שמשון בלוך (לוחם)
 | |
| לידה |
יוני 1894 פשקאן, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביולי 1976 (בגיל 82) |
| מקום קבורה |
רחובות |
| תאריך עלייה | 1918 |
| בת זוג | חיה גלבר |
| השתייכות | גדוד נהגי הפרדות, הגדודים העבריים (גדוד 39 של קלעי המלך), קבוצת קדם, ההגנה, בית"ר |
| תקופת הפעילות | 1915–1948 (כ־33 שנים) |
| פעולות ומבצעים | |
| מערכת גליפולי, כיבוש א"י במלחמת העולם הראשונה, מאורעות תרפ"א, אוניית מעפילים 'אסתיר', מלחמת העצמאות | |
| עיטורים | |
| אות מערכת גליפולי | |
  | |
שמשון בלוך (יוני 1894 – 17 ביולי 1976) היה חייל בגדודים העבריים, מפקדה הראשון של קבוצת קדם, מראשוני חברי ארגון ההגנה ומפקד ההגנה של אזור יפו, מפקד בית"ר ביאסי, רומניה ואחד ממפקדי בית"ר באוניית המעפילים "אסתיר".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלוך נולד בעיר פשקאן שבמחוז יאשי ברומניה, אחד משמונת ילדיהם של אפרים פישל[1] ופרלה בלוך. על רקע אי רצונו להישלח על ידי הוריו לחינוך תורני בישיבה בעירו, עזב בשנת 1908 את בית הוריו ועבר להתגורר בפריז, צרפת. בשנת 1914 היגר מצרפת לארצות הברית על גבי האונייה "צרפת" והתגורר זמן מה בניו-יורק. כשנה לאחר מכן הגיע למצרים והתגייס לגדוד נהגי הפרדות, תחת פיקודם של לוטננט־קולונל ג'ון הנרי פטרסון וסגנו יוסף טרומפלדור. על רקע שליטתו במספר רב של שפות, שימש בין היתר כמתורגמן בגדוד. במסגרת זו גם נטל חלק פעיל כחייל במערכה בגליפולי. עם פירוק הגדוד התגייס בלוך מחדש לגדוד 39 של קלעי המלך, ולאחר שהייה במחנה אימונים בהליפקס, קנדה, נשלח עם הגדוד בספטמבר 1918 להשתתף בקרבות המאסף בבקעת הירדן - הקרבות האחרונים של כיבוש ארץ־ישראל על ידי הצבא הבריטי. עם תם מלחמת העולם הראשונה החל לעבוד כאזרח במחנה סרפנד (צריפין) כמומחה לתיקון מכונות כתיבה עבור הצבא הבריטי[2][3].
קבוצת קדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1920 הקים ועמד בראש קבוצת קדם[4], אשר פעלה להגן על האוכלוסייה היהודית באזור יפו וסביבתה. ראשיתה של הקבוצה בהתארגנות עצמאית של קבוצת פועלים עברים, רבים מהם אנשי הגדודים העבריים לשעבר. חברי הקבוצה הזאת, שמנתה בשיאה ככל הנראה סדר גודל של 50 איש, התגוררו במבנה בן שלוש קומות, שבו שכן בעבר המלון המפואר בלה ויסטה ובבתי פיינגולד הסמוכים לו. מבנה זה שכן בשכונת מנשייה שעל חוף ימה הדרומי של תל אביב - בלב שכונות ערביות על גבול יפו.
קבוצת קדם לקחה על עצמה להוות כוח מגן ליהודי האזור שחיו בתוך שכונות ערביות ביפו ובסביבתה או בסמוך אליהן. זו הייתה אחת מכמה קבוצות דומות שפעלו על בסיס מקומי ללא תיאום או פיקוד אזורי. כמה מהן ניהלו חיי קומונה, מלאה או חלקית, ופעולות ההגנה שלקחו על עצמן השתלבו בחיי החברה והעבודה של חבריהן.
שמה של הקבוצה נגזר משמה של חברת הבנייה "קדם", שמשרדיה ומחסניה היו ממוקמים במבנה שבו שכן בעבר המלון. המבנה שימש בסיס של הקבוצה ומקום מגוריה. בדומה לקבוצות האחרות שעסקו בפעולות הגנה וביטחון ביישוב העברי - גם קבוצת קדם פעלה באופן חשאי ותחת מסווה - זאת בשל החשש לחשיפתם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בארץ־ישראל שאסרו על התארגנויות מן הסוג הזה. עיסוקו האזרחי של בלוך כמתקן מכונות כתיבה בבסיס הצבא הבריטי במחנה סרפנד אִפשר לו גישה נוחה לאמצעי לחימה שהיו במחנה. בלוך רכש את כלי הנשק ואמצעי הלחימה מכספו האישי, וחילק אותם לחברי הקבוצה. בשל שירותו כלוחם בגדודים העבריים, היה לבלוך ניסיון רב בהפעלת נשק, ועל כן ראה עצמו אחראי לאימון בסתר של יתר חברי הקבוצה. אימונים אלו נערכו בבית־הספר לבנות בנווה צדק, ומטווחי הירי נערכו במקווה ישראל.
