שיכרון זהוב
 שיכרון זהוב
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | סולניים |
| סוג: | שיכרון |
| מין: | שיכרון זהוב |
| שם מדעי | |
 Hyoscyamus aureus Lלינאוס, 1753 | |
שיכרון זהוב (שם מדעי: .Hyoscyamus aureus L) צמח סלעים אמיתי רב-שנתי (בן קיימא) ממשפחת הסולניים, שגדל על קירות, חומות ומחשופי סלעים כמעט בכל חלקי ישראל[1][2][3]. שיכרון זהוב הוא צמח שעיר ודביק בעל פרחים דו-מיניים וצהובים ועלים פשוטים ושסועים וכמו רוב בני משפחתו הוא רעיל מאוד לבני אדם גם בכמויות קטנות בגלל שהוא מכיל אלקלואידים הידועים כסמים מְשַׁנֵּי תודעה (הזיות, שיכוך כאבים) ובעלי השפעה ממריצה על איברי גוף האדם (הרחבת אישונים, האצת פעילות הלב) ועד מוות. צמח סלעים (ליטופיט) אמיתי, כלומר שורשיו חודרים אל תוך הסלע ממש ומבקיעים דרך אל נקודות החולשה שבתוכו. השורשים הנרקבים מגדילים את החללים בסלע ואת קיבול המים[4].
בית גידול ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמח סלעים (ליטופיט) אמיתי, כלומר שורשיו חודרים אל תוך הסלע ממש ומבקיעים דרך אל נקודות החולשה שבתוכו. השורשים הנרקבים מגדילים את החללים בסלע ואת קיבול המים. שיכרון זהוב נובט ומתפתח על סלעי גיר ודולמיט קשים, וגם על סלעי נארי (סוג של סלע גיר קשה) בחבל הים תיכוני. סלעי גיר רכים המכוסים שכבה דקה של נארי אוצרים בתוכם כמות גדולה של מים בהשוואה לשכבת הסלע הקשה שמעליהם. ועל כן, החדירה של שורשיו דרך השכבה הקשה והגעה לשכבה הרכה מאפשרת את התבססותו. כמו כן, הוא גדל במשטחי סלע ובמצוקים בהר הנגב ובמדבר יהודה, ובמידה מסוימת גם על מחשופי קירטון קשה במדבר יהודה. הוא אחד הצמחים השולטים בקירות האבן של בתים עתיקים ובחומות (למשל, בית הנסן בירושלים). בכותל המערבי הוא אחד הצמחים העיקריים[4].
טיפוס התפוצה מזרח ים-תיכוני ומערב אירנו-טורני. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון (מצרים, סיני, ישראל, ירדן, לבנון, סוריה עד צפון מערב עיראק) והלאה לטורקיה יוון, כריתים קפריסין והאיים במזרח הים האגאי)[1].
בישראל שיכרון זהוב גדל כמעט בכל חבליה. הוא נפוץ חוף הגליל, חוף הכרמל, השרון, פלשת; הגליל העליון, הגליל התחתון, הכרמל, שומרון, השפלה, הרי יהודה, צפון הנגב, הר הנגב, דרום הנגב, בקעת חולה, בקעת כנרות, הגלבוע, מדבר שומרון, מדבר יהודה, ערבות הירדן, בקעת ים המלח, הערבה; החרמון, הגולן, הגלעד, עמון, מואב, אדום[3].
האבקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיכרון זהוב בעל פרחים דו-מיניים ומנגנון המונע או מפחית האבקה עצמית בין הצלקת ובין 5 המאבקים. הצלקת מבשילה ומוכנה להאבקה לפני פיזור האבקנים מתוך המאבקים הסגורים[5]. פרחי השיכרון מפרישים צוף ומואבקים על ידי חרקים והם מותאמים להאבקת בטן על ידי החרק המבקר. כלומר, גרגרי האבקה נישאים על חלקו התחתון של המאביק שמסתייע בצלקת ובאבקנים השלוחים קדימה למקום נחיתה ולאחיזה בפרח. האבקנים פונים כלפי מעלה ומאפשרים לחרק (דבורי דבש, דבורים בינוניים ורפרפים להיכנס מעליהם אל בסיס הכותרת, אל הצוף ולהתלכלך בבטנו באבקה[4].
