אחר הצהריים של פאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפאון -ניז'ינסקי בציור של באקסט.

"אחר הצהריים של פאון" (בצרפתית: L'après-midi d'un faune ) הוא בלט במערכה אחת שיצר הכוריאוגרף והרקדן ואצלב ניז'ינסקי בהשראת פואמה של המשורר הצרפתי סטפן מלרמה (Stéphane Mallarmé), לפי מוזיקה שחיבר המלחין קלוד דביוסי, עבור להקת "הבלט הרוסי" (Ballets Russes) של סרגיי דיאגילב. הבלט הועלה לראשונה ב-29 במאי 1912 בתיאטרון השאטלה (Théâtre du Châtelet) בפריז, בעיצובו של ליאון באקסט. ואצלב ניז'ינסקי הופיע בתפקיד הפאון.

המחול והתלבושות מעוצבים כחלק אינטגראלי מתוך תמונה המזכירה ציור על גבי כד יווני עתיק. הרקדנים שוברים את חוקי הבלט הקלאסי. פאון (סאטיר, פאן)-אל-אדם-חיה, מתעורר מיוזע במקומו המוגבה בשעת אחר צהריים קרירה. הוא מנגן בחליל, אוכל ענבים, ומתענג ללא עכבות; קשוב לתחושותיו ושלם עמן. כאשר הוא מבחין בנימפות, הוא נותן ביטוי ישיר לתחושותיו ויורד למטה לקראתן. אלה משתהות לרגע ובורחות מבוהלות, וכאשר הן חוזרות - פאון שוב נותן דרור לתחושותיו והן שוב עוזבות פרט לאחת. כאשר פאון מנסה לחבק את האחת שנותרה, היא בורחת, והצעיף שלה נופל ונותר מאחור. פאון נוטל אותו, עולה למקומו, ומדמיין את הנימפה עד הגיעו לסיפוק. ניז'ינסקי, בכוח ההבעה שלו, ובפשטות הגאונית של תנועותיו, מצליח לגרום לקהל להתרכז במה שהוא מתכוון אליו, התוצאה: סקנדל. אוגוסט רודן תפס עמדה לא פופולרית והגן על היצירה ובכך סייע להתפתחות המחול במאה העשרים.

ג'רום רובינס חיבר בשנת 1953 לאותה מוזיקה ולאותו נושא בלט משלו, אשר בוצע גם בישראל על ידי להקת בת שבע.

קישורים חיצוניים

  • ירון מרגולין IsraelDance אחר הצהרים של פאון
  • על "אחר צהריים של פאון" מאת סטפאן מלארמה, מבוא לשירת מלארמה מאת דורי מנור, מתוך הספר "הרעם האילם - מבחר משירי סטפאן מלארמה", תרגם והוסיף מבוא והערות: דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011 http://blog.moshesakal.com/?p=65657