מנגרובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Avicennia germinans.jpg
תפוצה עולמית של המנגרובים
שורשי אוויר
יער המנגרובים מעל ומתחת למי הים

מנגרובים הם עצים ושיחים הגדלים בתוך מים מלוחים לאורך חופי ים. המנגרובים גדלים באזורי אקלים טרופיים וסוב טרופיים, בין קווי הרוחב 30° צפון ו-30° דרום.

יערות המנגרובים הם מערכת אקולוגית ייחודית, היושבת על התפר שבין הים והיבשה. המנגרובים יוצרים חורשות צפופות של שורשים וענפים, וסביבתם מהווה בית גידול למינים רבים של בעלי חיים. הם גדלים בדרך כלל בחופים רדודים או בשפכי נהרות.

המנגרובים נמנים עם מספר משפחות צמחים, כשהבולטת ביניהם היא Rhizophoraceae (מסדרת המלפיגאים). קיימים כ-110 מינים, מתוכם רק 54 הם מנגרובים אמיתיים, החיים רק בחורשות מנגרובים.

בישראל לא קיימת צמחיית מנגרובים, אך בראס מוחמד שבחצי האי סיני קיימות חורשות של המין אביסניה ימית (Avicennia marina).

פיזיולוגיה של הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנגרובים הם צמחים בעלי תכונות ייחודיות, המאפשרות להם את הגדילה בסביבתם הטבעית: יכולתם להתקיים בסביבה מלוחה, דלת חמצן השרויה בקרינה שמשית חזקה במרבית ימי השנה.

המנגרובים פיתחו פתרונות להתמודדות עם הסביבה העוינת:

גושי מלח המופרשים מעלה ירוק של מנגרוב
  • מים מלוחים: יכולתם לשרוד במי ים מלוחים נובעת ממנגנונים לסילוק המלח. בשורשיהם קיימות ממברנות מיוחדות המסננות את מי המלח. בסוגים מסוימים (מנגרובים אפורים) קיימות בעלים בלוטות המפרישות מלח. מינים אחרים אוגרים את עודפי המלח בעלים ומשירים אותם בבוא העת.
  • סביבה דלת חמצן: חלק מהשורשים הם שורשי אוויר, הנחשפים במהלך שפל ומספקים חמצן. שורשים אלה נראים כמו קשים, המזדקרים לגובה של בין 30 סנטימטרים ל-3 מטרים. לפיכך המנגרובים משגשגים באזורים שבהם הגאות והשפל משמעותיים. שורשים אחרים משמשים להזנה.
  • מחסור במים מתוקים: היעדר נגישות למים פיתח במנגרובים מנגנונים לחיסכון במים. פתיחת הפיוניות בעלים מצומצמת למינימום, והעלים אינם פונים לכיוון השמש למיזעור ההתאיידות. נראה שגם הגשמים התכופים באזורים הטרופיים מסייעים לשמירה על משק המים של הצמח.

הגנה בעת צונאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצא, כי חופים שבהם גדלו חורשות מנגרובים היו מוגנים יותר מפגיעות גלי צונאמי. הם ידועים גם כמגינים על החופים באזור גדילתם מפני בליה.