ראם נאראיאן
 | |
| נאראיאן ב-2010 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1927 (בן 96) אודאיפור, ראג'סטן,  הודו הבריטית |
|---|---|
| מוקד פעילות |
הראג' הבריטי, הודו  |
| תקופת הפעילות | מ-1944 |
| סוגה | מוזיקה הודית |
| כלי נגינה |
xrbdh |
| צאצאים |
Brij Narayan, Aruna Narayan |
| פרסים והוקרה |
|
|
ramnarayan | |
  | |
ראם נאראיין (נולד ב-25 בדצמבר 1927), המוכר גם תחת התואר פנדיט, הוא מוזיקאי הודי אשר הפך את השימוש בכלי הקשת ההודי סראנגי למוכר בעולם ככלי נגינה בהופעות סולו של מוזיקה הינדית קלאסית. נאראיין הוא נגן הסראנגי הראשון שזכה להצלחה בינלאומית.
נאראיין נולד ליד אודאיפור ולמד לנגן בסראנגי כבר בגיל צעיר. הוא למד תחת נגני סראנגי וזמרים, וכנער עבד כמורה למוזיקה ונגן דרכים. תחנת הרדיו All India Radio המבוססת בלאהור שכרה את נאראיין כנגן ליווי לזמרים ב-1944. הוא עבר לדלהי בעקבות חלוקת הודו ב-1947, אך תסכולו מהיותו נגן ליווי ורצונו להיות במרכז הבמה גרמו לו להעתיק את מגוריו לבומביי בשנת 1949, כדי להשתלב בתעשיית הקולנוע ההודית.
בשנת 1956 הפך נאראיין לאמן סולו ומאז מופיע בפסטיבלי המוזיקה המרכזיים בהודו. הצלחתו של נגן הסיטאר ראבי שנקר במדינות מערביות סללה את דרכו של נאראיין לפיתוח קריירה בינלאומית. נאראיין הקליט אלבומי סולו ויצא בסיבוב הופעות בינלאומי ראשון בשנת 1964. לסיבוב זה, אשר כלל הופעות באירופה ובארצות הברית, הצטרף אחיו הבכור צ'אטור לאל, נגן טאבלה אשר ליווה בעברו גם את שנקר בהופעותיו בשנות החמישים. נאראיין לימד תלמידים הודים וזרים, והופיע לעיתים קרובות מחוץ להודו עד שנות האלפיים. בשנת 2005 הוענק לנאראיין אות הכבוד האזרחי השני בחשיבותו בהודו – אות פדמה וויבושן.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רם נאראיין נולד ב-25 בדצמבר 1927 בכפר אמבר (Amber) שליד אודאיפור בראג'סטאן. סביו של סבו, בגאג'י ביאוואט, היה זמר מאותו הכפר, והוא ואבי סבו של נאראיין נהגו לשיר בחצר מלכות המהארנה של אודייפור. סבו של נאראיין, האר לאג'י ביאוואט, ואביו, נאטוג'י ביאוואט, היו חקלאים וזמרים. נאטוג'י ניגן בכלי הדילרובה, ולאמו של נאראיין הייתה אהבה גדולה למוזיקה. שפת אמו של נאראיין היא ראג'סטאנית, והוא למד הינדי ומאוחר יותר גם אנגלית. בסביבות גיל שש, מצא נאראיין כלי סראנגי קטן שנשכח על ידי הגורו של המשפחה (שהיה גיניאולוג), ואביו לימד אותו לנגן בעזרת שיטת אצבוע אותה פיתח בעצמו. אף שאביו לימד אותו לנגן, האב דאג מהקשיים המלווים בפיתוח קריירה כנגן סראנגי והסטיגמות החברתיות המלוות בכך עקב הקשר של הכלי למוזיקת קורטיזונה. לאחר שנה, ביאוואט תיאם לבנו שיעורים עם נגן הסראנגי מחבוב קאן מג'ייפור, אך ביטל את השיעורים כאשר קאן התעקש כי נאראיין יחליף את טכניקת ההאיצבוע שלו. אביו של נאראיין עודדו לפרוש מבית הספר ולהקדיש עצמו לניגון הסראנגי.
