אורי צייג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרט ממיצג הווידאו "מיתר" (2005), המוצג במוזיאון יד ושם.

אורי צייג (נ. 1965) הוא סופר ואמן וידאו ארט ישראלי.

צייג נולד בשנת 1965 בקריית גת. בין השנים 1987-1990 למד בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. יצירתו של צייג עוסקת ביחס שבין הדימוי החזותי לבין אופן בניית משמעות חברתית ופוליטית. רוב יצירותיו עשויות בטכניקות אמנות דיגיטאליות כגון וידאו ארט, מיצבים וכדומה.

בשנת 1995 השתתף בתצוגת הביתן הישראלי בביאנלה של ונציה. במסגרת התערוכה הציג צייג מתקנים לגלויות ובהם דימויים שונים כגון "יער", "כדור" או "כתיבה מופשטת".

עבודתו "הכיכר העולמית/הסרט" (1996), שהוצגה במסגרת "ארטפוקוס" הראשון במוזיאון ישראל, הציגה תיעוד של משחק כדורגל שהתקיים בעיר לוד ובו השתמשו השחקנים בשני כדורים במקביל. הסטה זו של חוקי המשחק יצרה אופן התנהלות שונה מן השחקנים והצביעה על אופן הייצוג על ידי יצירת נראטיבים מקבילים. עבודה דומה, "Infinite" ("אינסוף"; 1998), התרחשה במעין זירה בה "שיחקו" רקדנים בכדורים בהתאם לחוקים שקבע עבורם צייג.

בשנת 2005 יצר צייג עבודה לתצוגת קבע במוזיאון לתולדות השואה ביד ושם. העבודה, שמוצגת בחלל בסופו של מסלול הביקור במוזיאון, מציגה ציטוטים מכתבי יד, שירים ספרים וחומרים אחרים שנכתבו בזמן השואה וכתגובה לאחריה. טקסטים אלו "מגיחים" מתוך משטח בינארי של אותיות ומספרים. בפינה נוספת של החלל מוקרנים במפגש בין שתי קירות תצלומים של ספרים וכתבי יד.

בשנת 2008 מונה צייג לראש המחלקה לעיצוב טקסטיל של בית הספר הגבוה ללימודי עיצוב ברמת-גן, שנקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]