אנדוסימביוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנדוסימביוזה (יוונית: endo = בתוך, sym = ביחד ו-biosis = חיים) היא צורת סימביוזה בה מתקיים יצור אחד בתוך האחר.

באנדוסימביוזה המין הראשון, החי בתוך חברו קרוי "אורח". והשני- מארחו, קרוי "פונדקאי". זוהי סימביוזה מסוג מוטואליזם שכן שני המינים מפיקים תועלת מן השיתוף. תאוריה זו פותחה בפירוט על ידי החוקרת לין מרגוליס והיא נועדה בעיקרה לצורך הסבר אבולוציוני.

אבולוציה באנדוסימביוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאורית האנדוסימביוזה מנסה להסביר את האבולוציה של אברונים מסוימים בתאים וכך לנסות להסביר את האבולוציה של תאים איקריוטים - תאים בעלי אברונים.

בעבר הרחוק, בתקופה בה החלה הפוטוסינתזה להתפתח, היו כל התאים פרוקריוטים, חיידקים חסרי אברונים. סביר מאוד שחלק מהחיידקים האלו טרפו חיידקים קטנים מהם על ידי הכנסתם לתא ועיכולם בתוכו. חלק מהנטרפים היו בתקופה זו אותם תאים המקיימים פוטוסינתזה, מסלול יעיל להפקת מולקולות עתירות באנרגיה. התאוריה מסתמכת על ההנחה שלחלק מהתאים הפוטוסינתטיים הייתה הגנה מעיכול על ידי החיידקים הגדולים. כך קרה שחיידק בלע תא פוטוסינתטי וזה לא התעכל, ונשאר לחיות בתוך בולעו. כשהדבר קורה ייתכן שהתנאים בתא הפונדקאי מיטיבים עם האורח, ויש לו מזון בשפע וכן הגנה מפגעי הסביבה. כך ימשיך האורח בפוטוסינתזה ויצברו עודפים מתוצרי התהליך בהם הפונדקאי יכול להשתמש. בהמשך אבדו אט אט המאפיינים התאיים של האורח והוא הפך תלוי במארחו, התא הפך לאברון הכלורופלסט, האברון העיקרי לביצוע פוטוסינתזה בתאים איקריוטיים צמחיים. תהליך מקביל קרה עם המיטוכונדריון, שהיה בעבר תא פרוקריוטי המבצע נשימה אווירנית, עד שהחל לבצע אנדוסימביוזה עם הפונדקאי שבלע אותה, וכך הפכה לאברון העיקרי לייצור אנרגיה בתאים איקריוטיים אנימליים.

תאוריה זו נתמכת בשפע הוכחות הקיימות כיום. המיטוכונדריה למשל, עדיין מתפקדות כתאים בכך שהן מתרבות באופן בלתי תלוי בתא ואף מכילות DNA ייחודי הדומה להפליא לזה של חיידקים מסוימים אך שונה מאוד מזה של האדם. ישנם מינים של ריסניות אשר אוכלות אצות, אך משמרות את הכלורופלסטים שבהן לשבועות אחדים אשר בהם הם ממשיכים את תפקודם לטובת הריסניות כאשר הריסניות מספקות להם חומרי הזנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]