "Capriccio Espagnol" וביצעה אותו במספר מסיבובי ההופעות שלה.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביצוע קפריצ'יו ספרדי, היצירה המלאה.
