אטב ניירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אטב נייר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אטבי ניירות ממתכת

אטב ניירות הוא כלי המשמש כדי להדק גיליונות נייר ביחד העשוי בדרך כלל מתיל פלדה כפוף מעוצב כלולאה. אטבי ניירות הם ברובם וריאציות של סגנון Gem שהוצג באזור 1890 או מוקדם יותר. סגנון זה מאופיין בשתי לולאות כמעט מלאות שנעשות על ידי חוט פלדה כפוף. המשותף לאטבי הניירות הטובים השונים הוא ניצול של הפיתול והגמישות בחוט והחיכוך בין החוט הברזל והנייר. השימוש באטבי הניירות נעשה על ידי השחלת הדפים בין קפלי המתכת של אטב בודד. אופן איסוף זה אינו מחורר את הנייר, אך לעתים מכופף קלות את האזור הקרוב לאטב. כאשר מספר מתון של גיליונות מוכנסים בין שתי הלשונות של האטב, הלשונות יופרדו במתיחה דבר שיגרום לפיתול הכפוף של החוט להדק את הדפים ביחד. גיליונות רבים מדי יגרמו למתיחה מוגזמת שתהרוס את האלסטיות של האטב וכתוצאה מכך תגרום לעיוות בלתי הפיך של צורת החוט.

צורה וקומפוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטב ניירות עגול, עם קצוות קהים. באטבים בגרסה זו משתמשים ביפן ובאיטליה. היתרון בשימוש בה הוא שהעיצוב העגול, הגדול יותר מהעיצוב הרגיל, מפחית את העיוות של דפי הנייר כתוצאה מהלחיצה של "לשונות" האטב משני מידי הדף. באטב הרגיל פני השטח קטנים יותר ולכן מופעל לחץ גדול על הנייר.
מספר אטבי ניירות בצבעים שונים

אטבי ניירות הם בדרך כלל בצורה מלבנית עם דפנות ישרות, אבל הם יכולים להיות גם בצורה משולשת או עגולה, או צורות מורכבות יותר. החומר השכיח ביותר שמהם הם מורכבים הוא פלדה או מתכת אחרת, אבל גם פלסטיק הוא נפוץ. יש סוגים אחרים של מהדקי נייר שמשתמשים במערכת של שני חלקים כדי להדק. החידושים האחרונים בתחום כוללים אטבי ניירות מפלסטיק המצופים בצבע מטעמי אסתטיות ואטבי קפיץ לקלסר. בחלק קטן מהאטבים, על מנת למנוע שריטות ונזקים אחרים לנייר כאשר "מלבישים" עליו את האטב, קצוות החוט הם כדוריים או עגולים. לעתים יש קטע גלי באמצע העיקול באטב, במיוחד עם אטבי ניירות גדולים, כדי למנוע החלקה בעת חיבור כמויות גדולות של נייר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות המוקדמות ביותר לאטב ניירות נמצאו בשומר, כשלושת אלפים שנה לפני הספירה. לא ידוע מיהו הממציא הראשון של אטב הניירות הראשון. לעומת זאת, כמה מההיסטוריונים סבורים כי הביזנטים היו הראשונים להשתמש באטב הניירות, שהיה עשוי מברונזה. עם זאת, אטבים אלו היו יקרים לייצור ושימשו רק כדי לחבר את המסמכים הקיסריים.

על פי המוזיאון לתולדות המוקדמות של המשרד, הפטנט הראשון עבור אטב ניירות עשוי מתיל כפוף נרשם בארצות הברית על שמו של סמואל ב. פיי בשנת 1867. אטב זה נועד במקורו בעיקר כדי לחבר כרטיסים לבד, אם כי הפטנט הוכר גם כבעל יכולת לשמש כדי לצרף מסמכים יחד[1]. פיי רשם את פטנט זה בארצות הברית כפטנט מספר 64,088 ב-23 באפריל 1867. למרות תפקודו ומעשיותו של האטב שלו, תכנונו של פיי יחד עם 50 פטנטי עיצוב אחרים לפני 1899 לא נחשבים כמזכירים את העיצוב של האטב המודרני המוכר כיום[2]. עיצוב נוסף שראוי לציון הוא אטב הניירות שנרשם כפטנט על ידי ארלמן ג'יי רייט בארצות הברית ב-1877. אטב ניירות זה פורסם באותה תקופה כאטב ששימושו לחיזוק עיתונים[3].

