זנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצייר הצרפתי אנרי דה טולוז-לוטרק נהג לבקר בבתי זונות ולצייר את הנשים ולקוחותיהן. ("Reine de Joie" משנת 1892.

זנות היא קיום פעילות מינית (לרוב יחסי מין) תמורת תשלום. מרבית העוסקים במקצוע זה הן נשים, אך קיימת גם זנות גברית, בין אם עבור גברים אחרים ובין אם עבור נשים. הזנות כונתה "המקצוע העתיק ביותר בעולם".

היחס לזנות הוא זירת מחלוקת בדת, בחוק ובחברה. לזנות נלוות לעתים תופעות חברתיות אחרות הנתפסות כשליליות כשלעצמן, כגון סרסור וסחר בבני אדם.

הזנות בעת העתיקה

בעת העתיקה הייתה הזנות מקובלת בתרבויות רבות, והיא עתיקה לפחות כימיו של הספר הראשון בתולדות האנושות - עלילות גלגמש מן התקופה השומרית, בסוף האלף השלישי לפני הספירה. בספר זה ממלאת זונה בשם שׁמְחָ'ת תפקיד מרכזי בתהליך חניכותו וחברותו של הצייד אֶנְכִּדוּ הפרא. לאחר שבילו במשך שישה ימים ושבעה לילות גילה אֶנְכִּדוּ כי איבד את כוחו הפיזי החייתי אך זכה בחכמתה. משל ל'תירבות' אֶנְכִּדוּ הפרא באמצעות מיניותה של שׁמְחָ'ת.

זנות במצרים הפרעונית

בממצאים ההיסטוריים מימי מצרים הפרעונית לא נמצאו מקורות חד משמעיים שניתן להסיק מהם כי ניתן היה לרכוש במצרים שירותי מין תמורת תשלום. הדבר נובע מהפירושים השונים שהעניקו ההיסטוריונים עת פענחו את כתבי המצרים. רקדניות וזמרות הופיעו לעתים בעירום בפני קהל, קיימות עדויות למגעים מיניים בזמן קיום פולחנים ונמצאו כתבים המספרים על בתי עינוגים, אך לא הוכח ששירותים ניתנו תמורת תשלום. הדוגמה המפורשת הראשונה המתארת קיום יחסי מין תמורת תשלום במצרים העתיקה מובאת על ידי מקור לא מצרי. בעת ביקורו בפירמידות גיזה מתאר ההיסטוריון היווני הרודוטוס סיפור ששמע, לפיו המלך המצרי חוּפוּ, שהיה להוט לסיים את בניית הפירמידה שתכנן, שלח את בתו לעבוד בבית זונות כדי לממן את בנייתה.

זנות בתקופה התלמאית

מן התקופה התלמאית, כאשר מצרים העתיקה נפלה לידיו של אלכסנדר מוקדון, החלו להופיע עדויות ודאיות לקיומן של זונות שהעניקו את שירותיהן תמורת תשלום. אחת העדויות מובאת בסיפורו של הנסיך סֶתְנֵה. הנסיך גנב מקבר, בעת מסע הלוויה, פפירוס ובו טקסטים בעלי כוח כישוף. ימים לאחר מכן פגש הנסיך אישה מהממת ביופיה, אליה שיגר מכתב ובו כתב: "עשר מטבעות זהב אתן לך, בלי נא שעה במחיצתי" האישה היפה ענתה לו: "טהורה אני ולא ממוצא נחות, אם תחפוץ לעשות בי כרצונך בוא לביתי ונעשה זאת מבלי שיגלה איש ושמי לא יתבזה". לבסוף מגלה הנסיך שחלם חלום בלהות, עונש על גניבת הפפירוס. הוא החזירו והכל בא על מקומו בשלום. הצעתו הכספית של סֶתְנֵה מבהירה כי אכן שירותי מין ניתנו תמורת תשלום.

הזנות בתנ"ך

על פי המסופר בתנ"ך, בתקופת האבות זונות היו יושבות בצדי דרכים.‏[1]

המקרא אוסר על אב להוריד את בתו לזנות. "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה." (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ט). העונש על בת כהן שהחלה לזנות היה שריפה באש, כאשר המקרא מנמק שהיא מחללת את אביה. "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת - אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"(ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ט'). בהמשך למגמה זו, בין הנשים שהיו אסורות בחיתון עם הכהן הייתה הזונה, לצד החללה והגרושה.‏[2] בסיפור תמר אשת ער, יהודה הולך לזונה, ואף מפקיד בידה את סממני מעמדו כעירבון לתשלום. כאשר מתברר שכלתו הרתה לזנונים, הוא מצווה לשורפה, אך כשהיא מגלה שהרתה ממנו, לאחר שלא עמד בהתחייבותו להשיא לה את בנו, הוא חוזר בו.

