אטא קארינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אטא קארינה
EtaCarinae.jpg
צילום של טלסקופ החלל האבל, המראה את הערפילית הכפולה המקיפה את הכוכב. הערפילית נוצרה בהתפוצצות שאורה הגיע לכדור הארץ ב-1843. הכוכב עצמו נראה כאפון בוהק במקום שבו שתי אונות הערפילית נפגשות
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים שדרית (Carina)
שמות נוספים Tseen She
סוג על-ענק כחול
בהירות 4.47 (פברואר 2011)
סיווג ספקטרלי WR pe
עלייה ישרה 10ʰ 45ᵐ 03.6ˢ
נטייה ‏04″ ‏41′ ‏59°‏-
משך מחזור השתנות 2,023 יום
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 5.45 עד 5.74
מרחק 7,500 שנות אור
2,300 פרסק
רדיוס 195 - 85 רדיוסי שמש
מסה 150 - 100 מסות שמש
עוצמת הארה פי ‎5×106‎ מהשמש
טמפרטורה 36,000 – 40,000 K
מהירות סיבוב 25 ק"מ/שנייה
גיל בערך שלושה מיליון שנים
מערכת
כוכבים נלווים לפחות אחד מסוג כוכב וולף-ראייה

אטא קארינה (\ \eta קארינה) הוא כוכב בקבוצת הכוכבים שדרית הנראית בחצי הכדור הדרומי. אטא קארינה הוא אחד הכוכבים יוצאי הדופן בגלקסיית שביל החלב. זהו על-ענק כחול שמסתו גדולה פי 100 עד 150 לערך משל השמש, והבהירות המוחלטת שלו גדולה משלה פי חמישה מיליון. מרחקו מהארץ כ-7,500 שנות אור וטמפרטורת פני השטח שלו כ-40,000 קלווין. כוכב זה הוא אחד הכוכבים הכבדים ביותר הידועים לאנושות. בשל גילו, כשלושה מיליון שנים, ומסתו האדירה, הוא צפוי לעבור סופרנובה בתוך מיליון השנים הקרובות. הכוכב מוקף בערפילית החזרה הנקראת "ערפילית המונקולוס" (לטינית Homunculus, "אדם קטן").

אטא קארינה הוא הכוכב החמישי בשביל החלב מבחינת בהירותו המוחלטת. הכוכב הבהיר ביותר בקבוצה זו, אלפא בקארינה, קרוי קאנופוס, והוא שני רק לסיריוס בבהירותו הנראית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטא קארינה הוא כוכב משתנה שאינו משתנה קפאידי. כאשר הוא תועד לראשונה על ידי האסטרונום אדמונד היילי בשנת 1677, הבהירות הנראית שלו הייתה מדרגה 4; ב-1730 הוא היה אחד הכוכבים הבולטים בקבוצת קארינה, אבל עד 1782 אורו הועם וחזר לרמתו הקודמת. מאז 1820 בהירותו גברה והלכה, עד שבאפריל 1843 תועדה בהירות נראית של 0.8-, קרובה לזו של סיריוס, למרות מרחקו הרב מכדור הארץ (סיריוס קרוב פי אלף). בין 1900 ל-1940 צנחה הבהירות של אטא לדרגה 8, כך שהוא היה בלתי נראה בעין לא מזוינת. בשנים 1999-1998 עלתה בהירותו קמעה, ונכון לפברואר 2011 היא בדרגה 4.47. התאריכים מתייחסים כולם, כמובן, לזמן שבו הם נצפו בכדור הארץ; ההתרחשויות עצמן מוקדמות בכ-7,500 שנים.

ההתפוצצות הגדולה של אטא קארינה שארכה 20 שנים ושיא בהירותה נצפה ב-1843 העיפה לחלל שכבת חומר גדולה, שמסתה מוערכת בכ-12 עד 40 מסות שמש, המתרחקת מן הכוכב במהירות של כ-600 קילומטרים בשנייה. למרות האירוע שבו נפלטה כמות קרינה כשל סופרנובה, הכוכב הכבד שרד, והוא ממשיך לקרון. כוכבים מסיביים כמו אטא קארינה שורפים את הדלק הגרעיני שלהם מהר מאד, ואורך החיים שלהם קצר בהתאם, כמה מיליוני שנים לכל היותר. לאחר מכן הם מתפוצצים בסופרנובה והופכים לחור שחור. זה יהיה גם גורלו של אטא קארינה בטווח הזמן שבין כמה עשרות שנים עד מיליון השנים הקרובות. ב-2006 נצפו סופרנובות בשני כוכבים דומים מאוד, SN 2006jc ו-SN 2006gy ויש המסיקים מכך כי ייתכן ואטא קארינה יתפוצץ כבר בעשרות השנים הקרובות. התפוצצות כזו עלולה לגרום להתפרצות גמא אדירה. מחקר של אוניברסיטת הרווארד שפורסם באוקטובר 2014‏[1] מצביע על כך שבעשור האחרון נצפתה פעילות מאוד לא שגרתית בכוכב, דבר שכנראה מצביע על מותו הקרב.

מערכת כפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזוריות קבועה ברמות הקרינה הנמדדות מן הכוכב (קרינת אור נראה, גלי X וגלי רדיו) מצביעות על האפשרות שמדובר בכוכב כפול, בעל זמן הקפה של 5.539 שנים במסלול אקסצנטרי מאד עם אקצנטריות 0.9 או יותר‏[2]. ההערכה היא שמסת הכוכב המשני היא כ-30 מסות שמש. הוא פחות בהיר מהכוכב הראשי וקורן בעיקר באור אולטרה-סגול. מהנתון האחרון מסיקים כי טמפרטורת הפנים שלו היא כ-36,000-40,000 קלווין - כפולה מטמפרטורת הכוכב הראשי.

קרינת ה-X מהמערכת נוצרת ככל הנראה מהתנגשות אנרגטית בין רוחות השמש של שני הכוכבים המסיביים. כל מחזור, כאשר הכוכבים מתקרבים זה לזה מתרחש "מאורע ספקטרוסקופי" בו קווים ספקטרליים רבים מגיעים למינימום עוצמה. המאורע הספרטרוסקופי איננו ליקוי, והתרחשותו קשורה להתנגשות רוחות שני הכוכבים ותהליכי ספיחה של רוח הכוכב הראשוני על הכוכב המשני כאשר הכוכבים מתקרבים. המאורע הספרטרוסקופי האחרון התרחש ביולי-אוגוסט 2014‏[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אטא קארינה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]