הסוג הנפוץ ביותר של אטב הניירות שעדיין בשימוש, אטב הניירות מסוג Gem, מעולם לא נרשם כפטנט, אבל הוא ככל הנראה היה בייצור בבריטניה כבר בתחילת שנת 1870 על ידי "החברה לייצור Gem", על פי המומחה האמריקאי לחידושים טכנולוגיים, פרופ' הנרי ג'. פטרוסקי[4]. הוא מתייחס למאמר משנת 1883 על "מחברי נייר (מסוג) Gem" המשבח אותם על היותם "טובים יותר מסיכות רגילות" בשביל "חיבור יחד של העיתונים באותו נושא, צרור מכתבים, או דפי כתב היד"[5]. מלפני המאמר מ-1883 לא הייתה המחשה מוקדמת יותר של סוג "Gem", אם כי השם של אז היה יכול להיות שונה מהשם של אטבי הניירות המודרניים בשם זה. התיעוד המוקדם ביותר לקיומו היא פרסומת ל"אטבי ניירות Gem" שפורסם על ידי חברת קושמן ודניסון, בכתובת השדרה התשיעית מספר 172, ניו יורק, בספר שכדאי לשמור (Book Keeper), אוגוסט 1894, עמ' 6[6]. בשנת 1904 רשמה חברת קושמן ודניסון כסימן מסחרי את השם "Gem" בהקשר של אטבי נייר. ההודעה מודיעה כי שם זה היה בשימוש מאז 1 במרץ 1892, דבר אשר עשוי להיות זמן השקתו בארצות הברית[7]. אטבי ניירות עדיין נקראים לפעמים, בארצות הברית, "אטבי Gem", והמילה השבדית עבור כל אטב ניירות היא "Gem".

הוכחה ניצחת כי הסוג המודרני של אטב הניירות היה ידוע היטב לכל המאוחר בשנת 1899, הוא פטנט שנרשם על שמו של ויליאם מידלברוק מ-Waterbury, קונטיקט ב-27 באפריל באותה שנה עבור "מכונה לייצור אטבי ניירות מתיל". הציור מראה בבירור כי המוצר הוא אטב ניירות מושלם מסוג Gem‏[8][9]. מהעובדה שמידלברוק לא הזכיר אותו בשמו, עולה כי סוג אטב זה כבר היה ידוע באותה עת. מאז נוצרו אין ספור וריאציות על אותו אטב ניירות מסוג Gem. יש אטבים עם קצוות חדים במקום קצוות מעוגלים, לחלקם סוף לולאה אחת כפוף מעט כדי להקל להכניס גיליונות של נייר, וישנם אטבים עם קרסים או עיקולים כדי להשיג אחיזה טובה יותר. בנוסף, גרסאות ששונות לשם האסתטיות בלבד, ללא שום משמעות מעשית כבר נרשמו כפטנטים: אטבים בצורה משולשת, עגולה ואפילו בצורת מגן דוד[10]. למרות כל זאת, סוג Gem המקורי התברר במשך יותר ממאה שנים כמעשי ביותר, ולכן ללא ספק הפופולרי ביותר. את האיכויות שלו: קלות השימוש, תפיסת הדפים ללא קריעתם ואחסון בלי להסתבך היה קשה לשפר.

יש הטוענים,[11][12][13] אם כי ככל הנראה ללא ראיות, כי הרברט ספנסר, יוצרו של המונח "דרוויניזם חברתי", המציא סוג מסוים של אטב ניירות. ספנסר טען באוטוביוגרפיה שלו להמצאת "סיכה קושרת" שהופצה על ידי אקרמן וחברתו, והוא מראה ציור של הסיכה בנספח שלו. סיכה זו נראת יותר כמו "Split pin" מודרני מאשר אטב ניירות מודרני, אבל זה נועד להחזיק גיליונות נייר ביחד. האורך של ההמצאה שלו הוא בערך 15 ס"מ כשהיא פתוחה.

המצאה נורבגית?[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטב ניירות ענקי בסנדיקה, נורבגיה, שהוקם לכבוד 90 שנים לרישום הפטנט של ואלר. האטב הוא בסגנון Gem ולא זה שואלר רשם עליו פטנט.

