יוהאן גוטליב פיכטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוהאן גוטליב פיכטה
Johann Gottlieb Fichte.jpg
תאריך לידה 19 במאי 1762
תאריך פטירה 27 בינואר 1814 (בגיל 51)
זרם אידאליזם גרמני
תחומי עניין אונטולוגיה, מטאפיזיקה, תורת ההכרה
הושפע מ עמנואל קאנט
השפיע על גיאורג וילהלם פרידריך הגל, פרידריך וילהלם שלינג, סרן קירקגור

יוהאן גוטליב פיכטה (גרמנית: Johann Gottlieb Fichte) ‏(19 במאי 176227 בינואר 1814) היה פילוסוף גרמני, מראשוני האידאליזם הגרמני ומתלמידיו של עמנואל קאנט.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיכטה נולד בסקסוניה בשנת 1762. החל ללמוד בסמינר התאולוגי יינה בשנת 1780 אך הפסיק את לימודיו בשנת 1784 לפני קבלת התואר. כך מתאר ש.ה. ברגמן את פרסומו של פיכטה וראשית לימודיו:

"שיחק לו מזלו לילד בן תשע, ובדרך מיקרה חילצהו מן הסביבה הדלה הזאת ואיפשר לו להתכונן לחיי מלומד. ומעשה שהיה כך היה: בעיירתו חי דרשן מפורסם. בעל אחוזה עשיר שבסביבה, הבארון מילטיץ, בא יום אחד אל העיירה כדי לשמוע את דרשתו. אך כשבא אל הכנסייה נודע לו שאיחר מן המועד. האיכר אשר הודיע לו על כך ניחם אותו באומרו: אם הוא רוצה יכול הוא בכל זאת לשמוע את הדרשה; צריך רק לקרוא את הנער פיכטה רועה האווזים, שהרי זה יודע ללא ספק את הדרשה בעל פה, מלה במלה. הבארון קרא לילד, והלה חזר על דרשתו של הדרשן מתוך להיטות כזאת, שהבארון החליט בו במקום לאפשר לנער להתמסר ללימודים"

[1]

לאחר מכן עבד כמורה פרטי בציריך ובשנת 1790 התארס עם אחייניתו של המשורר הגרמני קלופשטוק. בשנה זו החל להתעמק בכתבי קאנט ואף נפגש עמו בקניגסברג וביקש ממנו עזרה כספית. בשנת 1792 פרסם את חיבורו הראשון בעילום שם, דבר שגרם לכך שרבים חשבו שהחיבור הוא של קאנט עצמו. קאנט הודיע שהחיבור הוא של פיכטה ושיבח אותו.

פיכטה נתמנה לפרופסור באוניברסיטת יינה בתורינגיה בשנת 1794 ובסוף ימיו עבר ללמד באוניברסיטת הומבולדט בברלין.

פיכטה מת בגיל 51 ממחלת הטיפוס, ונקבר בבית הקברות דורותנשטאדטישר בברלין.

בנו, עמנואל הרמן פיכטה, הרים גם הוא תרומה לפילוסופיה.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיכטה לא תמך בטיעון של קאנט לקיומם של "דברים כפי שהם" (נומנה), ו"דברים כפי שהם נראים" (פנומנה) או נתפסים על ידי הקטגוריות של ההבנה האנושית, וראה את החלוקה הקשוחה ביניהם כלא מסתברת.

במקום להגדיר את הדברים כך, גרס פיכטה כי עלינו לנטוש את הרעיון של עולם נומנלי, או אמיתי, ולקבל את העובדה שאין להכרה כל בסיס לעולם "אמיתי". פיכטה התפרסם בכך שטען כי ההכרה אינה מבוססת על דבר מלבד עצמה. רעיון זה נהפך למאפיין המגדיר של האידאליזם הגרמני, ומהותי להבנת הפילוסופיות של הגל ושופנהאואר, אף ששניהם דחו את דעתו של פיכטה כי ההכרה היא בסיס מספיק לחוויה, ולפיכך הם מניחים כי יש גם מציאות נוספת מוחלטת.

יחסו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1783 התנגד למתן זכויות ליהודים מכיוון שלדעתו הם אינם יכולים להשתנות, וכתב "לתת להם [ליהודים] זכויות אזרח - לזאת איני רואה כל אמצעי אחר, כי אם לכרות להם, לכולם, לילה אחד את ראשיהם ולשים במקומם ראשים אחרים, אשר לא יהיה בהם אף רעיון יהודי אחד".

ב-1806, כשברלין הייתה בידיו של נפוליאון, פיכטה הרצה סידרה של "קריאות לעם הגרמני" שהיוו תמריץ ללאומיות הגרמנית. בנאומים אלה, המשיך פיכטה את הטיעונים האנטישמיים שלו מחיבוריו הקודמים על דת ועל המהפכה הצרפתית.

כתביו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו "Die Bestimmung des Menschen" משנת 1800 הופיע בתרגום לעברית:

  • Versuch einer Kritik aller Offenbarung, 1792
  • Grundlage der gesamten Wissenschaftslehre, 1794, 1798, 1801, 1804, 1810, 1812
  • Einige Vorlesungen über die Bestimmung des Gelehrten, 1794
  • Grundlage des Naturrechts, 1796
  • System der Sittenlehre, 1798
  • Bestimmung des Menschen, 1801
  • Philosophie der Maurerei. Briefe an Konstant, 1802 - 1803
  • Grundzüge des gegenwärtigen Zeitalters, 1805
  • Anweisung zum seeligen Leben, 1806
  • Reden an die deutsche Nation, 1807 - 1808
  • Transzendentale Logik, 1812

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל הוגו ברגמן, תולדות הפילוסופיה החדשה : יעקובי, פיכטה, שלינג, ירושלים: , 1977
P yin yang.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.