אידאליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אידאליזם הוא שם כולל לזרמים בפילוסופיה המייחסים חשיבות עליונה לרוחניות, שפה ונפש אל מול החומר. על פי התפיסה האידאליסטית, למחשבה, או ליתר דיוק לתבונה, תפקיד מרכזי בעיצוב העולם – המחשבה והיקום מקיימים או יוצרים זה את זה. גישה זו מנוגדת למטריאליזם ושונה מהדואליזם.

לדוגמה, עמנואל קאנט טען כי התבונה היא שמאלצת אותנו לקלוט את המציאות כבעלת תכונות של זמן ומקום וקשרים של סיבתיות, ואילו הגל חשב כי להיסטוריה האנושית יש כיוון רציונלי כלשהו, בדיוק כמו למחקרים מדעיים.

נוסף על כך, חשיבה אידאליסטית יכולה לכלול גם את האמונה שדברים מופשטים או חומריים כוללים גם תכונות שאינן תלויות במציאות החומרית. חלק מהפילוסופים ייחסו למספרים תכונה כזאת; אפלטון גרס כי לכל החפצים יש תכונות כאלה וכינה "אידאות". שיטה זו נקראת גם אידאליזם אפלטוני.

את הזרם הזה אפשר לחלק לשתי תקופות: האידאליזם הטרום קאנטיאני שמייצגו העיקרי הוא ג'ורג' ברקלי והאידאליזם הטרנסצדנטלי המאוחר יותר, שמייצגיו הבולטים הם הגל, פיכטה ושלינג.

P yin yang.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.