יש שזיהו בטעות כממציא של אטב הניירות את הנורבגי יוהאן ואלר (1866-‏1910). ואלר רשם פטנטים בגרמניה[14] ובארצות הברית[15] (1901) עבור מהדק נייר עם עיצוב דומה, אך פחות מעשי, משום שהוא שלא כלל את הסיבוב האחרון של התיל. ואלר כנראה לא ידע כי מוצר טוב יותר כבר היה בשוק, אף שעדיין לא היה בנורבגיה. הגרסה שלו מעולם לא יוצרה ושווקה, משום שסגנון Gem הטוב ממנו כבר היה בנמצא.

זמן רב לאחר מותו של ואלר ארצו יצרה מיתוס לאומי המבוסס על ההנחה הכוזבת שאטב הניירות הומצא על ידי גאון נורבגי לא מוכר. מילונים נורבגים מאז 1950 מזכירים את ואלר כממציא של אטב הניירות[16], מיתוס שמאוחר יותר מצא את דרכו לתוך חלק גדול מהמילונים הבינלאומים ורוב הספרות הבינלאומית על אטבי נייר[17].

ואלר הצליח כנראה לרשום את העיצוב שלו כפטנט בחו"ל, למרות קיומו הקודם של אטב ניירות שימושי יותר מכיוון שרשויות הפטנטים באותו תקופה היו ליברלים למדי באישור רישום פטנטים עבור כל שינוי שולי של המצאה קיימת[18]. יוהאן ואלר החל לעבוד אצל אלפרד ג'. ברניס פטנטקונטור בקריסטיניה בשנת 1892 והועלה מאוחר יותר למנהל המשרד, תפקיד בו כיהן עד יום מותו[19]. כעובד במשרד פטנטים, הוא היה יכול בקלות לרשום פטנט בנורבגיה. הסיבות שלו לרישום הפטנט מחוץ לארצו אינם ידועות, אך ייתכן שהיה לו ביטחון עצמי מוגזם בנוגע להמצאתו והוא רצה להבטיח לעצמו את זכויות המסחר הבינלאומיות. כמו כן, הוא יכול להיות מודע לכך שיצרן נורבגי יתקשה להציג המצאה חדשה בחו"ל, אפילו עבור השוק הביתי הקטן. הפטנטים של ואלר פגו בשקט, בעוד "Gem" היה בשימוש בכל רחבי העולם, כולל בארצו. הכישלון של העיצוב שלו היה ברור - זה היה יותר מדי לא מעשי. ללא שתי לולאות מלאות באטב הניירות המפותח, היה קשה להכניס גיליונות נייר לתוך האטב שלו. היה אפשר לתפעל את הקצה של החוט פנימי, כך שהאטב היה יכול לתפוס את הגיליון, אבל החוט החיצוני היה חסר תועלת כי הוא לא היה יכול לנצל את עיקרון הפיתול. במקום שהלולאה הפנימית של האטב תבלוט בדף (כמו בסגנון Gem), החוט הפנימי היה מאונך לגיליון הנייר. חוסר המעשיות של העיצוב של ואלר היה יכול להיות מתוקן בקלות על ידי הוספת לולאה פנימית כמו באטב Gem.

סמל לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטב הניירות שיוהאן ואלר רשם עליו פטנט ב-1899 ו-1901

ממציא המיתוס של אטב הניירות הנורבגי היה מהנדס של סוכנות פטנטים נורבגית שביקר בגרמניה בשנת 1920 כדי לרשום פטנטים נורבגים במדינה. הוא נתקל בפטנט של ואלר, אך לא הצליח לזהות שזה לא היה אותו דבר כמו אטב Gem מהסוג הנפוץ[20]. בדו"ח של חמישים השנים הראשונות של סוכנות הפטנטים, המהנדס כתב מאמר בו הוא הכריז על ואלר כממציא של אטב הניירות הנפוץ[21]. פיסת מידע זו מצאה את דרכה לתוך כמה אנציקלופדיות נורבגית לאחר מלחמת העולם השנייה.

אירועי המלחמה תרמו רבות למעמדו המיתי של אטב הניירות. הפטריוטים הנורבגים לבשו אותם על הדשים שלהם כסמל של התנגדות לכובשים הנאצים ולשלטונות הנאציים המקומיים כאשר סימנים אחרים של התנגדות, כמו סיכות עם סמלו של מלך נורבגיה הגולה, הוקון השביעי או סיכות של דגל נורבגיה נאסרו. מי שלבשו אותם עדיין לא ראו בהם סמלים לאומיים, מכיוון שהמיתוס שלהם על כך שהם המצאה נורבגית לא היה ידוע כלל באותה עת. האטבים נועדו לציין סולידריות ואחדות ("אנו קשורים יחדיו"). לבישת האטבים נאסרה תוך זמן קצר ואנשים ששמו אותם על בגדיהם הסתכנו בקבלת עונש חמור[22].

