אברהם בן יעקב הדנפי

אברהם בן יעקב בן אב סכוה (Ibrāhīm b. Ya˓qūb b. Murğān b. Ibrāhīm b. Ismā˓īl al-Danafī) המכונה בערבית, 'אלעיה' (בתרגום לעברית הפצרן או המתחנן), היה פייטן, פרשן, היסטוריון, פילוסוף ואיש ציבור שומרוני, בן המאה ה-18. אַלְעַיֵה נחשב לאחד מגדולי פייטני ופרשני השומרונים לאורך הדורות.

אברהם בן יעקב פעל בימיו של הכהן הגדול טביה בן יצחק. כינויו של אברהם – אלעיה (הפצרן או המתחנן), ניתן לו בשל חיבוריו הרבים, שכללו תחנונים בעד העדה השומרונית, שעברה בימיו תקופות קשות.

שנות פעילותו

במשך שנים רבות שנת לידתו המדויקת של אלעיה לא הייתה ידועה, ונקבעה על ידי חוקרים רבים בראשית המאה ה-18 על בסיס אזכורו כעד בשטר מכירה של ספר תורה משנת 1738. עם זאת, בכתב יד שחלקו הוא פרי חיבורו, על שנות הרעב והמגפה שהתרחשו בשכם בשנת 1786 (הנמצא באוסף של ספריית מנצ'סטר אשר בבריטניה - קטלוג רוברטסון עמ' 376 MS Or. 2691) מעיד אלעיה על עצמו כי היה בן 67 בזמן המגפה, ומכאן ששנת לידתו המדויקת היא 1719.

אברהם אלעיה הוא צאצא למשפחת הדנפים, שיצא לה מוניטין בעדה השומרונית, בשל היותה בית האב הגדול ביותר (עד עצם ימים אלה) בקרב העדה. מקורה של המשפחה הוא משרידיה האחרונים של קהילת דמשק, שנכחדה כליל בתחילת המאה ה-17, סביב המאורע החשוב שהתרחש בימים ההם - מותו של הרבן האחרון מבני פינחס, שלמיה בן פינחס, בשנת 1624. תולדות המשפחה מובאים בחיבורו של בן אחר למשפחה - עבדאללה בן מרג'אן אלדנפי - "משפחת הדנפים" ('עאילת הדנפים').דודו של אלעיה הוא אבי משפחת הדנפים בדורו, משלמה בן אב סכוה בן אברהם, שככל הנראה מתוך תיאורי הערצתו של אברהם, היה חונכו ומורהו. אחיו הבכור של אברהם הוא, שלמה בן יעקב, מי שירש את מקומו של דודו כראש המשפחה, והיה אדם בעל השפעה רבה בקרב העדה. על שלמה בן יעקב סופר כי נשא שבע נשים בזו אחר זו, אך לא הצליח להקים לו זרע. שמם של שלמה ואברהם הנ"ל, נקשר גם בסיפור עזיבתו של הכהן הגדול טביה בן יצחק את העיר שכם, והגירתו תחילה ליפו ואחר כך לקהילת השומרונים בעזה, למשך ארבע שנים, בהן חסה בצילו של הזקן אב זהותה אל מטרי. טביה הכהן הגדול באותם ימים, נשא לאישה את אחותם הצעירה של אברהם ושלמה, שנפטרה מצער בשל הסכסוך שפרץ בין בעלה ובין שלמה המוזכר. סופו של הסיפור הוא, במשלחת שיורדת לעזה על מנת להחזיר את הכהן טביה, ובראשה עומדים, שני בני יעקב, שלמה ואחיו אברהם . אח נוסף של אברהם, היה צדקה בן יעקב, שהיה לראש משפחה נכבדה, ושבניה תפסו משרות מכובדות בממשל המקומי בשכם. אחד מצאצאי משפחה זו, הוא יעקב אלשלבי הנודע.

אלעיה, היה איש רב פעלים: פייטן שחיבר בשלוש השפות: עברית, ארמית וערבית, פרשן, מדקדק ועסקן ציבור, המעורב בחייה המדיניים של העדה באזור מחיתם. בכרוניקות ההיסטוריות השומרוניות, מוזכר אלעיה כאדם אמיד, שיזם ותרם מכספו לרכישת חלקת האדמה בראש הר גריזים לקיום זבח הפסח, כמי שחידש את בית הכנסת בשכם, כמי שרכש קרקע בצלע ההר להקמת בית קברות עבור בני העדה וכמי שיזם ותרם לשיפוץ קברי הכהנים הגדולים שבכפר עמרתה. לאחר מותו ועד שנת 1820, נאסר שוב על השומרונים לעלות על ההר לשם הקרבת זבח הפסח, והם המשיכו לקיימו, בחצר בית הכנסת שבעיר בשכם, או בצלע ההר.