בגיל עשר, למד נאראיין את יסודות הדרופאד, הזאנ'ר הוותיק ביותר במוזיקה ההינדוסטנית הקלאסית, באמצעות שינון והעתקת הטכניקות של נגן הסראנגי אודאיי לאל מאודייפור, תלמיד של זמרי הדרופאד אלבאנדה וזאקירודין דגאר. לאחר מותו של אודאיי לאל, פגש נאראיין בזמר מדאב פראסאד (במקור מלוקנאו), אשר נהג להופיע בחצר המלכות של מייהאר. יחד עם פראסאד, נראיאן ביצע את הגנדה בנדאן, טקס הקבלה מסורתי בין מורה לתלמידו, שבו נאראיין נשבע אמונים לפראסאד בתמורה לתמיכתו. הוא שירת את פראסאד ולמד ממנו לנגן בסגנון הקייאל, הז'אנר המרכזי המוזיקה ההינדוסטנית הקלאסית, אך חזר לאודייפור לאחר ארבע שנים כדי ללמד בבית ספר למוסיקה. פראסאד ביקר מאוחר יותר את נאראיין ושכנעו לעזוב את מקום עבודתו ולהקדיש את זמנו לשיפור יכולתיו כמוזיקאי, אף כי משפחתו לא קיבלה בקלות את ויתורו על חיים יציבים. הוא התגורר יחד עם פראסאד ונסע עימו ברחבי הודו עד אשר פראסאד נפל חולה וייעץ לו לעבור לחסות הזמר עבדול וואליד קאן בלאהור. בעקבות מותו של פראסאד בלוקנאו, נאראיין ביצע את הגנדה בנדאן עם מורה נוסף, אך מהר מאוד עבר ללאהור ולא חזר על הטקס עם מורה אחר.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאראיין נסע ללאהור בשנת 1943, וביצע אודישן כזמר עבור רדיו כל הודו, אך המפיק המוזיקלי של התחנה, ג'יוואן לאל מאטו, הבחין בחריצים בציפורניו של נאראיין: על הסראנגי מנגנים באמצעות לחיצת הציפורניים הצידה כנגד שלושה מיתרים, פעולה השוחקת את הציפורניים. במקום כזמר, מאטו העסיק נאראיין כנגן סרנגי. באופן מסורתי, ניגון הסראנגי מתרחש לאחר שהזמר שר, והניגון מחקה את הביצועים הקוליים וממלא את החלל שבין שורות השירה. מאטו יעץ לנאראיין ועזר לו ליצור קשר עם זמר החיאל עבדול ואליד קאן, מורה קפדני ממנו למד נאראיין ארבע ראגות בשיעורי שירה. לעיתים התאפשר לנאראיין לבצע הופעות סולו בתחנה והוא החל לשקול קריירת סולו.
לאחר חלוקת הודו בשנת 1947, עבר נאראיין לדלהי וניגן בתחנת AIR המקומית. עבודתו עם זמרים פופולריים הגבירה את הרפרטואר שלו ואת הידע שלו במגוון סגנונות. נאראיין ניגן עם זמרים קלאסיים כדוגמת אומקארנאת' טאקור, באדה גאלום עלי קאן, היראבאי באדודקאר וקרישנראו שנקאר פנדיט. בנוסף ליווה נאראיין את הזמר אמיר קאן בשנת 1948, כאשר קאן שר בפעם הראשונה מעל גלי AIR דלהי לאחר חלוקת הודו. כמלווה של זמרים, נאראיין בלט בכישרונו כנגן והשב תשומת לב רבה. זמרי העיר התלוננו שהוא לא מהימן כמלווה ואסרטיבי מדי, אבל הוא טען שרצה להגן על זמרים מפני זיופים ולבנות עימם תחרות ידידותית. נגני טאבלה אחרים (כלי הקשה) וזמרים, ביניהם אומקארנאת' טאקור וקרישנראו שנקאר פנדיט, הביעו את הערכתם לניגונו של נאראיין.
נאראיין הפך מתוסכל מתפקידו כמלווה לסולנים ועבר מומבאי בשנת 1949 כדי לעבוד באופן עצמאי בהקלטת פסקולים לסרטים. הוא הקליט שלושה אלבומי גרמופון 78 סל"ד עבור קבוצת HMV הבריטית בשנת 1950, ואלבום LP 10 אינץ' במומבאי ב -1951, אבל האלבום לא הצליח מסחרית. תעשיית הקולנוע של מומבאי הציעה משכורת טובה ואלמוניות בעבודות שהיו מפחיתות ממעמדו בקרב מוזיקאים קלאסיים. במשך 15 השנים הבאות הוא ניגן והלחין שירים לסרטים, ביניהם: Adalat, Gunga Jumna, Humdard, Kashmir Ki Kali, Madhumati, Milan, Mughal-e-Azam, and Noorjehan. הוא נחשב לנגן המועדף על במאי הסרטים המוזיקליים א. פ. נאייר.
