אהרן בן מניר

אהרן (אלעזר) בן מניר היה פייטן שומרוני, שחי ככל הנראה במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה. יש עם זאת, כאלה שמאחרים את תקופתו עד לתחילת המאה ה-14.

על המחבר

בכרוניקות ההיסטוריות השונות, מוזכר בן מניר בתואר "החכם" (או "השייח" בשפה הערבית), וכבן תקופתו של סעד אללה אלכתרי. אין בכרוניקות השונות אזכור להיותו בן למשפחת הכהונה. עם זאת, באקרוסטיכון לשירתו – "שירת המצות ליום הכיפור"- מזהה בן מניר את עצמו, כ" בן מניר אהרן אלעזר הרבן". גם בשירה אחרת שלו, גם היא ליום הכיפור – "ביחידאות יהוה אנחנו תפשים", מזהה עצמו בן מניר, כ"בן מניר הרבן". מאחר ששמות כמו אלעזר ואיתמר, היו נהוגים בעיקר בקרב משפחת הכהנים האותנטית, כלומר בני אהרן, ניתן להסיק גם מתוך שמו של בן מניר, כי היה בן למשפחת הכהנים. בצירוף התואר רבן, תואר שניתן עד 1624 רק לבני משפחת הכהנים הדמשקאית, ניתן להניח כי מקורו של בן מניר היה בדמשק.

אמנם מקורו של בן מניר הוא, ככל הנראה בדמשק, אך מתוך חיבוריו ועדותו על גזילת בית הכנסת "חלקת השדה", וכן מתוך העדויות ההיסטוריות, נראה כי, בן מניר בילה תקופות ארוכות בשכם, שכן בין הקהילות בדמשק ושכם התקיימו קשרים הדוקים, ונכבדי הקהל נהגו לנסוע מדמשק לשכם ולהפך. ככל הנראה, כל עוד ישב בן מניר בדמשק, המשיך להשתמש בחיבוריו בתוארו כרבן.לעומת זאת, בתקופתו בשכם, הושמט ממנו התיאור הרבן ואף השם אלעזר.

הכרוניקה השומרונית המכונה הכרוניקה החדשה, (ידועה גם כ"כרוניקת אדלר") או בשמה המקורי - "ספר הימים", שנערכה בשנת 1900 בידי אב-סכוה בן סעד הדנפי, מספרת כי סיפור גזילת בית הכנסת המכונה "חלקת השדה" ביד המוסלמים, התרחשה בימיהם של החכמים, בן מניר וסעד אללה אלכתרי, ומוסיפה ו"להם עליה בכות גדלות", כמי שכתבו על המאורע קינות רבות (עם זאת, אין בנמצא אזכור לכך בחיבוריו של סעד אללה אל כתרי).

אירוע גזילת בית הכנסת "חלקת השדה" מתואר בכרוניקות השונות מספר פעמים. תחילה נגזל המקום בידי הנוצרים ההופכים אותו לכנסייה, ולאחר מכן בידי המוסלמים. מושל בשם "ירק" משכם, אותו מתארים השומרונים, כ"רשע גדול מבני קין", וככזה, שהציק לשומרונים רבות, גוזל את בית הכנסת מיד הנוצרים, והופך אותו למסגד "אלחצ'רה" ("הירוקה" – על שמו שלו) . מאוחר יותר מסופר בספר התולידה - כרוניקה היסטורית אחרת, כי אותו "ירק" נהרג בידי מתנגדיו, על ידי גרירתו בשלשלאות. בית הכנסת שב לידי השומרונים, ששבים להתפלל בו "כימים הראשונים". אך המזל לא מאיר לזמן רב, ולאחר מספר שנים, בית הכנסת נגזל שוב בידי המוסלמים, והופך למסגד של קבע.

הדעות חלוקות, באם לגזילה הראשונה או השנייה, מכוון בן מניר בשירתו "אהיה אשר אהיה" שנועדה ליום הכיפור. כך כותב הוא בבית ה':

"...חלקת השדה; אשר הייתה כלילך;

מקנת אביך יעקב; הקימה מבגללך;

ובנה יתה על שמך; ושמה מורשה לך;

הוצאת מידך; ברבות פעלך;

וברבות חטאך;

..."

