דימוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דימוי הוא אמצעי פיגורטיבי או אמצעים פיגורטיביים, הבאים לתאר מושג כלשהו באמצעות דמיון, או השוואה למושג משדה סמנטי (שדה משמעות) אחר / מקביל. ההשוואה מתבצעת על פי רוב באמצעות תכונה (אטריבוּ‏ט) או תכונות המשותפות לשניהם ומתווכות ביניהם אסוציאטיבית. ככל אמצעי פיגורטיבי, הדימוי נמצא בשימוש שכיח להמחשת רגשות ותחושות סובייקטיביות או מושגים מופשטים באמצעות תמונה קונקרטית. משתמשים בדימוי פעמים רבות כטכניקה ברטוריקה.

מאפייני הדימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדימוי מאופיין בדרך-כלל על ידי מילה או מילית המתארת הקבלה ("כ", "כמו" - למשל "צדיק כתמר יפרח") או השוואה ("מ", "יותר מ" - למשל "אני ירוקה מעשב"), אך לעתים מופיע בהשמטת מילים אלו כאשר הן מובנות מתוך התחביר, כך למשל בביטוי "יששכר - חמור גרם" (ספר בראשית).

הדימוי נבדל מהמטפורה בכך שהוא רק משווה או מדמה בין שני האלמנטים, אך אינו מאפשר מימוש של העברת המשמעות ביניהם. להמחשה: אם נאמר כי "דוד הוא ים" ניתן בשורה הבאה להמשיך ולומר ש"גליו של דוד מתנפצים אל חוף גופי". פעולה כזו לא תהיה אפשרית אם נשתמש בדימוי ונאמר "דוד הוא כמו ים". עם זאת, ישנם חוקרים המתנגדים לחלוקה זו, ורואים בדימוי סוג מסוים של מטפורה, המציינת במפורש שבין חלקיה יש קשר של דמיון.

נוהגים להבדיל בין דימוי סגור, שבו מופיעה במפורש התכונה (או התכונות) אותם חולקים שני הגורמים המושווים (למשל "דויד מהיר כברק") ודימוי פתוח שבו לא מופיעה כל תכונה מפורשת, ומישור ההשוואה נותר לקורא. למשל, בדימוי "שפתותיך כמו שושנה", מוצגת השוואה בין השפתיים הנשיות לבין הפרח, אך לא מובהר האם ההשוואה נוגעת לצבע האדום, לריח, למרקם או לתכונה אחרת. במקרה זה, הדימוי הפתוח נוגע במספר חושים בו זמנית ומאפשר ליצור מספר השוואות בדימוי יחיד.

דוגמאות לדימויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות:

  • "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" (תהלים א' ג')
  • "כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים כן העצל לשולחיו" (משלי פרק י')
  • "כל זמן שהיינו יחדיו, היינו כמספריים טובים ומועילים" (יהודה עמיחי)
  • "תמונותי שקופות כחלונות בכנסייה" (לאה גולדברג)
  • "האהבה הושחלה כמו גומי לתחתונים" (רוני סומק)

בעיתונות:

הדימוי בכתיבה עיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשר בין הדימוי ובין המשך הדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתיבה עיונית, שימוש בדימוי יכול להועיל בבניית הפתיחה למאמר או לפרק בספר עיון. משפט הפתיחה יכול להעביר את הקורא מעולמו שלו לעולם המאמר, וכך לגשר על הפער ביניהם. עם זאת, לא די בדימוי מבריק כדי לבנות גשר זה; יש גם ליצור קשר הדוק בין הדימוי ובין המשך הדיון.
לנקודה זו מתייחס חיים גנז‏‏ במסגרת דברי ביקורת על כתיבתו של אהרן ברק בספר "שיקול דעת שיפוטי". בהתייחס לאחד הדימויים בהם השתמש ברק, כותב גנז:

הדימוי האחרון של ברק, זה של היצירה השיפוטית כספר הנכתב בהמשכים, שאול מדוורקין. כשדוורקין משתמש בדימוי זה, הוא מפתח את פרטיו על-פני עמודים רבים ואורג אותם אל סבך מורכב של טענות תאורטיות. ברק אינו מפתח את דימוייו. הוא לא מעשיר אותם בפרטים. הוא לא קושר אותם למערכת מורכבת יותר של המושג התאורטי שאותו הם אמורים להסביר‏[2].

זהירות בבחירת דימויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקי דין נכתבים בדרך כלל תוך הקפדה על לשון נקייה, אך לא כך קרה בפסק דין שבו קבע השופט כי כלל לא היה מקום להגשת כתב אישום, והוסיף כי מדובר בבלון: "שכל מה שיש בו באותו בלון, זה מעט אוויר חם ותו לא. אוויר זה שמילא את הבלון והגביהו אל על לשמחת הצופים ולהשתאותם, השתחרר בסופו של דבר ויצא בנפיחה יגעה, שלא זו בלבד שלא נשמעה כלל לאוזניהם הכרויות של הצופים, אלא שלא הניבה אפילו במעט ריח רע לרפואה". בערעור על פסק דין זה ציינה השופטת י' שטופמן "אכן, אין הצדקה לכך שעולם הדימויים העשיר של בית משפט קמא יעסיק את ערכאת הערעור, שהרי, איש איש וסגנונו, איש איש ודימויו. יחד עם זאת, לא אוכל להימנע מלהעיר כי זכאים המתדיינים כולם, תובעים ונאשמים כאחד, גם אלה שטענותיהם נדחות על ידי בית משפט, כי בית המשפט ינהג בהם בכבוד ובנימוס, ומוטב היה לו לבית משפט קמא להימנע מאותה הערה בוטה ומיותרת לחלוטין"‏[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה בגלובס
  2. ^ ‏"משפטים", כרך יח, 1988‏
  3. ^ ‏עפ 70643/01 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני, ניתן ב-25.10.01


אמצעים פיגורטיביים

מטאפורה | דימוי | מטונימיה | סינקדוכה | מריזם | האנשה | החפצה | הגזמה | סינסתזיה | אנטונומזיה