רעש האדמה שבשנת 1759 והמגפה של שנת 1786

בשנת 1759 פקד את הארץ רעש אדמה גדול, שלא פסח אל עדת השומרונים בשכם, וגבה ממנה קורבנות. בשנת 1786 פרצה מגפה בכל חלקי הארץ ובפרט בעיר שכם.

בכתב יד שנשתמר (MS Or. 2691) בספרייה הבריטית, מספר אברהם בן יעקב, על המגפה וימי הבצורת, שהתחוללו בישראל בימים ההם, ועל השפעתם על הקהילה הקטנה בשכם. קהילה שמנתה בימים ההם פחות מ 200 נפשות. ככל הנראה, ישנו בתיאור המובא בכתב היד הנ"ל, תוצאה של מספר אירועים כגון רעש אדמה (שהתרחש כאמור ב 1759), מגפה ובצורת, שלא בהכרח התרחשו באותה תקופה. בתיאורו של אברהם הוא כותב כך (בתרגום לעברית מתוך תרגומו לאנגלית של פרופ' חסיב שחאדה) :

"בשם אלוהים הרחמן והרחום, שממנו נבקש העזרה. הוי, הוא אשר הגיע בימים אלה, ואתם התוהים על כוחו של האל, היווכחו במה שהתרחש בימים האלה בשנת 1201 (להיג'רה). בשנה זו היא שנת 1201 [היג'ריה] (1786 לספירה) התקיימה מגפה בעיר [שכם] וכ־4,000 נפשות מתו בשל כך. מספר קבוצתנו [בני העדה בשכם] היה כ 100 נפשות, שמתוכן נפטר כחמישית בערך, ביניהם גברים, נשים וילדים. אנשים חשו וסבלו כאב רב. [בתרגום הפשוט: חשו כאב]. בנוסף לקשיים אלה, עלו המחירים בחדות, והתרחשה הבצורת בדיוק בימים בהם הובל היבול לגריסה. [ימי הקיץ] מחירו של סאה אחד [יחידת מידה מעוקבת של תבואה וחומרים יבשים כמו שעורה, סוכר, עדשים] של חיטה, היה חצי גרוש והפך לזלוט אחד [מטבע טורקי שמייצג שלושת רבעי הגרוש]. אלמלא האל אשר הקל על ייבוא חיטה מן הים, ממדינות גלית [אי ליד סרדיניה] ומלטה, המחיר של סאה אחד של חיטה היה זהב אחד. מדי שבוע הובאו ספינות [לחוף יפו] הנושאות חיטה, שעורה, תירס, עדשים, תמרים, חרוב, שעועית, עדשים, חומוס קלוי, בצל, צימוקים, דבש ואורז. יהי רצון, שהקב"ה יפתח אותה [יפו] ו [אנשי העם] מהאזורים הללו יתחילו להציב בה את מראותיהם[??]. הרעב החמיר, ורוב האנשים הסובלים בגלל האסון הזה, מכרו את רוב חפציהם והתהלכו כמעט עירומים. מצב הרוח של האנשים החמיר, ושי מי שמתו כמתוך יאוש. איש לא דיבר על כך, אך יש ביניהם מי שנאלצו לאכול את בשר המתים. [לאחר שהוצאו מקבריהן] הם ריסקו את העצמות ואכלו אותן. מי ייתן והאלוהים ירחם עליהם. בני העיר איבדו את עקרונותיהם ונימוסיהם. בשל חומרת הרעב, שהשפיע אף על האנשים ההגונים [בעלי הצניעות] באופן קיצוני, ואלה החלו לקבץ נדבות, הן בציבור והן בנסתר. מספר רב של קבצנים זרים הגיעו [שהחלו להתפשט כארבה, במקור הערבי] ממצרים ומחברון [עיר אדוננו, הרחמן - אברהם] ומאזורים מדרום לשכם. הם היו בכל מקום. הם החלו להטריד [את האנשים] בבתים וברחובות העיר. כמה מהם הפתיעו אנשים ואף גנבו את חפציהם. היו בין תושבי שכם שמסרו את ילדיהם שלהם, בין אם ילד או ילדה, לסוחרי עבדים כדי למכרם, אך קונים לא נמצאו. הסמטאות, הרחובות והשווקים היו מלאים בהם [ילדים למכירה]. יללותיהם גרמו למצוקה לכל מי שחשש מאלוהים. הם [הילדים] החלו למות בהמוניהם. החורף הגיע בעיכוב, והפחד של האנשים רק גדל. אכן, הסיבה לכך היא מה שקרה בשנה שעברה [1785]. אנשים פחדו מהבצורת של השנה השנייה. הידלדלות המעיינות וריקנות הבארות.... הובילה למחירים הבאים: צנצנת של שמן זית עלתה 20 זלוטים. צנצנת שמן שומשום 16 זלוטים; צנצנת דבש עלתה 25 זלוטים; 'ראטיל' [ פאונד] של חמאה הייתה במחיר של ארבעה זלוטים; הצרות של האנשים גברו, והם חוו קשיים עד כי לא יכלו לסבול זה את זה. אדם התחיל לשנוא את ילדיו בגלל הנסיבות המצויות, הרעב, השחיתות [?]. הוסף לכך, את המחסור באמצעים, היעדר המוצרים וחנויות הסוחרים שנסגרו. בעלי תוהמת [?] של חלק מהעולם היו מלאים [?] / בקן [?] וכאשר מישהו ברחוב נשא בידו תפוז, היו הקבצנים מתאספים סביבו כדי לחטוף את הקליפות. הכפריים חיסלו את החתולים. הם החלו ללכוד אותם ולאכלם, עד כי נכחדו החתולים מן העיר בעוד שרוב הזרים נתפסו לביצוע מעשי שוד על הכביש המהיר "

