שלדג הצווארון
 שלדג הצווארון
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | כחלאים |
| תת־סדרה: | שלדגיים |
| משפחה: | שלדגיים |
| תת־משפחה: | שלדגי עצים |
| סוג: | שלדג עצים |
| מין: | שלדג הצווארון |
| שם מדעי | |
 Todiramphus chlorisבודארט, 1783 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
שלדג הצווארון (שם מדעי: Todiramphus chloris) הוא שלדג בינוני השייך לתת-משפחת שלדגי העצים. הוא ידוע גם בתור שלדג לבן צווארון, שלדג שחור מסכה או שלדג מנגרובים. טווח התפוצה שלו רחב, ומשתרע מהים האדום ודרום אסיה ועד פולינזיה. מספר תת-מינים פוצלו ממין זה, כולל שלדג האוקיינוס השקט (אנ'), שלדג האיים (אנ'), שלדג הטורזי (אנ'), שלדג מריאנה והשלדג המלנזיי.
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלדג הצווארון תואר על ידי הפולימאט הצרפתי ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון בספר Histoire Naturelle des Oiseaux בשנת 1780. הציפור גם אוּיְרה גם על ידי פרנסואה-ניקולה מרטינט ב-Planches Enluminées D'Histoire Naturelle. זה הופק תחת פיקוחו של אדמי-לואי דאובנטון כדי ללוות את הטקסט של בופון. לא האיור ולא התיאור של בופון כללו שם מדעי, אך בשנת 1783 טבע חוקר הטבע ההולנדי פיטר בודאארט את השם הבינומי Alcedo chloris בקטלוג שלו: Planches Enluminées. אב הטיפוס זוהה תחילה באי בורו שבאינדונזיה. הסוג Todiramphus הוצג על ידי המנתח וחוקר הטבע הצרפתי רנה ליסון (אנ') בשנת 1827.[2] הכינוי הספציפי chloris הוא לטינית מודרנית שמשמעותה 'ירוק' או 'ירקרק'.[3]
רשימת תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם תת-מינים רבים בטווח החופי והאידי של המין, מהים האדום ועד פולינזיה:
ים סוף וחופי ערב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- abyssinicus (פלזלן, 1856) - חופי הים האדום הדרומיים של סומליה וערב
- kalbaensis (קוולס, 1980) - חופי צפון מזרח איחוד האמירויות הערביות וצפון עומאן.
הודו והאוקיינוס ההודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- vidali (שארפ, 1892) - מערב הודו, מרטנאגירי ועד קראלה.
- davisoni (שארפ, 1892) - איי אנדמן ואיי קוקו (במפרץ בנגל, דרומית למיאנמר)
- occipitalis (בליית', 1846) – איי ניקובר
דרום מזרח אסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- humii (שארפ, 1892) - חופי מערב בנגל מזרחה לבורמה (כולל הארכיפלג מרגוי), חצי האי המלאי, טיומאן וצפון מזרח סומטרה.
- armstrongi (שארפ, 1892) - פנים בורמה ותאילנד, הודו-סין ומזרח סין.
- laubmannianus (גרוטה, 1933) - סומטרה (לא כולל צפון מזרח) ובורנאו.
- chloropterus (אוברהולסר, 1919) - האיים ליד מערב סומטרה
- azelus (אוברהולסר, 1919) - Enggano (סמוך לדרום מערב סומטרה)
- palmeri (אוברהולסר, 1919) - איי ג'אווה, באלי, בוואן וקנג'אן.
- collaris (סקופולי, 1786) - הפיליפינים, כולל פלאוון והאיים הסמוכים.
וואלסיה, גינאה החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- chloris (בודירט, 1783) - איי טלאוד וסנגיה דרך סולאווסי ועד לסונדאס הקטנה, איי מערב פפואה וצפון מערב גינאה החדשה (חצי האי פוגלקופ ואונין).
מיקרונזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- teraokai (נגמיכי קורדה, 1915) - פלאו
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של שלדג הצווארון הוא בין 23 ל-25 ס"מ. הזכר שוקל בין 51 ל-90 גרם, בעוד שהנקבה שוקלת 54-100 גרם. בחלקו העליון צבעו משתנה מכחול לירוק, בעוד שהחלק התחתון יכול להיות לבן או חום. יש צווארון לבן סביב צווארו, ומכאן שמו של השלדג. לחלק מהגזעים יש פס לבן או צהוב על העין, ולאחרים יש כתם לבן בין העין והטר. השטר הגדול שחור עם בסיס צהוב חיוור עד הלסת התחתונה. נקבות נוטות להיות ירוקות יותר מהזכרים. ציפורים לא בוגרות עמומות יותר מהבוגרות עם סימני קשקשים כהים על הצוואר והחזה.