נאראיאן הופיע באפגניסטן בשנת 1952 ובסין ב-1954 וזכה לחיבוק אוהד בשתי המדינות. קונצרט הסולו הראשון שלו בפסטיבל מוזיקה בשנת 1954 באולם הקונגרסים קובאסי ג'והאנגיר במומבאי הופסק כאשר קהל חסר סבלנות שחיכה להופעות של אמנים מפורסמים יותר הוריד אותו מהבמה. נאראין שקל לוותר על הסראנגי ולהפוך לזמר. מאוחר יותר ביטחונו שב אליו והוא החל בהופעות סולו לקהלים קטנים יותר, והוא התקבל באהדה בניסיונו השני לנגן סולו בפסטיבל מוזיקה במומבאי בשנת 1956. מאז הופיע בפסטיבלים הגדולים ביותר בהודו. נאראיין ויתר בשלב מאוחר יותר על ליווי; החלטה זו נשאה סיכון כלכלי משום שהמסחריות של הסראנגי ככלי סולו עדיין לא הייתה משמעותית.
לאחר שנגן הסיטאר ראבי שנקר זכה להצלחה בהופעותיו במדינות המערב, נאראיין החל לפעול בעקבותיו. הוא הקליט אלבומי סולו ופצח בסיבוב הופעות הבינלאומי הראשון שלו בשנת 1964. באמריקה ואירופה הופיע יחד עם אחיו הבכור צ'אטור לאל, נגן טאבלה שהופיע גם עם שנקר בשנות החמישים. סיבוב ההופעות באירופה כלל עצירות בצרפת, גרמניה (בחסות מכון גתה), ובפסטיבל City of London באנגליה. החל משנות ה-60, נאראיין לימד והופיע תכופות מחוץ להודו. בהופעותיו במערב הקהל גילה עניין בסראנגי בשל הדמיון לצ'לו ולכינור. נגן הטאבלה סורש טלווקר הפך למלווה בהופעות רבות של נאראיין בסוף שנות השישים. נאראיין המשיך להופיע ולהקליט בהודו ובחו"ל בעשורים הבאים והקלטותיו יצאו לאור באמצעות חברות הקלטות הודיות, אמריקאיות ואירופיות. החל משנות ה -80 נהג להקדיש מספר חודשים בשנה לביקורים במדינות המערב. נאראיין הפחית את תדירות הופעותיו במהלך שנות ה-2000 ובעשור שלאחר מכן כמעט ולא הופיע.
סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנונו של נאראיין אופייני למוזיקה הינדוסטנית קלאסית, אך בחירת כלי הנגינה שלו ככלי סולו והרקע שלו כתלמיד למורים מחוץ לקהילתו אינם נפוצים לז'אנר. הוא הצהיר כי מטרתו היא לרצות את הקהל וליצור תחושה של הרמוניה, ומצפה שהקהל יגמול לו בכך שיגיב לנגינתו.
הופעותיו של נאראיין מורכבים מה-אלאפ (alap) המדוד והמדיטטיבי והמדוד (הקדמה לא-מטרית) ומה-ג'ור (jor) (ביצועים עם דופק) בסגנון הדרופאד, ולאחר מכאן מקטע של גאט מהיר ומשוחרר יותר (קומפוזיציה עם דפוס קצבי שמספק הטאבלה) בסגנון קיאל (khyal). הוא התנסה עם סגנון הג'האלה (jhala) (ביצועים עם דופק מהיר) שפותח על ידי בונדו קאן, אבל מצא כי הסגנון מתאים יותר לכלי פריטה וחדל לבצע את זה. מקטע הגאט כולל קטע אחד או שניים עם קומפוזיציות. כאשר מנגנים שני מקטעי גאט, הראשון נוטה להיות בקצב איטי או בינוני, והשני מהיר יותר; מקטעי הגאט מבוצעים בדרך במקצב של 16 פעימות מחזורית, הידוע כטינטאל (tintal). נאראיין מסיים לעיתים קרובות הופעות עם ראג'ים בסגנון טומרי (thumri) (ז' אנר פופולרי בסגנון קלאסי קליל), אשר נקראים מישרה (מסנסקריט: מעורב) מכיוון שהם מאפשרים נגינת תווים נוספים, או עם דון (dhun) (שיר המבוסס על מוזיקה עממית).
