אדית סאמרסקיל

אדית סאמרסקיל
Edith Summerskill, Baroness Summerskill

לידה	19 באפריל 1901 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	4 בפברואר 1980 (בגיל 78) קמדן, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	קינגס קולג' לונדון Charing Cross Hospital Medical School Imperial College School of Medicine
מפלגה	מפלגת הלייבור
חבר בית הלורדים 4 בפברואר 1961 – 4 בפברואר 1980 (19 שנים) חבר הפרלמנט ה-38 של הממלכה המאוחדת 5 ביולי 1945 – 3 בפברואר 1950 (4 שנים ו־30 שבועות) חבר הפרלמנט ה-39 של הממלכה המאוחדת 23 בפברואר 1950 – 5 באוקטובר 1951 (שנה ו־32 שבועות) חבר הפרלמנט ה-40 של הממלכה המאוחדת 25 באוקטובר 1951 – 6 במאי 1955 (3 שנים ו־27 שבועות) חבר הפרלמנט ה-41 של הממלכה המאוחדת 26 במאי 1955 – 18 בספטמבר 1959 (4 שנים ו־16 שבועות) חבר הפרלמנט ה־37 של הממלכה המאוחדת 6 באפריל 1938 – 15 ביוני 1945 (7 שנים ו־10 שבועות) חבר הפרלמנט ה־42 של הממלכה המאוחדת 8 באוקטובר 1959 – 4 בפברואר 1961 (שנה ו־17 שבועות) נציגה באספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה 7 במאי 1953 – 20 במאי 1954 (שנה)

ד"ר אדית סאמרסקיל בשנת 1940

הברונית ד"ר אדית קלרה סאמרסקיל (באנגלית: Edith Clara Summerskill;‏ 19 באפריל 1901 – 4 בפברואר 1980) הייתה רופאה, פמיניסטית, חברת פרלמנט בריטית ושרה מטעם מפלגת הלייבור.

ראשית חייה

אדית סאמרסקיל התחנכה בקינגס קולג' לונדון ולמדה בבית הספר לרפואה של בית החולים צ'רינג קרוס, היא הייתה אחת הנשים הראשונות שהתקבלו לבית ספר לרפואה. הייתה ממקימי ארגון הבריאות הסוציאליסטי, ארגון שהוביל, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, לייסודו של שירות הבריאות הלאומי (1948). היא פעלה למען שוויון זכויות לנשים בארגון משמר-המולדת. בשנת 1938 יסדה את אגודת הנשים הנשואות לקידום השוויון במוסד הנישואין והפכה לנשיאת האגודה הראשונה.

בבית הנבחרים

סאמרסקיל נכנסה לפוליטיקה בגיל 32 בבחירות למועצת מחוז מידלסקס. לאחר מכן שימשה כיועצת במועצת מחוז מידלסקס מ־1934 עד 1941. ב-1934 היא ניסתה, ללא הצלחה, לרוץ לבית הנבחרים הבריטי בפוטני, ובשנת 1935 בבורי. רק בשנת 1938 הצליחה, בזכות הצבעת הנשים העובדות, להיבחר לפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור של פולהאם ווסט, וספגה ביקורת על כך שבחרה להשתמש בשם הנעורים שלה. כאשר בוטל אזור הבחירות של מערב פולהאם בבחירות הכלליות של 1955, סאמרסקיל חזרה לבית-הנבחרים כנציגה של וארינגטון.

בעקבות ניצחון הלייבור בבחירות 1945 סאמרסקיל הפכה חברה בממשלה בראשות קלמנט אטלי.

בנוסף לתפקידיה בממשלה, סאמרסקיל גם כיהנה בוועדות ייעודיות בבית הנבחרים מ-1967 עד 1976.

סאמרסקיל כיהנה כשרת משרד המזון (1945 - 1950) וכשרת המשרד לביטוח לאומי (1950 - 1950). היא הייתה חברה בוועד הפועל הלאומי של מפלגת הלייבור בשנים 1944 - 1958 וכיו"ר המפלגת 1954 - 1955). היא עזבה את בית-הנבחרים ב-1961, ובמסגרת חוק "עמית החיים", קיבלה את התואר "ברונית סאמרסקיל", 1958 שנתן לה את הזכאות לשבת בבית-הלורדים. היא הייתה הנציגה של קנווד המסטד שבמחוז לונדון. יתר על כן, היא זכתה לחברות במסדר של חברות הכבוד (CH) בשנת 1966.

סאמרסקיל מופיעה ברשימה היוקרתית של חברי אגודת פביאן משנת 1942 עד 1947. היא הייתה מנהיגה פמיניסטית וקידמה את מאבקי הנשים בתקופתה. החל מ"חוק החלב הנקי" בשנת 1949. לאחר מכן, כנשיאת אגודת הנשים הנשואות, פעלה בתוך הפרלמנט ומחוצה לו כדי להבטיח את שוויון זכויותיהם של עקרות הבית ושל נשים גרושות. מאבק זה הוביל לחוק נכסי הנשים הנשואות בשנת 1964 ולחוק מוסד הנישואין ב-1967.

