ארוחת בוקר על הדשא

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח חובבני.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ארוחת בוקר על הדשא (Le Déjeuner sur l'herbe. בתרגום מילולי "ארוחת צהריים על הדשא") הוא ציור שמן על בד של הצייר הצרפתי אדואר מאנה. הוא מתאר דמות נשית עירומה שלצידה שני גברים לבושים, סועדים בגן.

הציור הוצג לראשונה בסלון הדחויים בפאריס בשנת 1863 ועורר מחלוקת חריפה. עד אז היה מקובל לתחום ציור של עירום נשי במסגרת תנ"כית, מיתולוגית או סיפורית. בפעם הראשונה הוצג בפאריס עירום נשי בהקשר יומיומי, נטול כל הצהרה מפורשת חברתית או פוליטית. המבקרים לא קיבלו את ערך החופש האמנותי, ותפשו את היצירה כבלתי מהוגנת וכבלתי לגיטימית. אחת הסיבות לכך, היה המבט שהאישה העירומה מיישרת אל עבר הצופה, סוג כזה של ציור, לא היה נהוג בתקופה זו, ונחשב לזלזול וחוסר מקצועיות. בנוסף, הזלזול הבלתי נסבל של המעמד הבורגני ,כפי שמתואר בתמונה, באוכל הזרוק, עורר התנגדות רבה וסלידה מהציור.

אמצעים אמנותיים

הפרספקטיבה בציור שגויה ומעוותת מעט. הדמויות בחלקה הקרוב של התמונה גדולות יתר על המידה יחסית לסביבתם. כך גם שואבת המים בחלק האחורי.

הקומפוזיציה משולשת וסגורה. נקודת המגוז הינה בפיסת השמיים בקצה קרחת היער שבחלקו העליון הציור (בערך מעל לשואבת המים).

אימפרסיוניזם ביצירה

היצירה עוסקת בפעילות פנאי יומיומית של המעמד הבורגני בצרפת. נושא זה העסיק את האימפרסיוניסטים רבות. אימפרסיוניזם מתבטא גם בהשטחת הדמויות, סגנון אשר הושפע מן האמנות היפנית(ההדפס היפני). ביצירה זו, לצד הדמויות במרכז שצויירו באופן מדוייק ומלוטש, נראים פרטי העצים שמסביב מטושטשים בסגנון אימפרסיוניסטי. האומן ניסה לתאר שינויים בפוקוס, בקרוב וברחוק מן הדמויות (בניסיון לחקות את המצלמה).

חשיבות הציור

מאנה יצר עבודות שנחשבו לפרובוקטיביות ועוררו שערוריות. עבודותיו גרמו לאי נוחות בקרב ה"נובו-רישים" של המאה ה-19 בפאריס משתי סיבות. האחת, האישה עירומה ואילו שני הגברים לבושים; השניה, האישה אינה משפילה את עיניה, אלא מיישירה את מבטה אל הצופה.

הקהל שהגיע למוזיאון ביום ראשון אחר הצהריים הבין שלא מדובר בעירום סימבולי, אלא באישה רגילה, בת תקופתם. העירום היה נוכח, קונקרטי והאישה אמיתית. הדבר נגע בעצב חשוף של הגברים בני המעמד הבורגני וחשף את אופיו הבלתי מוסרי של העידן היפה: גברים בורגנים רבים נהגו לפקוד מועדוני זנות ובורדלים ולעסוק בסחר חליפין מיני.

הציור מציב, למעשה, מראה מול פניהם של הגברים הבורגניים ובסיטואציה בלתי נוחה בעליל: במרחב הציבורי, בבילוי מהוגן במוזיאון בחברת נשותיהם, ילדיהם ולעתים אף מעסיקיהם. מאנה היה מודע לכך ובחר לבטא בעבודתו מחאה חברתית.

ציירי התקופה נהגו לצייר את חיי הרחוב המשועשעים של פריז. לעתים היוו ציוריהם תעתיק של המציאות ולעתים נכח בהם יסוד ביקורתי, כגון בציורו זה של מאנה.