על רעש האדמה כתב אל-עיה בתפלתו אדני אל חסדך מאפך נס עמך. כך הוא כותב:

דיאן דבוק בחסדך, שא פניך לן ושמע; מנן ושים שלום, לעמך מן אהן רצמה; מפחדנו מזזועך נימר, אדני קומה יהוה;

בבית אחר הוא כותב :

הגדלות לך תמידה והרוחה ממך נכון; וכבודך מלוא כל הארץ, וזזועך בכל מכון; והזדעזעת עלמה מדחלה, דבלבבותם שכון;

ועוד הוא מוסיף :

זרזנן ליד חסדך, ממך, נדרש פליטה; מן הזזעיו דבא, אולי נשכן בבטח; ומה מנך אלא לך, יהי לך מקלטה; נבכים אנן מזזועיה, דמלמעלה ומלמטה;

ובבית ט' הוא מוסיף :

טרח עלינו, דזזע סדר הרינו; ואנן דחלים ממה עבר עלינו; ודלים לרתותך, תרתי רתתותינו;

חיבורו של אל-אעיה על מלחמתו של ט'האר אל עמר ובעלי שכם

בכתב יד אחר, גם הוא פרי חיבורו של אברהם אלעיה, והשמור עד עצם היום הזה בידי משפחת הכהן עמרם בן יצחק, מספר אלעיה על מלחמתו של השייח המפורסם ט'האר אל עמר, עם בעלי שכם. מזכרונותיו הכתובים של אלעיה, משנת 1771, ניתן ללמוד כי היה פקיד בכיר בחצרו של מושל שכם, בן אחיו של השליט סולימאן פאשה, צאלח מוסטפא פחא ממשפחת טוקאן. אלעיה מספר כי לקח חלק במלחמה בעמדו לצד משפחת טוקאן, ובהדפו, יחד איתם, את צבאו של טאהר אל עמר . את קורות המלחמה ההיא, מתאר אלעיה בחוברת קצרה, ומבליט בה אירועים הקשורים בעובדת היותו שומרני. כך למשל הוא מספר, כי במהלך המלחמה חל חג הפסח השומרוני ביום השישי, ובני העדה חגגהו בחצר בית הכנסת, " ללא קריאות הלל וגבורה" מאחר שחששו מצבאו של טאהר אל עמר.

"והיה אצלנו באותו יום השישי חג הפסח, ועשינו את הקרבן בסתר בגן בית הכנסת בלי קריאת הלל וגבורה " ("זאפאת")

במקום אחר הוא מספר, על כניסתו של צאלח מוסטפא בק לעיר יפו בלווית נכבדים, וביניהם הוא עצמו, כמו גם נכבדים שומרונים נוספים.

