אנדרה פיל
 | |
| לידה |
3 בפברואר 1905  |
|---|---|
| פטירה |
5 במרץ 2010 (בגיל 105) בריסטול, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Virot |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אנדרה פיל (בצרפתית: Andrée Peel; 3 בפברואר 1905 - 5 במרץ 2010) הייתה חברה בתנועת ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה. האוטוביוגרפיה שלה "ניסים קורים" פורסמה בצרפתית ובאנגלית,[1] ואף עובדה לסרט עצמאי בשנת 2008.[2] כינויה, אותו חלקה עם הסוכנת הבריטית איילין נירן, היה הסוכנת רוז (Agent Rose).
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיל נולדה בשם אנדרה מרתה וירוט בפברואר 1905. מעט ידוע על ילדותה.
היא ניהלה סלון יופי בנמל של העיר ברסט בצרפת.[3]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפלישה הגרמנית היא הצטרפה לתנועת ההתנגדות ולקחה חלק בהפצת עיתונים חשאיים, אך מאוחר יותר מונתה לראש תת-אגף של ההתנגדות.[3] פיל והצוות שלה השתמשו בלפידים כדי להנחות את מטוסי בעלות הברית למסלולי נחיתה מאולתרים, וסייעו לחיילים שנחתו בשטח צרפת להימלט אל צוללות וסירות. בדרך זו הם הצילו את חייהם של יותר ממאה חיילים, וסייעו ליותר מ-20,000 איש.[4] [5]
פיל נעצרה בפריז בשנת 1944, ונשלחה למחנה הריכוז רוונסבריק. בהמשך היא הועברה למחנה הריכוז בבוכנוולד, שם הייתה בדרכה לעמוד בפני כיתת יורים, כאשר הצבא האמריקאי הגיע לשחרר את המחנה. במהלך תקופה זו היא גם חלתה בדלקת קרום המוח ושרדה . [6] היא שמרה עד מותה את מדי האסירה שלה.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה, היא הכירה את בעלה לעתיד, אקדמאי אנגלי בשם ג'ון פיל (שאז היה עדיין סטודנט), בזמן שעבדה במסעדה בפריז,[7] ומספר שנים לאחר מכן הם עברו אל העיירה לונג אשטון, ליד בריסטול. לבני הזוג לא היו ילדים.
בזמן שהתגוררו בלונג אשטון, אנדרה זכתה לביקורים רבים של מעריצים ופיתחה קריירה בעיסוק בהילינג ותזונה.[3]
פיל נפטרה בשלווה בבית האבות למפטון האוס ב-5 במרץ 2010.[8] [9]
עיטורים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פועלה במהלך המלחמה זכתה פיל במספר עיטורי כבוד חשובים:
- מדליית החירות, הוענקה לה מטעם ארצות הברית (על ידי [10]הנשיא אייזנהאואר)
- אות מסדר השחרור, שהוענק לה מטעם צרפת
- צל"ש המלך על אומץ לב, שהוענק לה מטעם בריטניה
- מדליית ההתנגדות
- תואר אבירת לגיון הכבוד הוענק לה ב-1967;הועלתה בדרגה בשנת 2004, כשאת הדרגות ענד לה אחיה, גנרל ארבעה כוכבים מוריס וירו.[3][11]
- צלב המלחמה
- מכתב הוקרה אישי שקיבלה במהלך המלחמה מראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל.
- לרגל יום הולדתה ה-100, ב-3 בפברואר 2005, קיבלה מכתב מהמלכה אליזבת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Andrée Peel (Obituary), The Telegraph, 9 March 2010- Goodnight Stories for Rebel Girls 2 ⭐️ Andrée Peel , ביוטיוב
- Andree Peel: French Resistance fighter who helped Allied airmen evade capture in occupied Europe The independent, April 5, 2010
- אנדרה פיל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Miracles do happen". Loebertas. נבדק ב-4 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "French war heroine film tribute" (באנגלית בריטית). 2008-07-27. נבדק ב-2023-08-17.
- ^ 1 2 3 4 French Resistance heroine celebrates 104th birthday, The Telegraph, 4 February 2009
- ^ "French war heroine film tribute". BBC News. 27 ביולי 2008. ארכיון מ-28 בפברואר 2009. נבדק ב-4 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "War heroine toasts 104th birthday". BBC News. 4 בפברואר 2009. ארכיון מ-7 בפברואר 2009. נבדק ב-4 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Century for former French fighter". BBC News. 3 בפברואר 2005. ארכיון מ-8 בפברואר 2009. נבדק ב-4 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Andrée Peel (Obituary), The Telegraph, 9 March 2010
- ^ WWII heroine Andree Peel dies in Long Ashton aged 105 8 March 2010, BBC. Retrieved 10 July 2019
- ^ Obituary in The Daily Telegraph (with two early pictures) 9 March 2010 The Daily Telegraph. Retrieved 10 July 2019
- ^ "Find A Grave" page for Andree Marthe Virot Peel (includes early photo) findagrave.com. Retrieved 10 July 2019
- ^
"Décret du 16 avril 2004 portant promotion et nomination". JORF. 2004 (91): 7067. 17 באפריל 2004. DEFM0400331D. נבדק ב-8 במרץ 2009.
{{cite journal}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אנדרה פיל".