הפילהרמונית של ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפילהרמונית של ברלין
Berliner Philharmoniker
Logo Berliner Philharmoniker.svg
תאריך ייסוד 1882 עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד בנימין בילזה
מיקום ברלין, גרמניהגרמניהגרמניה
אולם קונצרטים ברלינר פילהרמוני עריכת הנתון בוויקינתונים
מנצח קיריל פטרנקו
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מדליית קרל הגדול למדיה אירופאית, פרס המוזיקה ע״ש הרברט פון קאראיין עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אולם הבית של הפילהרמונית של ברלין

הפילהרמונית של ברליןגרמנית: Berliner Philharmoniker) היא בין התזמורות הראשונות במעלה בעולם. המנצח הראשי שלה הוא המנצח הרוסי קיריל פטרנקו, שנכנס לתפקיד בשנת 2019.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התזמורת נוסדה בברלין בשנת 1862 על ידי בנימין בילזה, בשם "התזמורת של בילזה". בשנת 1882 ניתן לה שמה הנוכחי, והיא התארגנה מחדש בניהולו הפיננסי של הרמן וולף. מנצחה הראשון בניהול החדש היה לודוויג פון ברנר; בשנת 1887 הצטרף לתזמורת הנס פון בילוב, מחשובי המנצחים בעולם, ושמה של התזמורת התבסס יותר ויותר, עם הנס ריכטר, פליקס ויינגרטנר, ריכרד שטראוס, גוסטב מאהלר, יוהאנס ברהמס ואדוארד גריג כמנצחים אורחים במהלך השנים הבאות.

בשנת 1895 התמנה ארתור ניקיש למנצח ראשי. החליף אותו בשנת 1923 וילהלם פורטוונגלר. התזמורת המשיכה לנגן כל שנות מלחמת העולם השנייה ועברה, כמעט ללא פער זמנים, לנגן תחת שרביטו של לאו בורכארד. עם מותו, התמנה סרג'יו צ'ליבידאקה תחתיו. פורטוונגלר חזר בשנת 1952 ונשאר עד מותו בשנת 1954.

מחליפו היה הרברט פון קאראיין האגדי, שנשאר עם התזמורת עד 1989 ופרש חודשים ספורים לפני מותו. בניצוחו הפיקה התזמורת מספר רב ועצום של הקלטות וסיירה ברחבי העולם. קלאודיו אבאדו היה למנצח ראשי אחריו. הוא הרחיב את רפרטואר התזמורת מעבר ליצירות הליבה הקלאסיות והרומנטיות, אל המוזיקה המודרנית יותר של המאה ה-20.

סיימון ראטל הציב כתנאי לחתימתו על החוזה עם הפילהרמונית של ברלין, שזו תהיה למוסד ציבורי בניהול שיתופי, שבידו הכוח לקבל החלטות אמנותיות ופיננסיות משלו. לשם כך נדרש שינוי בחוק המדינה, שאושר בשנת 2001 ואיפשר לו להצטרף לארגון בשנת 2002.

אולם הקונצרטים של התזמורת נהרס בזמן המלחמה, בשנת 1944, ונבנה מחדש בשנת 1963, על ידי האדריכל הנס שארון.

התזמורת הקליטה גם אלבום בשם "רגע של תהילה" עם להקת הרוק הכבד הגרמנית "Scorpions", בשנת 2000. הפילהרמונית של ברלין תומכת גם בכמה הרכבי מוזיקה קאמרית שרוב חבריה הם נגני התזמורת.

הכנר הישראלי גיא בראונשטיין שימש ככנר ראשי בתזמורת בין השנים 2000–2013. בשנת 2009 התמודד הויולן הישראלי עמיחי גרוס על משרת הוויולן הראשי וזכה בה. ישראלי נוסף המנגן בתזמורת הוא נגן הבסון מור בירון, בנו של המנצח והחלילן אבנר בירון.[1]

בחודש מאי 2020 תתארח הפילהרמונית של ברלין בישראל לשלושה קונצרטים תחת חסותה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

מנצחים ראשיים/מנהלים אמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות התזמורת זכו לאין ספור פרסים ואותות הוקרה, ביניהם:

פרסי קלאסיקל בריט לאלבום השנה של תזמורת/הרכב

  • הפילהרמונית של ברלין וסר סיימון ראטל על מאהלר, סימפוניה מס' 5 (2003)

פרס גראמי על הביצוע התזמורתי הטוב ביותר:

  • מישל גלוץ (מפיק), הרברט פון קאראיין (מנצח) והפילהרמונית של ברלין על בטהובן: כל מחזור הסימפוניות

(9) (1979).

פרסי גראמופון להקלטה התזמורתית של השנה:

  • הפילהרמונית של ברלין/סר סיימון ראטל, מאהלר, סימפוניה מס' 10 בפה # מז'ור, (EMT (2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]