רשיד כראמי
לידה |
30 בדצמבר 1921 טריפולי, לבנון |
---|---|
נרצח |
1 ביוני 1987 (בגיל 65) ביירות, לבנון |
מדינה | לבנון |
השכלה | אוניברסיטת קהיר |
מפלגה | חזית ההצלה הלאומית |
רשיד עבד אל-חמיד כראמי (בערבית: رشيد عبد الحميد كرامي; 30 בדצמבר 1921 – 1 ביוני 1987) היה מדינאי לבנוני ואחת הדמויות הפוליטיות הבולטות ביותר במדינה במשך למעלה משלושה עשורים, בייחוד לאורך מלחמת האזרחים בלבנון. הוא כיהן כראש ממשלת לבנון שמונה פעמים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשיד כראמי (המכונה "אפנדי"[1]) נולד בעיירה מריאטה שבאזור לבנון, לאחת המשפחות המיוחסות של הפוליטיקה הלבנונית. אביו, עבד אל-חמיד כראמי, שימש למשך מספר חודשים בשנת 1945 כראש ממשלה, ואחיו הצעיר עומר כראמי כיהן כראש ממשלה פעמיים, האחרונה בהן בשנת 2004.
לאחר שסיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת קהיר בשנות ה-40 הקים כראמי משרד עורכי דין בטריפולי. בשנת 1951 נבחר לפרלמנט הלבנוני כדי לתפוס את מקומו של אביו שנפטר. באותה שנה התמנה גם לשר המשפטים בממשלתו של חוסיין אל-עווייני. ב-1953 התמנה לתפקיד שר הכלכלה והרווחה בממשלתו של עבדאללה אל-יאפי.
בין השנים 1955 ו-1987 כיהן כראמי שמונה פעמים כראש ממשלה, תחת כל אחד מנשיאי לבנון בתקופה זו. כמו כן שימש מספר פעמים כשר החוץ של לבנון. יחסיו עם נשיאי המדינה היו סוערים, והם מינו אותו למשרות השונות בזכות קשריו הפוליטיים, על אף חילוקי הדעות הפוליטיים המהותיים ביניהם.
מדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כראמי היה תומך נמרץ בזכויותיה של הקהילה המוסלמית בלבנון, שבתקופתו עברה בגודלה את האוכלוסייה הנוצרית בפעם הראשונה בהיסטוריה של לבנון, דבר ששיסע את המרקם החברתי העדין במדינה. כראמי ניסה, ללא הצלחה, להשיג ייצוג הולם למוסלמים בפרלמנט, שם הוקצו להם רק 45% מהמושבים. ב-1976 סייע כראמי לחתימה על הסכם לייצוג פרלמנטרי שווה לנוצרים ולמוסלמים, אך הסכם זה לא יושם מעולם. הישג אחד של הקהילה המוסלמית היה הסכמתם של הפוליטיקאים הנוצרים להעניק זכות וטו לראש הממשלה (הסוני) על כל חקיקה שאושרה בחתימתו של הנשיא (המרוני). כראמי השתייך לזרם האסלאמי השמאלני בפוליטיקה הלבנונית. בשנות החמישים הוא תמך בזרם הפאן-ערביסטי של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. הוא מונה לראשונה לתפקיד ראש ממשלה על ידי הנשיא כמיל שמעון ב-19 בספטמבר 1955. בתוך שנה אחת בלבד הוא התרחק משמעון על רקע סירובו של זה לנתק את קשריה הדיפלומטיים של לבנון עם מדינות המערב שתקפו את מצרים במהלך מבצע קדש ב-1956. הוא התנגד לשמעון גם במהלך מלחמת האזרחים הראשונה במאי 1958, כאשר תומכיו של נאצר ניסו להפיל את הממשלה הלבנונית ולצרף את לבנון לקע"מ. ההתקוממות דוכאה בספטמבר אותה שנה בסיוע כוחות נחתים אמריקניים, וכראמי נקרא על ידי הנשיא החדש פואד שהאב לעמוד בראשה של ממשלת אחדות לאומית.
הסכסוך הישראלי-ערבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כראמי שימש כראש ממשלה ארבע פעמים נוספות במהלך שנות השישים. בתקופה זו הוא הגן על האינטרס הפלסטיני, וככל הנראה ניסה לדחוף את לבנון למלא תפקיד מכריע יותר במלחמת ששת הימים, עמדה שהייתה מנוגדת לזו של מרבית הפוליטיקאים הנוצרים בלבנון. באפריל 1970 נאלץ כראמי להתפטר על רקע ההתנגשויות ההולכות וגוברות בין צבא לבנון לבין כוחות אש"ף. לאחר שהושג הסכם בין שני הצדדים הוא שב לתפקידו, אך התפטר שוב לאחר שיריבו הפוליטי סולימאן פרנג'יה זכה בבחירות לנשיאות באוגוסט אותה שנה. כראמי פרש, והוחלף על ידי סאיב סלאם.