"מכתבים לבתי"

בשנות ה-50 של המאה ה-20 כתבה סאמרסקיל סדרת מכתבים לבתה שירלי, שבאותו זמן למדה רפואה באוניברסיטת אוקספורד. כמו אמה שירלי הייתה גם היא רופאה, פמיניסטית ופוליטיקאית. לאחר סיום הלימודים הפכה לרופאה וחברה בפרלמנט ובממשלה. המכתבים של אדית סאמרסקיל לשירלי נאספו ופורסמו בספר ״מכתבים אל בתי״ (1957). במכתביה מסבירה האם לבתה את אמונתה כי נשים עדיפות על גברים כמעט בכל דבר. כדי לתמוך בתיזה הזאת סאמרסקיל מציגה שלוש הוכחות: ראשית, היא מאמינה שרק נשים יכולות ליהנות משני עולמות של יוזמה יצירתית, ביולוגית אינטלקטואלית. שנית, היא סבורה שנשים חזקות יותר מבחינה פיזית כי הן מאריכות ימים יותר מהגברים. בנוסף, לדעתה לנשים כושר גופני העולה על זה של הגברים. סאמרסקיל מאמינה שלנשים יש אינטלקט שווה, ואף מפותח מזה של הגברים.

אף על פי שספרה של סאמרסקיל מבוסס רק על מכתבי האם לבתה, התשובות שלה לשאלות שמעלה שירלי, בסוגיות של חינוך לנשים שוויון והישגים, יוצרות תחושה של דיאלוג מתמשך בין השתיים, לשאלתה של שירלי על התפקיד שממלאות נשים נשואות בענייני המדינה, עונה אמה:

"הדרישה העקבית של הנשים להכרה בזכותן לעבוד מחוץ לבית, שהתקדמה לה בשקט אך ללא הפסקה במהלך מאה השנים האחרונות, הושגה. כרופאה וכחברת פרלמנט אני מודעת לכך שנשים מתוסכלות וזועמות צבאו על דלתות בתי הספר לרפואה, הסגורות בפניהן, לפני שניתנה הכרה בדרשותיהן. לא ניתן כלל לטעון שקיבלו אותנו בברכה באוניברסיטאות או בחיים הציבוריים."(143)

לאורך הקריירה שלה סאמרסקיל נאבקה והעלתה את המודעות לשוויון זכויות האישה. בתגובה לתלונתה של שירלי על ה"שאלה הסטנדרטית" של האנטי-פמיניסטים, "מדוע נשים לא הגיעו להשגים גבוהים יותר באמנויות ובמדעים?" האם עונה: "באופן אישי אני נפעמת מכך שנשים רבות כל כך הצליחו להצטיין ולהגיע להשגים למרות התנאים שהחברה כפתה עליהם״ (181). סאמרסקייל טוענת שלמרות הקשיים והדעות הקדומות, נשים מגיעות להישגים במוזיקה, באמנות החזותית ובספרות, וגם בקידום המדע והטכנולוגיה (181). עם זאת, מסקנתה של סאמרסקיל ב־1956 אינה שונה מזאת שהגיעה אליה וירג'יניה וולף, עשרים וחמש שנה מוקדם יותר. וולף טענה שגם כאשר הנשים מצליחות להתגבר על כל המכשולים החיצוניים, עדיין נותרים הקונפליקטים הפנימיים "החוויות שלי בגופי" (1942: 206).

במכתבה מביעה סאמרסקיל את דעתה ש"הכוח החזק ביותר שמעכב את האישה ומסיט אותה מהמסלול לקידום וקריירה, הוא "הדחף הביולוגי לקיום משפחה" (187).

סאמרסקיל נישאה בשנת 1925 לד"ר ג'פרי סמואל. ילדיהם אימצו את שם משפחתה של אמם. בתה, ד"ר שירלי סאמרסקייל, שימשה גם היא כחברת פרלמנט וכשרה בממשלה. נכדה בן סמרסקייל מונה בשנת 2003 למנכ"ל ארגון הצדקה הבריטי לשוויון זכויות להומוסקסואלים סטונוול, הארגון הגדול בסוגו באירופה.

פרסומים

• תינוקות ללא דמעות, (1941)
• מבוקשים: תינוקות: בחינה נוקבת של בעיה לאומית חמורה, (1943)
• מכתבים לבתי, (1957)
• אמנות בזויה (1957)
• עולם האישה: ממואר (1967)

לקריאה נוספת

• דפי Peerage של Leigh Rayment
• Leigh Rayment רשימה היסטורית של חברי פרלמנט
• Hansard 1803-2005:
• המרכז לקידום נשים בפוליטיקה (אורכב 13.10.2013 בארכיון Wayback Machine)
• קטלוג של העיתונות Edith Summerskill שנערך בארכיון LSE

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדית סאמרסקיל בוויקישיתוף

• אדית סאמרסקיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)