סיפור ידוע על זונה בתקופת התנ"ך, היה הסיפור על רחב הזונה, שסייעה ליהושע בן נון לכבוש את עיר החומה יריחו.‏[3] אף כי ניתנו פירושים אחרים מדרך הפשט, חז"ל סברו שמדובר בזונה ממש.‏[4] על יפתח הגלעדי כתוב שהוא היה בן אישה זונה,‏[5] והושע הנביא מצטווה על ידי ה' לקחת אשת זנונים ולהוליד ממנה ילדים, כדי להמחיש את היחסים שיהיו בין הקב"ה לישראל.‏[6] גם שאר נביאי ישראל כמו ישעיהו וירמיהו משתמשים בדימוי זה. יחזקאל אף מפליג ואומר שבניגוד לזונות שמקבלות אתנן, ישראל נמשלים לפרוצה המשחדת את לקוחותיה ונותנת להם אתנן.‏[7].

אף שבמקרא אין איסור לאו מפורש, שאומר שאסור לבקר אצל קדשה או זונה, בספר עמוס מתואר חטא של הליכת אב ובנו ביחד לבקר אצל הנערה, (ספר עמוס, פרק ב', פסוק ז') "וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה - לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" מכאן אפשר ללמוד שהזנות מגונה, וייתכן שהגנאי הגדול הוא בעיקר בזה שאב הולך עם בנו, או שמא גם פה מדוברת בזנות פולחנית, של "זונת מקדש", בגלל הקשר הפסוקים ובגלל ההקבלה שאפשר לעשות לפולחן המולך שגם בו מדובר על חילול שם קודשו של הקב"ה.

זנות פולחנית

בימי קדם הייתה נהוגה במקביל לזנות הרגילה גם זנות פולחנית. במקרה זה היה מדובר בקיום יחסי מין עם כהנים וכהנות של אלים מסוימים. המטרה הייתה למשוך אנשים למקדש, או כחלק אינטגרלי מהפולחן במטרה להתקרב לאל באופן פיסי דרך משרתיו. במקרא יש איסור להיות קדשה או קדש, ואף לקבל אתנן - תשלום שהתקבל בתמורה לזהות, לבית המקדש (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים י"ח-י"ט). על פי הפשט קדשה הוא מושג שונה מזונה, וקשור לזנות פולחנית.

עקבות לדבר ניתן למצוא גם בתנ"ך:

"לא תהיה קדשה מבנות ישראל, ולא יהיה קדש מבני ישראל. לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר, כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם" (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים י"ח-י"ט)
"לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה, כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט" (ספר הושע, פרק ד', פסוק י"ד)
"תמת בנער נפשם, וחיתם בקדשים" (ספר איוב, פרק ל"ו, פסוק י"ד) - נערים העוסקים בזנות פולחנית חשופים למחלות ולמוות.

לכן הזונה המקראית גם הייתה קרויה גם קדשה, וגבר העוסק בזנות ("ג'יגולו") נקרא קדש, כנראה בגלל הזנות הפולחנית שהייתה נהוגה במקדשי אלילים שונים כמו אשרה, ששליחה במיתולוגיה כנענית נקרא קדש-אמרר.

זנות ביוון העתיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זנות ביוון העתיקה

לזנות הייתה השפעה רבה על אוכלוסיית יוון העתיקה ועל פעילותה הכלכלית. הזנות הייתה חוקית, ולא נחשבה כבלתי מוסרית; בתי זונות היו קיימים בכל עיר ועיר, לעיני כל. סולון, המחוקק האתונאי, אף קבע תעריפים רשמיים לבתי הזונות ופיקח על המחירים של השירות ועל רמתו. הזנות כללה זונות משני המינים, אם כי הלקוחות היו בעיקר גברים, אך גם נשים.

זנות באימפריה הרומית

הרומאים פיתחו את נושא הזנות, ואף עשו מהנושא עסק כלכלי, משום שמיקמו בתי זונות בסמוך לשווקים, וכך היה אפשר לשלב מסחר בתענוגות. ניתן ללמוד על כך מדבריו של הנואם הידוע לאותה תקופה, אפולודורוס: "יש לנו נערות שעשועים כדי לענג אותנו, פילגשים על מנת לספק את צרכי הגוף ונשים כדי להמשיך את השושלת".

בשרידי העיר פומפיי אשר נחרבה בהתפרצות וולקנית, נמצאו עדויות לתעשיית המין במקום. בחלק מבתיה של העיר נמצאו חדרוני אירוח שהציעו שירותי מין בתשלום לעשירי העיר ולמבקרים. את פחותי האמצעים שימש "בית הזונות הגדול". בית זה נשתמר באופן כמעט מושלם והוא מוכר בזכות ציורי הקיר הארוטיים, המיטות ופינות ההתייחדות.

