תירס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קריאת טבלת מיוןתירס
Maize - Corn.jpg

Maize on a Mount Kenya farm.jpg

מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד-פסיגיים
סדרה: דגנאים
משפחה: דגניים
סוג: Zea
מין: תירס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Zea mays
ליניאוס
תירס (מבושל)
ערך תזונתי ל-100 גרם
קלוריות 100 קק"ל
פחמימות 21 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
אשלגן 225 מ"ג
סיבים תזונתיים 2.5 ג'
מקור: כמוני
Zea mays "fraise"
Zea mays 'Ottofile giallo Tortonese'

תירס (שם מדעי: Zea mays) הוא צמח חד שנתי ממשפחת הדגניים. במאה ה-21 הוא הגידול החקלאי הנרחב ביותר בעולם[2] ואחריו חיטה ואורז. צמח התירס מגיע לגובה של כ-3 מטר. הוא נזרע באביב ונקצר באביב/קיץ. הצמח זקוק לאספקת מים שוטפת ולאקלים חם.[דרוש מקור]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של התירס במרכז אמריקה, שם נאכל במגוון צורות במשך אלפי שנים. הראשונים שגידלו תירס היו שבט המאיה ועוד שבטים אינדיאניים באותו אזור. בנוסף, בני המאיה האמינו שהאדם עשוי מתירס[3]. עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15, הופץ השימוש בתירס לכל העולם.

מקור השם העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמח התירס קרוי על שם הדמות המקראית תירס, בנו של יפת. טורקיה הייתה תחנה להפצת תירס באירופה, ובמספר שפות (איטלקית, צרפתית וגרמנית) נקרא התירס "חיטה טורקית". הרב יצחק אברבנאל, בן המאה ה-15, העריך שצאצאיו של תירס המקראי התיישבו באזור טורקיה. הוא לא ידע שהטורקים הגיעו לאזור שמכונה כיום "טורקיה" רק במאה השמינית והתשיעית, ולכן כתב: "והיותר מתיישב שתירס הוא פרס והוא טורקאש, כי כך היא הקבלה ביניהם שהם מבני פרס".

אחד הראשונים שתיאר את צמח התירס בעברית היה ברוך לינדא בספרו "ראשית לימודים" (1789). הוא מכנה את הצמח "חטי טורקיא", בתרגום מגרמנית. בשנות ה-80 של המאה ה-19 החלו לכנותם "חטי תירס", בעקבות הזיהוי של התירס עם הטורקים. בתחילת המאה ה-20 קוצר השם לשם הפשוט "תירס" וכך מכונה הצמח כיום.[4][5]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התירס משמש למאכל לאחר בישול או צלייה, גם נאכל טרי. התירס עצמו משמש להכנת פופקורן והוא מהווה מרכיב עיקרי במצרכים כדוגמת קורנפלקס, קמח תירס, עמילן תירס, שמן תירס, אלכוהול, אצטון ועוד. את התירס אפשר למצוא גם כתוספת במאכלים כגון פיצה, פשטידות, סלט, ממרחים שונים ועוד. מלבד השימוש לאדם, התירס משמש גם למאכל בהמות כחומר טרי וכתחמיץ. תירס למאכל משווק בקופסאות שימורים או בחבילות של קלחי תירס, וכן באריזות המכילות גרגרי תירס קפואים או מיובשים.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התירס הוא אחד מהגידולים החשובים ביותר בעולם המשמש כבסיס תזונתי לאדם וכחומר גלם עיקרי בהזנת בע"ח. משום כך, הוא נמצא בראש סדר העדיפויות בפיתוחים שונים ובתחומים רבים. בעזרת צמח התירס נעשו כמה מהתגליות החשובות ביותר בגנטיקה. הגנום של התירס עשיר בטרנספוזונים ומועד למוטציות, דבר המתבטא במגוון צבעי גרעיני התירס כגון: אדום, שחור, סגול, לבן וכו'.

ב-2005 התחיל פרויקט מיפוי הגנום של התירס על ידי צוות חוקרים אמריקאי. בפברואר 2008 כבר פורסמה טיוטה ראשונית של המחקר, הכוללת כ-95% מהמיפוי, שפורסם בעיתון. הנדסתו הגנטית של התירס תרמה ליצירת זני מכלוא רבים בעלי עמידויות משתנות לתנאי קרקע, אקלים, מחלות ומזיקים שונים יחד עם השגת המטרה העיקרית של העלאת היבול (לאחר המיפוי הגנטי כמות היבול לדונם עלתה בממוצע ב-50%).

גידול בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחי גידול התירס בישראל נפרסים לאורכה החל מרמת הגולן שבצפון ועד הנגב המערבי שבדרום. בממוצע, מגדלים בישראל 25,000 דונם תירס מתוק בשנה, לצורכי התעשייה והשוק המקומי וכ-70,000 דונם תירס לתחמיץ.

גידול התירס לתחמיץ מהווה כ-35% מכלל החומר היבש המשמש להזנת בעלי-חיים. קיימים זני תירס רבים המיועדים לצורכי הגידול השונים בישראל ובכל שנה, נערכים מבחני זנים ללפחות 5–10 זנים נוספים, עבור בחינת התאמתם לצורכי העמידות ותכולת הגרעין הנדרשים בשוק.

זני התירס העיקריים בארץ הם קלגרי, 33-031, קולוסיאוס, סימון, האטי, W86 (מתוך נתוני ארגון עובדי הפלחה לשנת 2019).

התוצרת העולמית והתפלגותה בין המדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידולי התירס בארצות הברית מהווים כמחצית מהתוצרת העולמית; מדינות בולטות נוספות הן סין, הודו, ברזיל, מקסיקו, ארגנטינה, צרפת, אינדונזיה ודרום אפריקה. התוצרת העולמית של תירס בשנת 2003 הסתכמה ב-600 מיליון טון, ואילו בשנת 2009 הייתה 817 מיליון טון. יותר מאורז (678 מיליון טון) או חיטה (682 מיליון טון). ב 2013 עמד יבול התירס על מיליארד ו-16 מיליון טון.[6]

שתיל תירס
10 המדינות בעלות תוצרת השיא ב-2013
מדינה ייצור (בטונות)
ארצות הברית 353,699,441
סין 217,730,000
ברזיל 80,516,571
מקסיקו 22,663,953
אינדונזיה 18,511,853
הודו 23,290,000
צרפת 15,053,100
ארגנטינה 32,119,211
דרום אפריקה 12,365,000
אוקראינה 30,949,550
כל העולם 1,016,431,783

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תירס באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Faostat
  3. ^ בריאת האדם במיתולוגיית המאיה
  4. ^ Twitter-logo.svg ציוץ של אילון גלעד ברשת החברתית טוויטר, 9 באוגוסט 2022.
  5. ^ יעקב עציון, גלגולי התירס באתר השפה העברית
  6. ^ Food and Agriculture Organization of the United Nations, Statistics Division (2009). "Maize, rice and wheat : area harvested, production quantity, yield".