מלחמת האזרחים השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת האזרחים בלבנון פרצה באפריל 1975. פלגים רבים היו מעורבים בה הן בזירה הפוליטית והן בזירה הצבאית, אך ניתן לדבר על שני גושים עיקריים שהיו מעורבים במאבק – גוש ימני שהורכב ממיליציות נוצריות (שהבולטת ביניהן הייתה הפלאנגות), וגוש שמאלני מוסלמי שנתמך על ידי הארגונים הפלסטיניים. בניסיון לייצב את המצב פיטר פרנג'יה את ראש הממשלה רשיד א-סולח והשיב לתפקיד את כראמי ב-1 ביולי על מנת שירכיב ממשלה חדשה. ביוני 1976 הסכים כראמי לסגת מעמדתו הפרו-פלסטינית הנחרצת, ולהסכים להתערבות הסורית במלחמה. למרות ניסיונו רב השנים וקשריו המרובים, לא הצליח כראמי להביא לסיום הלחימה, וב-8 בדצמבר 1976 התפטר שוב מראשות הממשלה, והנשיא החדש אליאס סרכיס הטיל הפעם את מלאכת הרכבת הממשלה על סלים אל-חוס.
כראמי התפייס עם יריבו משנים פרנג'יה בסוף שנות השבעים, כששניהם חברו לווליד ג'ונבלאט על מנת להקים את חזית ההצלה הלבנונית – קואליציה פרו-סורית של פלגים סוניים, דרוזיים ונוצריים מצפון לבנון, שניצבה כנגד החזית הלבנונית הימנית נוצרית של בשיר ג'ומאייל והפלאנגות.
באפריל 1984, בעקבות שורה של ועידות שנערכו בשווייץ, התמנה כראמי לראש ממשלה בפעם השמינית, בראש ממשלת פיוס לאומי. בתקופה זו הלכה וגברה ההשפעה הסורית בלבנון, בייחוד לאחר נסיגת ישראל לרצועת הביטחון. ב-1986 התנגד כראמי לטיוטת ההסכם לסיום המלחמה, היות שהמעורבות הסונית בניסוחו הייתה מינימלית. התנגדותו יצרה מתח בינו לבין הנשיא אמין ג'ומאייל, והביאה בסופו של דבר להתפטרות נוספת שלו ב-4 במאי 1987. הפעם סירב ג'ומאייל לקבל את התפטרותו, בעיקר משום שלא ראה מועמד ראוי להחליפו.
ההתנקשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פחות מחודש לאחר מכן נהרג כראמי בהתפוצצות מטען שהונח במסוקו בדרך לביירות. סלים אל-חוס החליף אותו כראש ממשלה, ורק בשנת 1999 הועמדו לדין סמיר ג'עג'ע ו-10 חברים נוספים של הכוחות הלבנוניים (המיליציה הנוצרית שהורכבה רובה ככולה מהפלאנגות) באשמת רציחתו של כראמי. על כל הנאשמים נגזרו תקופות מאסר ארוכות, אך משפטם עורר ביקורת מצד ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1990, לאחר סיום המלחמה, נקרא על שמו מתחם היריד הבין-לאומי בטריפולי, שהוא היה מיוזמי הקמתו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שפי גבאי, כראמה בן ה־65 מתחתן עם בת 30, מעריב, 3 בינואר 1986
הקודם: סאמי א-סולח |
ראש ממשלת לבנון 19 בספטמבר 1955 – 20 במרץ 1956 |
הבא: עבדאללה עארף אל-יאפי |
הקודם: ח'ליל אל-חיברי (זמני) |
ראש ממשלת לבנון 24 בספטמבר 1958 – 14 במאי 1960 |
הבא: אחמד דעוכ |
הקודם: סאיב סלאם |
ראש ממשלת לבנון 31 באוקטובר 1961 – 20 בפברואר 1964 |
הבא: חוסיין אלעוויני |
הקודם: חוסיין אל-עווייני |
ראש ממשלת לבנון 25 ביולי 1965 – 9 באפריל 1966 |
הבא: חוסיין אלעוויני |
הקודם: חוסיין אל-עווייני |
ראש ממשלת לבנון 7 בדצמבר 1966 – 8 בפברואר 1968 |
הבא: סאיב סלאם |
הקודם: סאיב סלאם |
ראש ממשלת לבנון 15 בינואר 1969 - 13 באוקטובר 1970 |
הבא: סאיב סלאם |
הקודם: נור א-דין א-רפאעי |
ראש ממשלת לבנון 1 ביולי 1975 – 8 בדצמבר 1976 |
הבא: סלים אל-חוס |
הקודם: שפיק אל-וזאן |
ראש ממשלת לבנון 30 באפריל 1984 – 1 ביוני 1987 |
הבא: סלים אל-חוס |