אין למדין מן הכללות
אין למדין מן הכּללות הוא כלל תלמודי שלפיו אין ללמוד ממקום בו נאמר כלל משום שקיימים פרטים היוצאים מן הכלל. קיים ניב עברי דומה האומר כי "לכל כלל יש יוצא מן הכלל". ישנן הסתייגויות לאמרה זו.
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור הכלל הוא בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ד, עמוד א' שם מובאת המשנה האומרת כי כל מצוות עשה שהזמן גרמן אנשים חייבים ונשים פטורות, וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמן אחד אנשים ואחד נשים חייבים. התלמוד בבלי טען כי כלל זה אינו קיים בכל מקרה, וישנן מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים חייבות, ויש מצוות עשה שלא הזמן גרמן שנשים פטורות.
הרמב"ם ביאר כלל זה ואמר שכשאומרים כלל מתכוונים לרוב המקרים, ומסיבה זו לא לומדים מכללות.[1]
הסתייגויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש שטענו שכשנאמר "כלל גדול" לומדים ממנו,[2] יש שכתבו שכשמובאות שיטות שני תנאים, התנא הראשון אומר כלל, והתנא שלאחריו מוסיף "אף", לומדים ממנו,[3] ויש שטענו כי בלשון בני אדם כן לומדים מן הכללות.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עירובין כ”ז: אין למדין מן הכללות? – בין הקבוע למשתנה, הדרן: קול נשי בשיח התלמודי
- אסף ספייב, כללים במשנת הרמב"ם, ישיבת כרם ביבנה
- הערך "אין למדין מן הכללות", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הערך "אין למדין מן הכללות", באתר המכלול
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם על בבלי קדושין כט א
- ^ יעקב בירב קדושין לד א
- ^ עצמות יוסף קדושין לז א
- ^ רבי יוסף קולון שורש י
.jpg){kind=small}