הצגתו של תפקידו של אטב הניירות כסמל ההתנגדות באנציקלופדיה הנורבגית הייתה בשנת 1952, אך באותו בזמן עדיין לא הוכרז עליו כהמצאה נורבגית[23]. מידע זה נוסף במהדורות מאוחרות יותר. על פי מהדורת 1974, הרעיון של שימוש באטב ניירות כדי לציין התנגדות מקורו בצרפת. אטב שחוק על דש או הכיס הקדמי היה יכול להיחשב כ"deux gaules" (שתי הודעות או מוטות) אך גם להתפרש כהתייחסות למנהיג המחתרת הצרפתית, הגנרל שארל דה גול[24].

בשנים שלאחר המלחמה נראה גיבושו הנרחב של אטב הניירות כסמל לאומי. מחברים של ספרים ומאמרים על ההיסטוריה של הטכנולוגיה הנורבגית תפסו אותו בשקיקה כדי להפוך סיפור רזה למשמעותי יותר. הם בחרו להתעלם מהעובדה שהאטב של ואלר לא היה מפותח כמו האטב מסוג Gem‏[25]. בשנת 1989, אנדרטה של אטב ניירו ענקי, בגודל של כמעט שבעה מטרים, הוקמה בקמפוס של המכללה למסחר ליד אוסלו לכבודו של ואלר, תשעים שנה אחרי שההמצאה שלו נרשמה כפטנט. אף על פי שהאנדרטה הוקמה לכבודו של ואלר האטב שהיא מציגה הוא אטב ניירות מסוג Gem, ולא האטב שנרשם כפטנט על ידי ואלר. החגיגה של המצאת אטב הניירות, על ידי ממציא נורבגי לכאורה, הגיעה לשיאה בשנת 1999, 100 שנים לאחר שואלר הגיש את בקשתו לרישום הפטנט בגרמניה. בול הנצחה לזכר כך הוצא באותה שנה, הראשון בסדרה על כושר ההמצאה הנורבגי. הרקע של הבול מראה העתק של רישום הפטנט במשרד הפטנטים הגרמני "Patentschrift". עם זאת, האטב שבקדמת התמונה הוא לא אטב הניירות שמתואר על מסמך זה, אלא של אטב ניירות מסוג "Gem" הנפוץ. בשנת 2005, אנציקלופדיית הביוגרפיות הלאומית של נורבגיה (Norsk biografisk leksikon) פרסמה את הביוגרפיה של יוהאן ואלר, כממציאו של אטב הניירות[26].

פרויקט אטבי הניירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרויקט אטבי הניירות

פרויקט אטבי הניירות פורסם בשנת 2004 על ידי הסרט התיעודי "אטבי נייר" (מידע על הסרט במסד הנתונים של IMDb).

תהילתו של יוהאן ואלר כממציא אטב הניירות התפשטה ברחבי העולם, בעיקר בארצות הברית. כאשר תלמידי כיתה ח' בבית הספר התיכון ויטוול בטנסי למדו על רציחתם של שישה מיליון יהודים בשואה, מורה אחד הגה רעיון להמחיש את המספר העצום של הנרצחים על ידי איסוף כמה שיותר חפצים קטנים וזולים. השם שניתן לרעיון זה היה "פרויקט אטבי הניירות". על פי אתר אינטרנט אחד, אטב הניירות נבחר "אחרי שהם למדו שהנורבגים לבשו אותם על הבגדים שלהם כדי להראות תמיכה ביהודים במהלך מלחמת העולם השנייה"[27]. אתר נוסף מרחיב את הסיפור הזה עוד יותר: "סמל מקורי זה של התנגדות הוא לכבודו של יוהאן ואלר, היהודי הנורבגי שהמציא את אטב הניירות"[28]. שתי הצהרות אלה שגויות. ואלר לא היה יהודי[29], הוא לא המציא את אטב הניירות הנפוץ והנורבגים שלבשו אותם לא עשו זאת במחאה על הגורל הטראגי של היהודים, אלא כדי להראות אחדות לאומית וסולידריות והתנגדות לכיבוש הגרמני לרשויות הנאציות המקומיות[30]. הפרויקט עצמו הצליח מאוד - הרבה יותר מ-6,000,000 אטבי הניירות שנדרשו נאספו.