שירת המצוות - תרי"ג

שירת המצוות של בן מניר ליום הכיפור - "בנפש מנירה", מונה את תרי"ג המצוות בתורה, וחלוקתן הרעיונית למצוות "עשה" ומצוות "אל תעשה". רבות נכתב על נושא תרי"ג המצוות, ומה שבין תרי"ג המצוות במניינן ביהדות לבין מניינן בחיבורים השומרוניים, בין השאר, בחיבורו המפורסם של בן מניר. מניין תרי"ג המצוות, מוזכר עוד קודם לתקופתו של בן מניר, על ידי יוסף אל עסכרי (יוסף בן שלמה מהכפר עסכר, בן המאה ה-11/12) בחיבורו ההלכתי "אל כאפי", ואחריו, על ידי המחבר מדמשק אברהם הקובצי בן המאה השש עשרה, בחיבורו "סיר איל קאלב" ("הלכות הלב"). פרופ' מנחם הרן טוען, כי מניין המצוות המוזכר על ידי בן מניר, מקורו במניין התרי"ג שנקבע על ידי הרמב"ם, הן בשל המניין עצמו, והן בשל סדר המצוות. בשבתו בדמשק – שהיוותה למקום מפגש בין העדות שומרונית ויהודית, כך טוען הרן, נחשף בן מניר למקורות היהודיים, ולפולמוס שהיה סביב הרמב"ם, ומכאן מקורו של החיבור ב"שירת המצוות". אין זה מקרה, כך הוא קובע, שגם אברהם הקובצי, שמקורו אף הוא בדמשק, חיבר חיבור באותו הנושא. דעה דומה על חיבורו של אברהם הקובצי, משמיע גם אברהם ש' הלקין (תרי"ג מצוות אצל השומרונים" ספר זיכרון לכבוד פרופ' יצחק יהודה גולדציהר ז"ל, ירושלים תשי"ח, 91-93). שתי קביעות אלה, גרמו לחשיבה כי אכן, מקורו של מניין תרי"ג המצוות הוא בחיבורים יהודיים. ואולם, למרות שני אלה, קובעת אילה ליונשטם כי חלוקת תרי"ג המצוות אצל השומרונים, היא מקורית עצמאית (כבר אצל יוסף אל עסכרי) ושונה מזו הנהוגה ביהדות. למרות האמור, אין בכך אולי כדי לסתור את דבריו של הרן, בנוגע לחיבורו של בן מניר.

חיבורים נוספים

בן מניר אחראי לכמה מהחיבורים המוכרים ביותר הנאמרים בימינו בבתי הכנסת השומרוניים. מלבד אלה המוזכרים מעלה, יש ביניהם את:
1. "אלהי אברהם בן תרח", והבית הנספח אליו - "שמעו נא ממללי" – לשבת צמות מועד הפסח – פיוט המספר על חשבון האמת, על משמעות ה"צמות" (מפגש) ועל המפגש בין משה לאהרן, אחר 60 שנות פירוד.
2. "אלהי אברהם דבקן ברחמיך" – פיוט מסוג "כימי" לשבת השישית משבע שבתות העומר.
3. "מראש גבעת התורה" – פיוט הנאמר ב"שבת עמלק" - השבת השישית מבין שבע שבתות השבועות, ומספר את סיפור המלחמה של ישראל בעמלק.
4. "בנור מניר כל לב" - פיוט מסוג "חלק" ליום הכיפור, שם מקונן הוא, בין השאר, על אובדן בית הכנסת. כך הוא כותב:

אזלת כנשתה מנן ,אה מגפתה לארכיה; אזלת כנשתה מנן, אה מגפתה תליה; לו לא אנחנו ממרים, מתקראים סרוחיה;

5. "בנור מניר מופע" ונספח לו בית "אקראו" - בית נוסף מסוג "חלק", מלא דברי תוכחה ליום הכיפור.

סופו של המחבר

זקני העדה השומרונית לאורך הדורות, ידעו לספר כי בערוב ימיו, פקד את בן מניר גורל קשה והוא אוסלם מאונס למראית עין, אך המשיך בסתר לשמור אמונים לדת אבותיו. ייתכן שישנה רמיזה לכך, במנהגם של המעתיקים השונים להוסיף לכותרת חיבוריו את התוספת "יסלח לו התדיר" או כפי שהוסיפו אחרים "ויכפר לו מה חטא מנו". החכם רצון בן בנימים צדקה ז"ל, כתב עליו בפיוט מסוג כימי, לשבת מועד חג הסכות:

והכהן בן מניר אהרן

עבד רב פני החנון;

אבל אמרו עליו במימרון

כי הוא עזב דת ישרון;

אלא לבי לא האמן לדברון

כי איש כזה בעל טב פתרון;

לא יבגד מהר בדתו;

לקריאה נוספת

• פרופ' מנחם הרן, מניין המצוות להרמב"ם, ארץ ישראל: מחקרים, 1965, עמ' 160-169
• אברהם ש' הלקין, תרי"ג מצוות אצל השומרונים, ספר זיכרון לכבוד פרופ' יצחק יהודה גולדציהר ז"ל, ירושלים תשי"ח, עמ' 91-93
• אילה ליונשטם, עיונים בספרות השומרונית ובספרות הקראית, האקדמיה ללשון העברית, תשס"ח, עמ' 148-156