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמח עשבוני רב-שנתי זקוף או שרוע, גובהו 20 עד 50 ס"מ ובעל פלומת שערות בלוטיות ודביק[6].
הגבעולים זקופים, מזדקפים משתלשלים, מסתעפים ושבירים.
הלוואים נעדרים, הפטוטרות קיימות.
העלים מסורגים, פשוטים, עגולים כמעט בהיקפם, בסיסם מפורץ, שפתם גלונית מאוד, ומפוצלת לאונות השסועות לאונות משניות או בעלי שינון חד[6]. העלים בעלי אונות משולשות חדות או בעלות שינון חד[7].
התפרחות הן תפרחות עקרב הנישאות בראשי הגבעולים ופרחיהם בעלי עוקצים. התפרחות הן אשכולות חד-צדדיות, כלומר הפרחים מרוכזים בצד אחד של גבעול התפרחת, בטור אחד על הגבעול שקצהו מתכופף כעוקץ עקרב.
הפרחים, דו-מיניים, ובלתי נכונים, בעלי שחלה עילית, בעלי עטיף כפול, הכותרת ארוכה בהרבה מהגביע (בשונה משיכרון פעוט ומשיכרון מרושת אצלם הכותרת ארוכה רק במקצת מהגביע).
הגביע ירוק, מאוחה עלים ובעל 5 שיניים או אונות, והוא דמוי צינור ופעמון. נפחו גדל עם הבשלת הפרי.
הכותרת מאוחת עלים, דמוית משפך, ארוכה בהרבה מהגביע, לא סימטרית, באורך 25 עד 35 מ"מ וצבעה צהוב בהיר מאוד עד זהוב עם כתם ארגמן כהה סמוך ללועה[6]; אונות הכותרת 5, רחבות, מעוגלות ולא שוות.
האבקנים 5, כמספר אונות הכותרת, על פי רוב וקבועים בבסיס צינור הכותרת ובולטים כרגיל מתוכה ופונים כלפי מעלה. הזירים דקיקים וארוכים מהמאבקים. המאבקים סגולים בהירים עד לבנים.
השחלה עילית, עמוד השחלה בולטת מצינור הכותרת, הצלקת דמוית גולה[7].
הפרי הלקט מרובה זרעים, בן 2 מגורות, בלתי קוצני, זקוף או רכון, דמוי צינור עד פעמון ואורכו משתנה מ-1.5 עד 3 ס"מ. כלוא בתוך גביע מתפרה שגדל עם הפרי והתקשה, ולאורכו עורקים מוגבהים ובולטים[7]. ההלקט נפתח על ידי מכסה. הפתיחה היא היקפית על ידי סדק רוחב ברקמת הניתוק שהתפתחה סביב, באופן שנוצר מכסה.
הזרעים קטנים, חומים כהים מגובששים או מגוממים[6].
העלווה מצויה כל השנה, הפריחה בעיקר מסוף פברואר עד תחילת יוני. פירות מסוף מרץ, הפצת הפרי מאמצע יולי עד אמצע אוקטובר[3].
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
שיכרון זהוב על חומה -
פרי של שיכרון זהוב -
שיכרון זהוב הגביע יבש ועוטף את ההלקט -
-
פרח ועלים -
שיכרון זהוב לצידו מימין לוע-ארי סיצילי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שיכרון זהוב, באתר NCBI (באנגלית)
- שיכרון זהוב, באתר צמח השדה
- שיכרון זהוב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- שיכרון זהוב, באתר Tropicos (באנגלית)
- שיכרון זהוב, באתר GBIF (באנגלית)
- שיכרון זהוב, באתר The Plant List (באנגלית)
- שיכרון זהוב, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Hyoscyamus aureus L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Hyoscyamus aureus L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 18-07-2023
- ^ 1 2 3 שיכרון זהוב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, צמחים בעלי פרחים, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 84-86
- ^ אמוץ דפני, דן איזיקוביץ, האבקה בראי ישראלי, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2023, עמ' 11, 20-21
- ^ 1 2 3 4 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 397-401
- ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 587-590