במהלך קידום הסרט המתעד את הפרויקט בחטיבת הביניים, היזמים של הסרט עשו שותפות עם חברה של מוצרים משרדיים ששייכת לאיש עסקים בשם באומגרטן באטלנטה, ג'ורג'יה. החברה של באומגרטן היא חברה המייצרת אטבי ניירות מפלסטיק ומכשירים אחרים לחיזוק. החברה של באומגרטן ייצרה מפלסטיק ירוק אטבי ניירות בצורת מגן דוד כדי לסייע בקידום הסרט בכל בתי הקולנוע ברחבי ארצות הברית. הנס באומגרטן, הגזבר של החברה ובני משפחתו הם ממוצא יהודי. משפחתו עזבה את גרמניה הנאצית בזמן וניצלה ממחנות ההשמדה.

אטב הניירות מפלסטיק של באומגרטן הומצא על ידי הגרמני קורט לורבר, שהיה שותף של באומגרטן מאז מלחמת העולם השנייה.

פרויקט אטבי הניירות נעשה גם בקנדה על ידי ויין מקינטייר ובקרואטיה על ידי מילינקו הידרוביץ'.

שימושים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאטב הניירות יש שימושים רבים ומשתמשים בו יותר לשימושים מאולתרים מאשר השימוש שלו הוא מיועד על ידי צורתו הייחודית[31]. אטב ניירות הוא אביזר שימושי לסוגים רבים של עבודה מכנית לרבות עבודה במחשב: תיל מתכת יכול להתפרש תוך שימוש במעט כוח.

  • במספר מכשירים נחוץ לעתים מוט דק מאוד כדי ללחוץ על כפתור הפסקה שבו המשתמש צריך להשתמש רק לעתים רחוקות, דבר שאטב הניירות יכול להיות שימושי עבורו.
  • האטב מסוגל לפתוח כונני תקליטורים כאשר הפעלת "הוצאת חירום" תיכשל; התיל עובד על אותו עיקרון גם בכונני דיסקטים (כולל מקינטוש המוקדם).
  • שני מכשירי אייפון (דור 1 ו-iPhone 3G) ומכשיר אייפד דורשים אטב ניירות כדי להוציא את כרטיס ה-SIM.
  • בכמה ממחשבי כף יד של פאלם מייעצים להשתמש באטב ניירות כדי לאפס את המכשיר.
  • ניתן להחליף אמצעי הצבעה מוקדמים של לוג'יטק באמצעות שימוש באטב ניירות כדי לפתוח את הלוח הקדמי.
  • אטב ניירות שכופף לצורת "U" יכול לשמש כדי לאתחל PSU ATX מבלי לחבר אותו אל לוח האם (חיבור בצבע ירוק שחור על לוח האם).
  • אטב ניירות אחד או יותר יכול ליצור מכשיר loopback עבור ממשק RS232 (או סוגים רבים של ממשקים אחרים).
  • ניתן להשתמש באטבי ניירות (בדרך שאינה בטוחה) כדי להחליף נתיכים.
  • שימושים אחרים שיכולים להיות לאטב ניירות כוללים מנקה מקטרות, מנקה אוזניים (מה שיכול להיות מסוכן, אם משתמשים בקצה חוט הברזל ולא בקצה המעוגל, מכיוון שהוא עלול לנקב את עור התוף), סיכת עניבה מאולתרת וכו'.
  • אטבי ניירות יכולים להתעקם בתוך מכשירים אך הם יעילים לפעמים כדי לפרוץ נעילה. סוגים מסוימים של אזיקים יכולים להיפתח באמצעות אטב ניירות. ישנן שתי גישות:
    • הראשון הוא לפרוס את האטב לצורה ישרה והסוף מעוות כזווית ישרה כדי לנסות לחקות מפתח ולהשתמש בו כדי להרים את הפין הנועל.
    • הגישה השנייה, שמוצלחת יותר אבל דורשת קצת תרגול, היא להשתמש באטב פרוש למחצה בעיקול להסרת האזיקים כאשר האטב מוחדר דרך חור הנעילה של האזיקים (לא המנעול).
  • ניתן ללבוש אטבי ניירות כצמידים וטבעות, ובכך להבטיח שניתן יהיה להשתמש בהם, כאשר יש צורך בכך, לשימושים האחרים שלהם.