נאראיין מתרגל ומלמד באמצעות מספר מוגבל של פאלטות, תרגילים בקנה מידה קטן המשמשים כהכנה לקראת ניגון כמות משתנה של תווים לכל קשת. מתוך הפאלטות נגזרים דפוסי תווים ארוכים בשם טאנים, אשר מכילים צורות מלודיות אופייניות המשמשים את נאראיין לנגינה מהירה. הוא משתמש ביד שמאל שלו (יד האיצבוע) לראנים וכדי לנגן טווח מלודי מורחב, ואת יד ימינו (יד הקשת) עבור הדגשים קצביים. טכניקת האיצבוע של נאראיין, תנוחת יד ימינו הנמוכה, שמירה על הקשת בזווית ישרה למיתר, והשימוש שלו באורך הקשת המלא הם יוצאי דופן בקרב נגני סראנגי.
נאראיין מזוהה עם הקיראנה גראנה (האסכולה הסגנונית של קיראנה) בשל קשרו לעבדול וחיד קאן, אך סגנון הביצוע שלו לא תואם ישירות את האסכולה הזו. רוב יצירותיו של נאראיין הן מרפרטואר השירה של מוריו ושונו והותאמו לסראנגי. הוא יצר יצירות מקוריות ובהופעותיו משחק עם היצירות שלמד. נאראיין נמנע מליצור ראגות חדשות, אבל פיתח ראגות משולבות, כולל חיבור בין נאנד עם קדר וקאפי עם מלחר.
בהופעותיו והקלטותיו נאראיין משתמש בסראנגי שקיבל מאודיי לאל ואשר הורכב במירוט בשנות העשרים או השלושים. הוא מנגן על מיתרי נבל מיובאים כדי לייצר צליל ברור יותר. נאראיין התנסה עם שינויים בכלי שלו והוסיף מיתר רביעי, אך הסיר אותו עקב הגבלת הנגינה. בשנות ה -40 הוא החליף את מיתרו הראשון למיתר פלדה ומצא שקל יותר לנגן כך, אבל חזר להשתמש במיתרים עשויים ממעיים בלבד מכיוון שמיתר הפלדה שינה את הצליל.
תרומתו והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאראיין העצים את מעמדו של הסראנגי לזה של כלי סולו מודרני בקונצרטים והפכו למוכר מחוץ לגבולות הודו, היה לנגן הסראנגי הראשון שזכה להצלחה בינלאומית, וסלל את דרכו להצלחה מאוחרת יותר של סולטאן קאן. טכניקת האיצבוע הפשוטה של נאראיין מאפשרת גלישה (מינד) והשפיעה על סגנון הקונצרט המודרני של הסראנגי, בשל שסגנון נגינתו ויצירת הטונים שלו אומצו בידי נגני סראנגי בהקלטותיו של נאראיין.
נאראיין לימד באוניברסיטה האמריקאית לאמנויות המזרח ובמרכז הלאומי לאומנויות הבמה במומבאי בשנות השבעים והשמונים, שם העניק את סדנת האמן הראשונה לכלי הסראנגי. נאראיין לימד נגנים באופן פרטי, כולל בתו ארונה נאראיין קאלה, נכדו הארש נאראיין, ווואסנטי סריכאנדה. הוא גם לימד נגני סארוד, כולל בנו בריג' נאראיין, וכן זמרים וכנר. ב-2002 לימד 15 תלמידים הודים, ויותר מ-500 תלמידים בארצות הברית ובאירופה למדו תחתו עד כה. האלבום Indian music in performance: a practical introduction יצא לאור ב -1980 כשיתוף פעולה בינו לבין ניל סורל ותואר כ"אחת ההצגות הטובות ביותר בתרגול המוזיקה המודרנית של צפון הודו" על ידי הנס נויהוף ב-Musik in Geschichte und Gegenwart.
נאראיין טען כי ההערכה לסראנגי ולו באו רק לאחר קבלת גושקפנא מהקהל המערבי. הוא ייחס את היעדרם של תלמידי סראנגי למחסור במורים מוסמכים ואמר כי ממשלת הודו צריכה לסייע בשימור כלי הנגינה. קרן הפנדיט רם נאראיין במומבאי מעניקה מלגות לתלמידי כלי הנגינה. נאראיין הצהיר כי היה ספקן לגבי הסיכויים כי הסראנגי ישרוד ואמר כי לעולם לא יפסיק לקדם את כלי הנגינה.