עם זאת העיסוק בזנות ברומא היה בלתי מכובד הן לגבי הזונות עצמן והן לגבי לקוחותיהן. עבור האחרונים נחשב הביקור אצל הזונה לפחיתות כבוד. הרומאים פיקחו באדיקות על הזונות, לרבות רישום מלא במשטרה, והעיסוק בזנות הותר רק על-פי רישיון שניתן תמורת תשלום. הזונות היו חייבות לעטות לבוש מיוחד ולצבוע את שערן לצהוב, או לחבוש פאה צהובה. מי שנרשמה פעם כזונה, לא יכלה לשנות את מעמדה. הזונות היו לרוב שפחות שהובאו מרחבי האימפריה בכיבושיהם. על נשים מקרב האצולה נאסר לעבוד בזנות.

זנות הומוסקסואלית ברומא

באימפריה הרומית, מערכות יחסים הומוסקסואליות היו עניין מוכר וידוע. יחסים אלו נשאו משמעות של שליטה, ויצרו מערכת יחסים שבין אדונים ועבדים. לכן קיים קושי בהגדרת היחסים כמתן זנות. עם זאת קיימות עדויות אחדות לזנות הומוסקסואלית. הקיסר אלאגבאלוס קיים יחסי מין עם זונות ממין זכר בטרם נרצח. מחליפו, בן דודו אלכסנדר סוורוס העלה את הנושא לתודעה בכך שהטיל מסים גבוהים על זנות הומוסקסואלית, בדומה למסים שהוטלו על זונות וסרסורים, ואילו פיליפוס הערבי הוציא את הזנות ההומוסקסואלית מחוץ לחוק, בטענה שהיא התנהגות "לא רומאית".

הזנות בעת החדשה

ברוב מדינות העולם המערבי הזנות חוקית אולם היא אינה ממוסדת ועל כן הסרסרות, מכוני הליווי, והשידול לזנות אינם חוקיים ברוב המדינות לפחות מבחינה תאורטית. לעומת זאת כמעט בכל מדינות ערב שבהן שולט האסלאם ובמדינות עולם שלישי רבות גם הזנות עצמה אינה חוקית ויכולה לגרור אחריה עונשים כבדים ואף עונש מוות.

באירופה הזנות נהוגה ואף ממוסדת בחלק מהארצות. באמסטרדם שבהולנד רובע החלונות האדומים הוא רובע מפורסם ברחבי העולם כאזור שבו זונות יושבות וממתינות ללקוחות בחלון ראווה.

טעות מקובלת היא שביפן הזנות מתכנסת תחת מוסד הגיישה, אך לא כך. מעמד הגיישה אינו כולל שירותי מין באופן כללי, אף על פי שבעבר היו גיישות שמכרו את הזכות לבעילת הבתולין שלהן.

בעיות הנלוות לזנות

כתובת גרפיטי מאזור התחנה המרכזית בתל אביב, אזור הידוע כמרכז ארצי לזנות ופורנוגרפיה בישראל

העוסקים בזנות רחוב נאלצים לחפש לקוחות כשהם עומדים במקומות ציבוריים ידועים כגון לאורך כבישים ראשיים, בין עירוניים, או במקומות בשולי ערים. בתור שכאלו, העוסקים בזנות חשופים לסכנות רבות, ובמחקר שנעשה כמעט כולו על זונות רחוב בקולרדו, ארצות הברית בשנים 1967-1999 נמצא כי הסיכוי של זונה להיאנס, להירצח או למות מאיידס גבוה באופן משמעותי מזו של אישה ממוצעת.‏[8]

קיימים גם מקומות מיוחדים (שאינם חוקיים ברוב הארצות) הנקראים בתי בושת. בשנים האחרונות נפוצו בישראל הביטויים "דירה דיסקרטית", "מכון ליווי", "מכון בריאות" ו"מכון עיסוי" שהם שמות כיסוי לבית בושת.

יש הטוענים כי זנות גורמת, בין היתר, להפצת מחלות מין, אולם אין הוכחות מוצקות לטענה זו במדינות המערב. לעתים קרובות הזנות מלווה או באה כתוצאה מפשעים אחרים. נשים לעתים מאולצות לעסוק בזנות עקב סיבות כלכליות וחברתיות. אילוץ נשים (או גברים) לעסוק בזנות ושידול לזנות נחשבים לפשע כמעט בכל מדינות העולם ורבים חושבים שזנות משפילה את העוסקים בה.