במאמר על יוהאן ואלר באציקלופדיית הביוגרפיות הנורבגית (2005) מורחב על השימושים של אטב הניירות למטרות אחרות - "אטב הניירות משמש כ"כלי אוניברסלי" כאשר אין סיכת ביטחון, קרס לדגים, מברג, קיסם, מרצע וכו'".

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמונה של אטב ניירות היא התמונה הסטנדרטית כאשר יש בדואר האלקטרוני קובץ מצורף.
  • ב-Microsoft Office, אשף עיצוב ברירת המחדל הוא אטב ניירות בשם קליפר (Paper Clip הוא השם באנגלית לאטב ניירות).
  • קייל מקדונלד, בחור צעיר מקנדה, עשה סדרה של עסקאות חילופין בשנים 2005 ו-2006, והצליח בסיכומו של התהליך להחליף אטב ניירות בצבע אדום נגד בית רגיל בעיירה קיפלינג. מקדונלד לא עשה זאת בהחלפה אחת, אלא עם מספר רב של חילופי ביניים על בסיס הגידול הרצוף בערכי האובייקטים שהוחלפו[32].
  • מחקר בריטי משנות השבעים הראה כי מתוך 100,000 אטבים רק 20,000 אטבים שומשו בתפקידם המקורי, החזקת ניירות יחד. 24,838 אטבים נאבדו, 19,143 שימש כאסימונים במשחקי קלפים וקוביות, 14,163 עוקמו בדרך אגב במהלך שיחות טלפון, 7,200 שימשו לתיקון בגדים, 5,434 כופפו כדי להשתמש בהם כקיסמים, 5,308 אטבים שימשו לניקוי ציפורניים ו-3,916 חתיכות כובסו. לוידס לונדון הרחיק לכת עוד יותר, וטען שרק אחד מכל עשרה אטבי ניירות בא במגע עם נייר.
  • אריק מרחוב סומסום הוא אספן נלהב של אטבי ניירות ויש לו אפילו אטב אחד מזהב.
  • בסרט יהודי טוב של האחים כהן אחד מהגיבורים משתמש באטב ניירות מעוקם כדי לפרוץ מנעול.

נתונים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערך באנציקלופדיית הביוגרפיות הנורבגית (2005) הייצור הכולל של כל העולם של אטבי ניירות נע סביב 20,000,000,000 אטבי ניירות בשנה. החברה האוסטרית SAX-Werk הודיעה כי מכרה אטבי ניירות בסכום שקרוב ל-120,000,000 שילינג (אוסטרי) (כ-66 מיליון כתרים) בשנה, ושהיא מייצאת ל-100 מדינות. איגוד החברות האמריקאיות לאטבי ניירות אמר שכלל החברות האמריקאיות הרוויחו כ-70,000,000 $ בשנה (מתוך הכנסות של 560,000,000 דולר).

האורך של חוט פרוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוסחה האמפירית להלן מחשבת את האורך המשוער עבור הסוג הנפוץ ביותר של אטב הניירות, שבו העיקולים הם חצאי עיגול וקצות הצדדים הימניים בסיבוב החיצוני שווים בערך למרחק בין קצות החוט למרכז העקומה הפנימית (כלומר, אם נמשוך יחידת מדידה כלשהי מכל אחד מהקצוות, בו זמנית, יחידות המידה ייפגשו בנקודת האמצע). אורכים שמוכנסים לנוסחה צריכים להימדד לאורך מרכז הקו של תיל הפלדה.

T = 4L - 5B + 3/2πB

T = סה"כ אורך חוט.

L = האורך הכולל של אטב הניירות (בין הקצוות של שני חצאי העיגול החיצוניים).

