רכבת העננים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | ארגנטינה |
| עיר |
סלטה  |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת הקו |
16 ביולי 1972 |
| מידע על הקו | |
| אורך הקו |
217 ק"מ |
| רוחב המסילה |
1000 מ"מ |
| אתר רשמי | |
  | |
רכבת העננים או רכבת אל העננים (בספרדית: Tren de las Nubes או Tren a las nubes, בהתאמה) היא כינויו של שירות רכבות המחבר בין העיר סלטה שבצפון-מערב ארגנטינה לבין אובל לה פולבוריז'ה, שבהרי האנדים[1]. הרכבת משמשת למטרות תיירות בלבד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור שמה של הרכבת בסרט שצילמו שני סטודנטים מטוקומאן בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20. השניים ביקשו מנהג הקטר שישחרר קיטור עבור אחת הסצינות. בשל הטמפרטורות הנמוכות, הקיטור לא התפזר במשך מספר דקות, ויצר אשליה של עננים. חברת הרכבות הארגנטינאית רכשה את הסרט, שעובד מאוחר יותר לסרט תיעודי בשם "רכבת אל העננים", בעקבות אותה סצנה.
היוזמה לבנות במקום מסילה, שתחבר בין האזורים הצפוניים של צ'ילה וארגנטינה, ותשפר את הובלת הבוראקס שנחצב במרומי האנדים, עלתה ב-1899, וב-1905 הוחל בבדיקת היתכנות של הבנייה. לאחר בחירתו של הנשיא איפוליטו איריגוז'ן ב-1916 התחדש העניין ביוזמה. העבודות החלו ב-1921, בתכנונו של המהנדס האמריקני ריקרדו מורי, ותוכננו להימשך שש שנים. בשל תנאי השטח הקשים, התנהלו העבודות בעצלתיים, וב-1930 הופסקו לשש שנים עקב הדחתו של איריגוז'ן בהפיכה צבאית. הן הושלמו בסופו של דבר ב-17 בינואר 1948, וב-20 בפברואר אותה שנה יצאה הרכבת הראשונה מסוקומפה, בגבול צ'ילה-ארגנטינה, לסלטה.
ב-1972 נחנכו רכבות התיירים, והן פעלו ברציפות עד הפרטת שירותי הרכבות בארגנטינה ב-1990. ב-1991 חודשה פעילות הרכבת בבעלות פרטית, והיא נמשכה עד שב-2005 החליטה ממשלת ארגנטינה לסיים את ההתקשרות עם החברה. ב-6 באוגוסט 2008 הושק שירות הרכבות מחדש, באמצעות חברת אקוטרן[2].
ביולי 2014 רכבת ובה 400 נוסעים ירדה מהמסילה, והנוסעים נאלצו להתפנות בעזרת הצבא. בעקבות התקרית השירות הולאם מחדש והמסילה שופצה[3][4].
ראשיתה של המסילה בתחנת הרכבת חנרל בלגרנו שבעיר סלטה, בגובה של 1,187 מטר מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר בה היא נקודת הסיום הנוכחית שלה, בוויאדוקט לה פולבוריז'ה, בגובה של 4,220 מ' מעל פני הים, והיא מסילת הברזל השלישית בגובהה בעולם. פער 3,000 המטרים הצריך פתרונות הנדסיים רבים, ולאורך 217 הקילומטרים של מסילת הברזל הוקמו 29 גשרים, 21 מנהרות, 13 אובלים, שתי ספירלות ושני זיגזגים.
הרכבת כוללת 10 קרונות, והיא יכולה להסיע 640 נוסעים. מהירותה הממוצעת היא 35 קמ"ש, והנסיעה הלוך וחזור נמשכת 15 שעות. לאורך המסלול 20 תחנות רכבת, רובן בעיירות קטנות או במכרות. העיר הגדולה ביותר בה עוברת המסילה פרט לסלטה היא סן אנטוניו דה לוס קוברס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רכבת העננים (בספרדית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Christine Gilbert, I rode the Train to the Clouds, one of the highest passenger trains in the world. The bird's-eye views made the altitude sickness worth it., Business Insider (באנגלית אמריקאית)
- ^ El Tren a las Nubes volvió a correr en las alturas del paisaje salteño, www.lanacion.com.ar, 2007-10-07 (בספרדית)
- ^ Clarín.com, Descarriló el 'Tren de las Nubes' y evacuaron a 400 pasajeros, www.clarin.com, 2014-07-19 (בספרדית)
- ^ Descarriló el Tren de las Nubes y evacuaron a 400 pasajeros, www.continental.com.ar, 2014-07-20 (בספרדית)