אנחנו שרים לך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב אורלנד לבוש מדים, בקפה מאור בתל אביב, קיץ 1948

אֲנַחְנוּ שָׁרִים לָךְ הוא שיר מאת המשורר יעקב אורלנד שנכתב בשנות ה-30. הוא הולחן בלחן עממי, ועל ידי המלחין דוד זהבי. השיר המחורז כולל ארבעה בתים. השיר זכה לפופולריות ואהדה ביישוב וגם לאחר הקמת המדינה. זכה לביצועים רבים במאה ה-20 וה-21. נהגו לשיר אותו בהתכנסויות ובאירועים חגיגיים, בדרך כלל במקהלה.

נושא השיר הוא בניין החברה היהודית בארץ ישראל ברוח ערכי הציונות ותנועת העבודה, כדי שתהא, במילותיו של המשורר: "מוֹלֶדֶת עָמָל וְשָׁלוֹם". ערכה של ארץ ישראל, וזכרה נשמר באומה במשך דורות רבים, וגם חיי היומיום העכשוויים בה מודגשים בשיר ומנוגדים אל החיים בגולה, במילים: "בָּרַחְנוּ מִנֶּכֶר בְּעֹנִי, בִּבְלִי מַה. / שָׁמַרְנוּ תִּפְאֶרֶת רַק לָךְ".

המשורר ממשיך את המקובל בשירה העברית לדורותיה, כאשר הוא מדמה בשירו את ארץ ישראל לדמות אישה אהובה, לאם.
האני השר, בגוף ראשון רבים, מתאר נס שורה של ערכים כדי להלל את ארצו:

  • בבית הראשון, העבודה והעמל כערכים חיוניים לכינון חברה חזקה: "אֲנַחְנוּ שָׁרִים לָךְ, מוֹלֶדֶת וָאִמָּא, / אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים לֶעָמָל".
  • בבית השני, הנאמנות והמסירות לכברת ארץ, ובלעדיותה בתודעה: "אֲנַחְנוּ בָּנִים רַק לְאִמָּא, לְאִמָּא. / אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ שֶׁלָּךְ".
  • בבית השלישי, התקווה לבניין מערכי חיים: "אֲנַחְנוּ רוֹצִים לֶאֱהֹב אוֹתָךְ, אִמָּא. / אֲנַחְנוּ רוֹצִים בָּךְ לִחְיוֹת".

בשנת תרצ"ח-1938 כתב בנימין זרעוני גרסה למילות השיר בלחנו של זהבי, שתכניה היו גם כן ציונות ובניין היישוב היהודי בארץ ישראל.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]