סרגיי דיאגילב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של דיאגילב שצוייר על ידי ליאון באקסט

סרגיי דיאגילב (31 במרץ 1872, נובגורוד - 19 באוגוסט 1929), מבקר אמנות רוסי, מפיק בלט, ומייסד להקת הבלטים הרוסיים "בלט רוס".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרגיי דיאגילב החל בלימוד משפטים, שירה ומוזיקה בסנקט פטרבורג (היה תלמיד של רימסקי קורסקוב אשר זיהה את כשרונו). בתום לימודיו יסד כתב עת בשם "עולם האמנות". בשנת 1899 הפך לעוזר המנהל החדש של התיאטראות הקיסריים ושימש יועץ אמנותי לתיאטרון מרינסקי, שם פעל עד 1901. בשנת 1905 אצר תערוכה ענקית של ציורי דיוקן רוסיים, אותם צדו עיניו ברחבי רוסיה, רבים מהם בלתי ידועים קודם לכן. לאחר מכן ארגן בפריז תערוכה של ציורי דיוקן רוסיים.

איזדורה דנקן ביקרה בסנקט פטרבורג והתקבלה בחום רב על ידי דיאגילב והסובבים אותו.

בשנת 1907 הפיק דיאגילב 5 קונצרטים של מוזיקה רוסית בפריז (בין המנצחים: סרגיי רחמנינוב, אלכסנדר גלזונוב, רימסקי קורסקוב ואלכסנדר סקריאבין שניצחו על יצירותיהם) ובשנת 1908 הוא הפיק באופרה של פריז בבניין האופרה גרנייה את "בוריס גודונוב" בכיכובו של פיודור שאליאפין. בעקבות זאת הוא הוזמן לחזור שנה אחר-כך עם בלט ואופרה, וכך נולדה להקת הבלטים הרוסיים. דיאגילב גייס את מיטב הרקדנים הצעירים, ביניהם אנה פבלובה וואצלב ניז'ינסקי. בין הנוכחים במופע הפתיחה היו הפסל אוגוסט רודן והמלחין קאמי סן-סנס. להקת הבלטים הרוסיים יצאה לסיור מקיף באירופה ובארצות הברית.

בין המנצחים על תזמורת הבלטים הרוסיים היה פייר מונטה.

סרגיי דיאגילב הוא גדול מגלי ומטפחי הכשרונות בתחום האמנות. הוא ידע להביא לבמה את גדולי מעצבי התפאורה והתלבושות, גדולי המלחינים, וגדולי הכוריאוגרפים להם הוא העניק את הבמה להצגת גדולתה של האמנות. דיאגילב הראה כיצד אמנויות שונות משתלבות באופן אינטגרטיבי זו בזו, מעשירות זו את זו, יוצרות שפה אוניברסלית בלתי-אמצעית ומחדדות את המסר האמנותי.

בין האמנים שעברו תחת ידיו ולידו ואשר עבדו זה עם זה בהשראתו ביצירת הבלטים:
אמנות פלאסטית (עיצוב תלבושות ותפאורה): ליאון באקסט (המורה של מארק שאגאל), פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, ג'ורג'יו דה קיריקו, ז'ואן מירו, מקס ארנסט, קוקו שאנל, אלכסנדר בנואה.

מוזיקה: איגור סטרווינסקי (ציפור האש, פטרושקה, פולחן האביב, פולצ'ינלה, החתונה (כלולות), שירת הזמיר, אפולו), סרגיי פרוקופייב, קלוד דביסי, מוריס ראוול, מנואל דה פאיה, אריק סאטי.

כוריאוגרפיה: מיכאל פוקין, ואצלב ניז'ינסקי, ברוניסלבה ניז'ינסקה, ליאוניד מאסין, סרגיי ליפר, ז'ורז' בלנשין.

הוראה: אנריקו צ'יקטי.

ריקוד: תמרה קרסבינה, מרי ראמבר, אלכסנדרה דנילובה, אדולף בולם, נינט דה ולואה, אנטון דולין.

ספרות: ז'אן קוקטו.

תחת ידיו של דיאגילב נוצרו הגרסאות המקוריות של הבלטים "אחר הצהריים של פאון", "משחקים", "שחרזאדה", "הבן האובד", "אפולו", " "ציפור האש", "פטרושקה", "פולחן האביב", "פולצ'ינלה", "החתונה (כלולות)", "הרכבת הכחולה", "דפניס וכלואה", "מצעד", "הכובע משולש הפינות", "שירת הזמיר". כמו כן העלתה להקת הבלטים הרוסיים את "הסילפידות" ואת "רוח הורד".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לין גראפולה, בלט רוס של דיאגילב, מאנגלית: ניב סבריאגו, הוצאת אסיה, תשע"ב 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]