B = הרוחב של האטב בין הצדדים הפנימיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנרי פטרוסקי, חפצים שימושיים, הוצאת עם עובד, 1995. כולל היסטוריה מקיפה על התפתחות העיצוב של אטב הניירות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אטב ניירות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "History of the Paper Clip". Early Office Museum. http://www.officemuseum.com/paper_clips.htm.
  2. ^ "Paper Clip". The Great Idea Finder. http://www.ideafinder.com/history/inventions/paperclip.htm.
  3. ^ "History of the Paper Clip". Early Office Museum. http://www.officemuseum.com/paper_clips.htm.
  4. ^ Petroski, Henry: "Polishing the Gem: A First-Year Design Project", Journal of Engineering Education, October 1998, p. 445
  5. ^ Penn, Arthur: The Home Library, Appleton, New York, 1883
  6. ^ History of the Paper Clip, http://www.earlyofficemuseum.com/paper_clips.htm , Early Office Museum.
  7. ^ History of the Paper Clip, Early Office Museum.
  8. ^ Petroski, Henry, "From Pins to Paper Clips", The Evolution of Useful Things, Knopf, New York, 1993, pp. 68-69
  9. ^ Petroski, Henry, "Paper Clips and Design", Invention by Design, Harvard University Press, 1996, p. 17.
  10. ^ Petroski, Henry, "Polishing the Gem: A First-Year Design Project". Appendix: A selected list of U.S. Patents for paper clips. Journal of Engineering Education, 1998, p. 449.
  11. ^ A series(http://en.wikipedia.org/wiki/QI_(A_series)#Episode_8_.22Albania.22), episode 8 of QI (http://en.wikipedia.org/wiki/QI).
  12. ^ Father Gregory Tillett, review of The Pharaoh's Shadow: Travels in Ancient and Modern Egypt by Anthony Sattin (http://www.britishorthodox.org/104e.shtml), The Glastonbury Review, Edition 104.
  13. ^ G. W. Trompf, "Radical Conservatism in Herbert Spencer's Educational Thought"(http://links.jstor.org/sici?sici=0007-1005(196910)17%3A3%3C267%3ARCIHSE%3E2.0.CO%3B2-T), British Journal of Educational Studies, Vol. 17, No. 3 (Oct., 1969), pp. 267–280.
  14. ^ Application dated 12 November 1899, Patentschrift no. 121067, patent granted 6 June 1901.
  15. ^ US Patent No. 675,761 June 4, 1901.
  16. ^ Binders" Aschehougs konversasjonsleksikon, Oslo 1975, vol. 2, p. 695.
  17. ^ ספר השיאים של גינס מסת"ב 2-182-220-965 המהדורה העברית 1991 בהוצאת כרטא עמ' 191
  18. ^ Petroski, Henry "The Evolution of Artifacts", American Scientist, Volume 80, 1992, pp. 416–20.
  19. ^ Holst, Wilhelm: "Johan Vaaler", Studenterne fra 1887, Kristiania 1912.
  20. ^ הפטנט הגרמני הנשכח של ואלר נמצא על ידי מהנדס הפטנטים הלווארד פוס מהמשרד הנורבגי לנכסים תעשייתיים (Patenstyret) בזמן שחיפש פטנטים שנרשמו על ידי נורבגים במשרד הפטנטים הגרמני. "אני עשיתי את זה ידע גלוי לעמיתיי", פוס בראיון ל-"A-magasinet" השבועי.no. 52 , 1988.
  21. ^ Foss, Halvard: "Den frittstående oppfinner", Styret for det industrielle rettsvern 50 år, Oslo 1961, p. 190.
  22. ^ Bø, Finn: Forbuden frukt (First edition 1945), Oslo 1995, ISBN 82-509-3249-8.
  23. ^ Aschehougs konversasjonsleksikon, supplementsbind, Oslo 1952.
  24. ^ Aschehougs konversasjonsleksikon, Oslo 1974, Vol. 2, p. 695.
  25. ^ Hesstvedt, Ola: "Den lille norske hjelperen fyller 90 år", A-magasinet nr. 52, 1988.
  26. ^ Vaaler, Johan", Norsk biografisk leksikon, Kunnskapsforlaget, Oslo 2005. Vol. 9, p. 411, ISBN 82-573-1011-5.
  27. ^ http://www.christiananswers.net/spotlight/movies/2005/paperclips2004.html
  28. ^ http://www.acfnewsource.org/religion/paper_clip_project.html
  29. ^ מהרשומות של הכנסייה Aurskog (Ministerialbok 1854-1877, עמ '108) עולה כי יוהאן, בנו של אולה ג'והנסן ואן סופי ג'נסדאטר ואלר, יליד 15 במרץ 1866, הוטבל ב-8 באפריל 1866.
  30. ^ Bø, Finn: Forbuden frukt (First edition 1945), Oslo 1995
  31. ^ ראו בפסקה "טריוויה" על המחקר הבריטי.
  32. ^ http://www.opinionjournal.com/la/?id=110010534