אליזבת ג'יין גרדנר
 | |
| לידה |
4 באוקטובר 1837 אקסטר, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1922 (בגיל 84) סן-קלו, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| לאום |
אמריקאים לבנים |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
האומנות האקדמית |
| הושפעה על ידי |
Ange Tissier, ויליאם אדולף בוגרו, Jules Lefebvre, Hugues Merle |
| בן או בת זוג |
ויליאם אדולף בוגרו (1896–19 באוגוסט 1905) |
  | |
אליזבת ג'יין גרדנר בוגרו (באנגלית: Elizabeth Jane Gardner Bouguereau; 4 באוקטובר 1837 – 28 בינואר 1922) הייתה ציירת אמריקאית, שגרה בפריז רוב חייה.[1] היא למדה בפריז אצל הצייר הפיגורטיבי הוגו מרל (1823–1881), ז'ול ג'וזף לפבר (1836–1911), ולבסוף אצל ויליאם אדולף בוגרו (1825–1905). היא אימצה את נושאיו, יצירותיו וסגנונו בהצלחה כל כך גדולה, עד שחלק מעבודתה עלולה להראות כעבודתו.
חינוך ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרדנר למדה תחילה באקדמיה לנשים צעירות באקסטר ואז עברה לסמינר הנשים באוברנדייל, מסצ'וסטס, שם למדה אמנות ושפות. היא למדה אנגלית, צרפתית, איטלקית וגרמנית. היא סיימה את לימודיה בשנת 1856 ובילתה את השנים הבאות בהוראת צרפתית בבית ספר שנפתח בוורסטר, מסצ'וסטס.
בשנת 1864, לאחר שלמדו אמנות, היא ואימוג'ן רובינסון מורל עזבו לצרפת. כדי לשלם את שכר הדירה שלה, היא בילתה את זמנה בהעתקת ציורים של אמנים בני זמנה וציירים מפורסמים בגלריות יוקרתיות. מאוחר יותר, בסתיו אותה שנה, החליטה גרדנר להגיש מועמדות לאקול דה בו-ארט, שהיה ידוע כאקדמיה לאמנות היוקרתית ביותר בפריז. בקשתה נדחתה. כמו רוב בתי הספר לאומנות באותה תקופה בית הספר קיבל גברים בלבד. האיסור על בקשות נשים לא הוסר עד 1897, שלושים וחמש שנים לאחר הגשת גרדנר. עם זאת, גרדנר לא ויתרה. היא המשיכה להירשם לחוגים פרטיים ולבנות תיק עבודות מצטיין.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר שהגיעה גרדנר לפריז והחלה להעתיק תמונות במוזיאון לוקסמבורג, הסטודיו של גרדנר הפך למקום בו האמריקאים ביקשו להזמין עותקים של הציורים האירופיים האהובים עליהם. במכתב לאחיה, ציינה גרדנר, "האמריקאים קונים תמונות רבות. תמיד היה לי הסיפוק לרצות את מי שציירתי עבורו. ג'נטלמן אחד היה כל כך מרוצה מהעתק שעשיתי עבורו שהוא שילם לי יותר מששאלתי."[2] בשנת 1865 הצטרפה לסטודיו עצמאי לנשים.
בשנת 1868 הייתה גרדנר האישה האמריקאית הראשונה שהציגה בסלון פריז. היא זכתה במדליית זהב בסלון 1872, והפכה לאישה הראשונה אי פעם שזכתה לכבוד כזה. עבודותיה של גרדנר התקבלו לסלון יותר מכל אשה אחרת שציירה בהיסטוריה ויותר מרוב הציירים הגברים.
האתגר הגדול ביותר בהכשרתה היה ההגבלה על נשים ללמוד אנטומיה מדוגמנים בעירום. היא עקפה את המגבלה הזו כשהתחפשה לגבר כדי להיכנס לבית הספר לציור. בשנת 1873 התקבלה סוף סוף גרדנר באקדמיה ז'וליאן שקיבל גברים בלבד, שם למדה אצל ז'ול ג'וזף לפבר ובוגרו.[3]
גרדנר הציגה את עבודותיה בארמון לאמנויות יפות ובניין האישה בתערוכה הקולומביאנית העולמית בשנת 1893 בשיקגו, אילינוי.[4]
עבודתה הידועה ביותר של גרדנר היא "דייוויד הרועה" (1895), המציג את רועה צעיר עם כבש שהציל. בין שאר עבודותיה היו סינדרלה, קורנליה ותכשיטיה, קורין, מגדת העתידות, מוד מולר, דפנה וקלואי, רות ונעמי, בת האיכר, החתונה הברטונית, וכמה דיוקנאות.
מערכת יחסים עם בוגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסיה של גרדנר עם ויליאם אדולף בוגרו היו ידועים בקהילה האמנותית בפריז. הם לא הסתירו את הקשר ביניהם, במהלך אירוסין שנמשך שבע עשרה שנה. בני הזוג התעכבו שנים רבות, בגלל ההתנגדותה של אמו לקשריהם. כשמתה בשנת 1896 בגיל 91, הזוג לא בזבז זמן והתחתן.
גרדנר הייתה מאוד עצמאי, כמו האמנית רוזה בונר.[5] היא הייתה אשת עסקים נבונה ובלשנית מצוינת, ועברה בקלות מאנגלית שפת אמה, לצרפתית, איטלקית או גרמנית כדי לגרום לאורחיה ולקוחותיה הפוטנציאליים להרגיש בנוח. היא הצטיינה בקישורים החברתיים וידעה לנהל פרסום ולטפח מערכות יחסים שעזרו לקידום הקריירה שלה. היכולת שלה לעבוד בדרכה ברשתות החברתיות בפריז זיכתה אותה במכירת עבודותיה.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
בגן -
הסוד -
דוד הרועה -
נערה -
המשפט של פריס -
קורנליה ותכשיטיה -
קן הציפור
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליזבת ג'יין גרדנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Elizabeth Jane Gardner Bouguereau | Artist Profile, NMWA (באנגלית אמריקאית)
- ^ Gardner, Elizabeth Jane (January 28, 1867). Letter to John Gardner. Elizabeth Jane Gardner's Papers, Smithsonian Institution, Washington D.C.
- ^ Manoguerra, Paul (2011). One Hundred American Paintings. Athens, GA: Georgia Museum of Art.
- ^ United States Women Painters: 1893 Exposition--page 5, arcadiasystems.org
- ^ Gaze, Delia (1997). Dictionary of Women Artists. Chicago: Fitzroy Dearborn Publishers. p. 568.