לנאראיין הוענקו הפרסים הלאומיים פאדמה שרי ב-1976, פאדמה בהושאן ב-1991, ופאדמה וובהושן ב-2005. הפאדמה וובהושן, אות הכבוד האזרחי השני בחשיבותו בהודו, הוענק לו על ידי נשיא הודו עבדול קאלאם. נאראיין זכה בפרס אקדמיית סאנגיט נטאק בראג'סטן לשנת 1974-75, ובפרס אקדמיית סאנגיט נטאק הלאומי לשנת 1975, ומונה ידיד אקדמיית סאנגיט נטאק לשנת 1988-89. הוענק לו פרס קאלידס סמן מממשלת מאדהיה פרדש לשנת 1991-92 ופרס אדיטה ויקראם בירלה קאלאשיקר פורסקאר לשנת 1999 על ידי פ.ג אלכסנדר, מושל מהראשטרה. הוא זכה בראטנה של ראגאסטאן לשנת 2013, ופרס מפעל חיים למוזיקה קלאסית בפרסי אקדמיית ג'יון סטאר למוזיקה הודית עולמית לשנת 2014, ופרס מפעל חיים על-שם פנדיט בימשן ג'ושי לשנת 2015-2016 בתחום המוזיקה הקלאסית על ידי ממשלת מהראשטרה. הסרט הביוגרפי Pandit Ramnarayan - Sarangi Ke Sang הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של הודו ב-2007.
משפחה וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאראיין ניהל יחסים קרובים עם אחיו הבכור, צ'אטור לאל, שלמד לנגן על הטאבלה בעיקר כדי ללוות את הסראנגי של אחיו. לאל למד אצל מורי טאבלה בצעירותו, אך מאוחר יותר פנה לחקלאות. לאל ביקר את נאראיין ב-1948 בדלהי לאחר שנאראיין הפך לנגן סראנגי מקצועי, ונאראיין שכנע את לאל לעבוד כנגן טאבלה בתחנת AIR המקומית. לאל הפך למוזיקאי מוערך, הופיע עם ראבי שנקר ועלי אכבר קאן בשנות החמישים ותרם לפופולריזציה של הטאבלה במדינות המערב. כאשר לאל נפטר באוקטובר 1965, נאראיין התקשה להופיע ונאבק באלכוהוליזם, אך התגבר על ההתמכרות לאחר כשנתיים. נאראיין סייע לארבעת ילדיו של אחיו לאחר מות אביהם. בנו של צ'אטור לאל, צ'ארנצ'יט לאל בייאווט, הוא נגן טאבלה שהופיע באירופה עם דודו.
אשתו של נאראיין, שילה, עקרת בית, הגיעה למומבאי בשנות החמישים ונולדו להם ארבעה ילדים. היא נפטרה בשנת 2001. בנו הבכור, נגן הסארוד בריג' נאראיין, נולד ב-25 באפריל 1952 באודאיפור, ובתו ארונה נאראיין נולדה ב-1959 במומבאי. היא הייתה האשה הראשונה שהופיעה בקונצרט סולו על כלי הסראנגי, והיגרה לקנדה ב-1984. בן נוסף, שיב, צעיר בשנה מארונה, למד לנגן בטאבלה, והופיע באוסטרליה עם אביו. בנו של בריג' נאראיין, הארש נאראיין, מנגן בסראנגי. בשנת 2009 הופיע נאראיין בתוכנית The Proms של ערוץ ה-BBC ברויאל אלברט הול בלונדון יחד עם ארונה, והוא ניגן בפסטיבל המוזיקה סוואי גנדאווה בעיר פון ביחד עם הארש.
נאראיין הוא הינדי והצהיר כי "מוזיקה היא הדת שלו", בטענה שאין גישה טובה יותר לאלוהות מאשר בתיווך המוזיקה. מקום מושבו במומבאי.
כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sorrell, Neil; Narayan, Ram (1980). Indian music in performance: a practical introduction. Manchester University Press. ISBN 978-0-7190-0756-9.
- Narayan, Ram (2009). एक सुर मेरा एक सारंगी का. New Delhi: Kitabghar Prakashan. ISBN 978-81-907221-2-4.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ראם נאראיאן (באנגלית)
ראם נאראיאן, באתר AllMusic (באנגלית)
ראם נאראיאן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ראם נאראיאן, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
