שבת ריחני
 שבת ריחני
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | שבת ריחני |
| מין: | שבת ריחני |
| שם מדעי | |
 Anethum graveolensלינאוס, 1753 | |
שֶׁבֶת רֵיחָנִי (שם מדעי: Anethum graveolens), הידוע יותר בשמו העממי "שמיר", הוא צמח חד-שנתי הצומח בדרום מערב ומרכז אסיה, וגם בישראל. שמיר הוא מין יחיד בסוגו, אם כי חלק מן הבוטניקאים קושרים אותו לאחישבת. אין לבלבל בינו לבין השומר, אף על פי שגם הוא משמש למאכל.
השמיר גדל לגובה של 40–60 ס"מ. גבעולו דק ועליו עדינים ודקים, באורך 10–20 ס"מ. חלוקת העלה הסופית היא בעובי של 1–2 מילימטרים, מעט עבים יותר מעלי השומר, הדומים לחוטים, בעובי של פחות מ-1 מילימטר, אך פחות עדינים. פרחי השמיר לבנים-צהבהבים, בתפרחות קטנות שקוטרן 2–9 סנטימטר. אורכם של זרעי השמיר 4–5 מילימטר ועוביים 1 מילימטר; והם ישרים או מעוקלים קמעה, עם קווים לאורכם.
השמיר נפוץ במגוון סלטים כגון סלט תירס, סלט מלפפונים, סלט סלק ועוד. מלבד שימושו כירק וכתבלין טרי, עלי שמיר מיובשים משמשים אף הם תבלין.
בימי-הביניים היה השבת הריחני מקובל כאחד הצמחים ששימשו קמיע לגירוש שדים ורוחות, והוא נכלל בציוד המכשפות.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבת ריחני, באתר ITIS (באנגלית)
- שבת ריחני, באתר NCBI (באנגלית)
- שבת ריחני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- שבת ריחני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שבת ריחני, באתר צמח השדה
- שבת ריחני, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- שבת ריחני, באתר Tropicos (באנגלית)
- שבת ריחני, באתר GBIF (באנגלית)
- שבת ריחני, באתר The Plant List (באנגלית)
- שבת ריחני, באתר IPNI (באנגלית)
- שבת ריחני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קריספיל, נסים, 1947-, תבלינים טעם הטבע, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ז 2007