במאורעות תרפ"א (מאי 1921) בלטה הקבוצה בפעילותה להגנת יהודי האזור מפני הפורעים הערבים. זאת, היות שהייתה היחידה אשר החזיקה בנשק מבין מסגרות ההגנה שפעלו באזור. פעילותה של קבוצת קדם לא נעלמה מעינם הפקוחה של מנהיגי ארגון ההגנה בתל־ אביב. זמן לא רב לאחר מאורעות תרפ"א, ובמקביל לאימונים החשאיים שערכה, הגיע מפקד "ההגנה" הראשון של אזור תל אביב, יצחק אולשנסקי (אולשן), לבניין קדם, והציע למפקדיה, בהם בלוך, להצטרף לשורות ארגון "ההגנה" שהוקם זמן קצר קודם לכן. במסגרת זו, מונה בלוך למפקד ארגון ההגנה על אזור יפו וסביבתה, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1929.
פעילות בתנועת בית"ר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאור פעילותו המחתרתית, היה בלוך נתון למעקב ופיקוח ממושכים של הרשויות הבריטיות בא"י ובשנת 1929 נאלץ להימלט לרומניה. בתקופה זו התקרב בלוך לתנועה הרוויזיוניסטית ובספטמבר 1930 מונה כמפקד ארגון בית"ר בעיר יאסי מטעם התנועה[5] ובהמשך כאחד מארבעת המפקדים במפקדה הארצית של 'החלוץ הלאומי' שהקימה בית"ר ברומניה[6]. לאחר שהות זו ברומניה, במהלכה רכש השכלה כטכנאי שיניים, חזר ארצה בשנת 1933 והמשיך לעסוק לצד עיסוקיו האזרחיים בפעילות הגנה וביטחון של היישוב העברי. בשנת 1939 סייע במאמצי העלייה הבלתי לגאלית לא"י ובמסגרת זו נטל חלק כאחד ממפקדי בית"ר באוניית המעפילים "אסתיר" אשר הביאה מעפילים מרומניה.
היה נשוי לחיה לבית גלבר ולזוג נולדה בת. המשפחה התגוררה ברחובות ובאשקלון. בלוך נפטר בשנת 1976 ונטמן בבית העלמין ברחובות[7].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אילן שחורי, שנת האפס של תל אביב, אתר תל אביב שלי - מאמרים ומחקרים בתולדות תל אביב.
- תומר דרור, ראשיתה של קבוצת קדם ושילובה בארגון ההגנה בתל אביב, אתר מערכות, 31 בדצמבר 2020.
- תומר דרור, ראשיתה של קבוצת קדם ושילובה בארגון ההגנה בתל אביב, מערכות, עמ' 153–160, דצמבר 2020 טבת תשפ"א
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אפרים פישל בן מרדכי בלאך, שמונה פרקים לרמב"ם
- ^ תומר דרור, ראשיתה של קבוצת קדם ושילובה בארגון ההגנה בתל־אביב, באתר מערכות, דצמבר 2020
- ^ תומר דרור, מערכות הגנה - הורדת ספרים 153–160, דצמבר 2020, טבת תשפ"א
- ^ מוסה ברנר, עשרה מי יודע? (עשרת מפקדי ה"הגנה" של העיר תל-אביב), תל אביב: הוצאת המחבר, תשמ"ח, עמ' 23
- ^ ערכה: מינה גראור, ימי הצה"ר - כרונולוגיה של התנועה הרביזיוניסטית 1923–1949, תל-אביב: מכון ז'בוטינסקי, תשע"ג (2013), עמ' 67 במהדורה המודפסת, ע"מ 87 במהדורה המקוונת
- ^ ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר: קורות ומקורות ,כרך א :' מן העם, ירושלים-תל אביב: הוועד להוצאת ספר בית"ר, תשכ"ט, עמ' 307
- ^ Page 15 Advertisements Column 5 | מעריב | 19 July 1976 | Newspapers | The National Library of Israel, באתר www.nli.org.il (באנגלית)