איתם
אֵתָם הייתה, לפי המקרא, התחנה השנייה במסלולם של בני ישראל בדרכם מארץ מצרים לארץ כנען.
לפי התורה, המקום נמצא ב"קצה המדבר"[1] - בגבול שבין מצרים ה"נושבת"[2] לבין מדבר ארץ מצרים[3].
לשם איתם יש דמיון בשם המצרי ח'תֵם, שמשמעותו מצודה, מבצר - מקום מוגן ומבוצר. יש מזהים את המקום בסֶרָפֵאוּם, הנמצאת צפונית לאגם המר שבאמצע הדרך בין אִסְמָאעִילִיָה לאָבּוּ סֻלְטָן.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גם ביציאת מצרים בספר שמות, פרק י"ג, פסוק כ', וכן בפרשת מסעי בספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק ו'.
- ^ היא "ארץ הנושָבת". השווה מול ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק ל"ה, ועיין בפירוש הארוך לאבן עזרא שם.
- ^ היא "מדבר ארץ מצרים". השווה מול ספר יחזקאל, פרק כ', פסוק ל"ו, ועיין בפירוש מצודת דוד שכותב שם: "במדבר הסמוך לארץ מצרים". המדבר הזה נקרא בדרך-כלל "מדבר שור", כמו בספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ב.
| קודמת: סֻּכֹּת |
נדודי בני ישראל במדבר | הבאה: פי החירות |