לשלדג הצווארון יש מגוון קולות, המשתנים על פי המיקום הגאוגרפי של הזן. הקריאה האופיינית ביותר היא "קי-קי-קי" רועש, חריף ומתכתי החוזר על עצמו מספר פעמים.[4]
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלדג הצווארון מצוי לרוב באזורי חוף, במיוחד בביצות מנגרובים. הוא גם מאכלס שטחים חקלאיים, חורש פתוח, שטחי עשב וגנים. בחלקים מסוימים מהתפוצה שלו, במיוחד באיים, ניתן לראות אותו בחלקים פנימיים יותר, כגון ביער או באזורים הרריים. השלדג, כמו גם סוגים אחרים של שלדגים, יושב לרוב על חוטים, סלעים או ענפים חשופים בצורה בולטת.
תת-המין המופיע במערב היבשה האירו-אסייתית/אפריקאית הוא abyssinica, בצפון-מזרח אפריקה, הוא מצוי במנגרובים באריתריאה, ותועד גם בסודן וסומליה. מזרחה יותר, בערב, נמצא הגזע kalbaensis בסכנת הכחדה, עם אוכלוסייה של 55 זוגות או פחות. אלה מוגבלים כמעט לחלוטין לאזור איחוד האמירויות הערביות, אך רבייה של מספר פריטים תועדה גם בעומאן. תת-מינים נוספים מופיעים באופן מקומי סביב חופי הודו ובנגלדש ובאיי אנדמן וניקובר. בדרום מזרח אסיה ובאינדונזיה המין נפוץ יותר, ומופיע בעומק הארץ באזורים מסוימים.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המזון המועדף על שלדג הצווארון באזורי החוף הם סרטנים קטנים ושרימפס. בנוסף אוכלים השלדגים מגוון רחב של בעלי חיים אחרים ובכללם חרקים (כולל חיפושיות, ציקדות, חרקי מקל, חגבים, עשים ופרפרים), עכבישים, תולעים, חלזונות, צפרדעים, לטאות, נחשים, דגים קטנים, ולפעמים אף ציפורים ועכברים קטנים. שלדג הצווארון יושב כמעט ללא תנועה במשך זמן ממושך וממתין לטרף. כאשר הוא מבחין במשהו הוא גולש למטה כדי לתפוס אותו, ואז עף חזרה אל המוט או הענף עליו ישב. השאריות הבלתי ניתנות לעיכול מוחזרות ככדורים.
שעתוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלדג מקנן בחורים, או חור טבעי בעץ או ב'מאורה' שנחפרה על ידי השלדג בעץ רקוב, קן טרמיטים בעץ או ברגבי אדמה. לעיתים השלדג עשוילקנן בחורי נקר ישנים. בדרך כלל הנקבה מטילה שתיים עד חמש ביצים לבנבות מעוגלות מונחות ישירות על רצפת המאורה, ללא שימוש בחומר נוסף עבור הקן. שני ההורים לוקחים חלק בדגירה על הביצים ובהאכלת הגוזלים. הגוזלים עוזבים את הקן כ-44 ימים לאחר הבקיעה. לעיתים קרובות ישנן שתי עונות הטלה בשנה.
מצב שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלדג הצווארון מסווג במצב שימור ללא חשש ברשימה האדומה של IUCN.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלדג הצווארון, באתר ITIS (באנגלית)
- שלדג הצווארון, באתר NCBI (באנגלית)
- שלדג הצווארון, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שלדג הצווארון, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- שלדג הצווארון, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- שלדג הצווארון, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שלדג הצווארון באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Lesson, René (1827). "Description d'un nouveau genre d'oiseau. Todirhamphe, Todiramphus". Bulletin des sciences naturelles et de géologie (בצרפתית). 12: 268–271 [269].
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 102. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Woodall, P. F. (2020). "Collared Kingfisher (Todiramphus chloris), version 1.0." In Birds of the World (S. M. Billerman, B. K. Keeney, P. G. Rodewald, and T. S. Schulenberg, Editors). Cornell Lab of Ornithology, Ithaca, NY, USA. doi:10.2173/bow.colkin1.01
- ^ Collared Kingfisher, RED LIST, 1 באוקטובר 2016