"...כאשר הגיע אליו (אל מוסטפא בק) הכתב, יצא מיד ברכיבה משכם, ושלח את אחיו עם מספר רובים לפניו. ליפו נכנס רק הוא בעצמו, כשאיתו הבכים (??) והמנהיגים והפרשים, וחלק מנכבדי שכם והש'ייחים של הסביב, וכותב הזיכרון הזה הנכנע, ומבני עדתנו. עם כבודו בא קהל גדול. שמנו פעמינו ראשונה לכור (כפר קטן בנפת טל כרם), ושהינו בא לילה ויום, ומשם הלכנו בערב אותו יום למגדל יפו, הקרובה למבצר אנטיפטרס ועמדנו שם"

במקום אחר מזכיר אלעיה שוב, את עובדת היותו שומרוני, וכי בעקבות כך, נאלץ לרגל יום השבת, לשבת בכפר סלפית, עד למחרת היום. ביום ראשון מיהרו הוא ועוד כמה מבני עדתו, להשיג את אדונו, שהתקדם כבר הלאה.

סופו של סיפור, הושלם בידי בעל כתב היד, הכהן הגדול עמרם בן יצחק, המספר כי בפעם השנייה בה פשט ט'האר עמר על שכם, הוא כבש אותה, ומושלה מוסטפא בק, ברח ללבנון. מאוחר יותר, כאשר השלטון העותמאני השמיד את צבאו של ט'אהר, שב מוסטפא בק טוקאן לשכם, והמשיך לשלוט בה.

חיבוריו של אלעיה

אלעיה חיבר חיבורים רבים, ובתחומים מגוונים. מפעלו אולי הגדול ביותר, הוא הפירוש לתורה בן החמשת אלפים עמודים, אותו כתב יחד עם הזקן טביה בן אב זהותה המטרי. פירוש המבוסס על פירוש קודם, בו החל דודו משלמה. כתב היד הזה נמצא כיום, באוניברסיטה הלאומית שבברלין. קטעים ממנו פורסמו על ידי שמעון (זיגמנוד) הנובר, בתחילת המאה הקודמת. כמו כן, חיבר אלעיה, חיבורים בתחום הדקדוק וההגייה, כגון: חיבור על המילים הדומות בתורה במבטאן, חיבור בדבר הקריאה בתורה, חיבור בדבר סימני הניקוד, וחיבור נוסף בדבר ההגייה הנכונה של עשרים ושתיים האותיות. כתבי היד של חיבורים אלה נמצאים עד היום, בספרייתם של משפחת הכה"ג אבישע בן פינחס. פיוטיו השונים בארמית ובערבית, של אברהם אלעיה, תפסו לאורך הדורות מקום של כבוד בקרב קהילת השומרונים, ונאמרים עד היום בבתי הכנסת בימי המועדים. ביחד עם הכה"ג, טביה בן יצחק, הם מכוננים את מתכנת התפילות לארבעה עשר ימי המשמרת, ולשבתות הראשונה והשנייה של החודש הראשון.

אלעיה אחראי לכמה מהחיבורים היפים והמוכרים ביותר, הנאמרים בימינו בבית הכנסת. בין הידועים שבהם יש את החיבורים הבאים:

• אלהי מצנפת הברית – חיבור מסוג "כימי" לשבת השנייה של החודש הראשון בבוקר.
• אלהי אברהם בזכותה - חיבור מסוג "כימי" לצהרי השבת השנייה.
• אה בחורי כל בוראי (הוי נבחרי כל הברואים")- חיבור מסוג "דכור" לשבת מועד חגד המצות.
• אה בני הזכו – חיבור מסוג "מרן" לשבת מועד חג המצות.
• אלהי אברהם בבריתך- חיבור מסוג "פתחה" לשבת השנייה משבע שבתות השבעות.
• אלהי מן הברית שמור – חיבור מסוג "פתחה" לשבת הששית משבע שבתות השבעות.
• מגן עזרך יעזרך - בית נפרד, יפהפה ומוכר נספח לחיבור מסוג " כימי" לשבת השישית משבע שבתות השבעות.
• האזין ושמע ישראל – חיבור מסוג "מרן" ליום מעמד הר סיני.
• פניך יהוה נדרש + אלהי אב המון הגוים – חיבור מסוג " פתיחת הפתחה" ופתחה" למועד החדש השביעי.
• שרת בך הברכה – אולי חיבורו היפה והמוכר ביותר של אלעיה, מסוג "כימי" למועד החדש השביעי.
• שוה קבול השובה ילכד התרח בימינו - (המסכים/המזדרז/הראוי לקבלת התשובה, ימהר לפתחה בימינו) – חיבור נספח לחיבור ה"כימי" למועד החדש השביעי.
• הודו לאלה קבצים – חיבור מסוג " שבחו" למועד החדש השביעי.
• מה הנבך מדעי- בית אחד נספח לחיבור "שבחו", על שיבוש חישוב זמן המועדים בידי העמים האחרים.
• אלהים אל עליון - חיבור מסוג "שירה" למועד החדש השביעי.
• אהבי רצון אלה - חיבור יפהפה מסוג "דכור" למועד החדש השביעי.
• אל הקדם בו אפתח – חיבור מסוג " מרן" למועד החדש השביעי.
• אלהים אל בריו - חיבור מסוג שירה ליום הכיפור
• בשם אלה רבי עתה ישר החל – שירה נוספת ליום הכיפור.
• על מעין תהום הדעת – שירה נוספת ליום הכיפור, הנקראת גם שירת דעת הדרך.
• אתגלג ואתפאר – שירה נוספת ליום הכיפור בפירוש "כי בשם" .
• בגדלו ברך וקדש זה יום הכפור – חיבור מסוג "ישתבח" ליום הכפור בבוקר.
• על תרח הנכבד בנצירו פה נעמד – חיבור מסוג " מרן" ליום הכפור בבוקר.
• הדיקו על קשטה – חיבור נוסף מסוג " מרן" ליום הכפור בבוקר.
• הב לן משבחה - בית תחנונים מסוג "חלק" ליום הכיפור.
• הרמתי את ידי אל האלהים - בית תחנונים מסוג "חלק" ליום הכיפור.
• ראו המגפה דשרת – חיבור מספד, ליום הכיפור ובו מספר אברהם על המגפה שהתחוללה בימי חייו.
• סלח לנו אה אל תדיר – חיבור מסוג תפילת " סלח לנו" ליום הכיפור
• כימי השמים על הארצ שופר תשבח נקש- חיבור מסוך "כימי" למועד החדש השמיני.
• שמעו נא ממללי נופי הזכאים - חיבור בית נספח ל"כימי" למועד החודש השמיני
• בתם לבבי - חיבור מסוג "שבחו" למועד החדש השמיני
• אהיה אשר אהיה אתה יהב ומטיב – חיבור מסוג תפילה.
• אדני אל חסדך מאפך נס עמך - חיבור נוסף מסוג תפלה – על רעש האדמה שהיה בימי חייו של אלעיה – ראה בהמשך .
• אדני היצוב – חיבור נוסף מסוג תפילה .
• אה רחמנה אהיה אשר אהיה אה עזי וזמרתי - בית מקרא ותחנונים.
• מתוך חיבוריו הרבים בערבית (קרוב לשלוש מאות) – ישנם את הידועים ביותר:
• יא סכן חברון – (הוי שוכני חברון) - חיבור בערבית להלל את האבות שוכני חברון. נאמר בביקור בקברי האבות.
• יא סידי אלעזר – (אדוני אלעזר) – חיבור בערבית בשבחי הכהנים הגדולים. נאמר בביקור בקברי הכהנים הגדולים בכפר עמרתה
• יא אילהי בעפוך.

אברהם אלעיה מת, ככל הנראה, בשנת 1786 (בגיל 67) – היא שנת המגפה, כחמישים ושמונה ימים, לאחר מותו של ידידו הכהן הגדול טביה בן יצחק. יש מי שאיחרו את מותו עד לשנת 1787/ 1788.

לקריאה נוספת

• פרופסור חסיב שחאדה, One Fifth of the Tiny Samaritan Community in Nablus Died in the Epidemic of 1786, המכללה האקדמית בית ברל ,2016
• זאב בן חיים, עברית וארמית נוסח שומרון עמ' מא -, מוסד ביאליק, תמוז תש"יז
• יצחק בן צבי, ספר השומרונים עמ' 331, יד יצחק בן צבי, תש"ל
• אב סכוה בן אסעד, ספר הימים, כרוניקה היסטורית - ספרייה פרטית,1900
• Ibrahim al-‘Ayya‚ In: Epstein, I. et alia (eds.), Essays Presented to J. H. Hertz, Chief Rabbi. London 1942, pp. 341-350

קישורים חיצוניים

• אבראהים בן יעקוב אלעיה (פעל במאה ה-18), דף שער בספרייה הלאומית