המחקרים מראים כי מרבית העוסקים בזנות גדלו בסביבה מזניחה ואלימה. 70%- 90% גדלו במשפחות לא מתפקדות. כ-90% מהנשים העוסקות בזנות עברו התעללות מינית.‏[9] נשים במעגל הזנות חשופות לאלימות פיזית ונפשית קשה מצד סרסורים ולקוחות. בארצות הברית שיעור התמותה שלהן גבוה פי 4 מהממוצע הארצי.‏[10] מחקרים מצביעים כי העיסוק בזנות גורם לנזקים נפשיים רבים. בעבר הוערך כ- 84% מהזונות בישראל הן קורבנות סחר בנשים, כיום השתנו דפוסי הסחר. בשנים האחרונות הזנות בישראל הפכה למחתרתית יותר מאשר בשנים הקודמות.‏[9]

תיירות מין

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיירות מין

עם עליית הפופולריות של תיירות בכלל בעת החדשה, ישנם תיירים אשר נוסעים למדינות במטרה לצרוך שירותי מין. לרוב מדובר במדינות עולם שלישי בהן הנשים עוסקות בזנות, ולקוחותיהן המרכזיים הם התיירים. תיירות המין הולכת וגדלה ברחבי העולם, המדינות הפופולריות ביותר כיעד לתיירות מין הן תאילנד, ברזיל, סרי לנקה, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסטה ריקה, קניה‏‏ והולנד.

זנות ופמיניזם

ההגות הפמיניסטית חלוקה ביחסה לזנות. הפמיניזם הרדיקלי טוען, כי זנות היא אונס לכל דבר. התומכים בטענה זו מבקשים לראות את הזנות כחלק מתוך חווית חיים נשית, שכוללת בתוכה דיכוי, השפלות, הטרדות ותקיפות. לטענתם, זנות נובעת מהשילוב שבין דחיקת נשים ממקורות הכנסה והשכלה, לבין ההחפצה המתמדת של נשים והתעללויות מיניות.

התומכים בטענה זו מצביעים על כך שרוב העוסקים בזנות הן נשים, ומפנים למחקרים המראים שרבות מהנשים שבחרו לעסוק בזנות סבלו מהתעללות מינית בעברן, או ממצוקה כלכלית בהווה, או שילוב של שני הדברים. מכאן מסיק הפמיניזם הרדיקאלי שזנות היא לא בחירה אמיתית, אלא שחזור של טראומה מינית בחברה שמנצלת מין וכסף כדי לשלוט בנשים. התומכים בגישה זו טוענים גם, כי האפקט הפסיכולוגי של הזנות - ניתוק מהגוף, יחס מכני למין, דימוי עצמי נמוך - מזכיר את האפקט הפסיכולוגי של תקיפות והטרדות מיניות.

לאור זאת הפמיניזם הרדיקלי רואה בבחירה של הזונה כפייה, וטוען כי יש למנוע את הזנות. לפי גישה זו הזנות מזיקה לעוסקות בה בכך שהיא חושפת אותן למחלות, לאלימות פיזית ומינית, לבעיות נפשיות שונות וכתוצאה מכך גם לסמים. כמו כן לפי גישה זו הזנות מזיקה גם לנשים אחרות משום שהיא מסייעת להחפצת הנשים. טענה נוספת היא שהחברה מכירה בשתי קבוצות של נשים: הרעיות הטובות והזונות, ולכן קיומה של זנות מסייע לחברה לחנך נשים להתנהג בצייתנות וכניעות, על מנת שלא יחשבו כמי שחצו את הקו האסור.

מנגד, זרמים אחרים בתנועה הפמיניסטית (Sex-positive feminism ו-Sex workers' rights) רואים בזנות דבר חיובי. לפי גישה זו, זנות היא דווקא פתח השתכרות ואף עצמאות לנשים בחברה שהיא פטריאכלית במהותה. עוד נטען שהזנות היא ביטוי לחופש המיני של האישה ולעצמאותה לגופה, וכי הזונה אינה מי שיש להלחם בה, אלא הסרסור. לפי טענה זו, העלמת הזנות לא תשפר את מצבן של נשים, שישארו בחוסר פרנסה. גישה זו נתמכת גם בתנועות של זונות ברחבי העולם, המכנות עצמן "עובדות מין", שטוענות שהן עוסקות במקצוע מתוך בחירה חופשית; לטענתן, באופן אירוני הפמניזם הרדיקלי עושה מה שעשו גברים במהלך השנים - מתערב ברצונותיהן של נשים, קובע כי הוא אינו אמיתי, ומבקש למנוע מהן עצמאות כלכלית. עם זאת, שתי העמדות מכירות בכך שהזונה אינה צריכה לשאת באחריות פלילית, ושמוסד הסרסרות הוא מסוכן.

מעמדה המשפטי של הזנות

הזנות באירופה. בירוק: הזנות חוקית וממוסדת, בכחול: הזנות חוקית אבל סרסרות ובתי זונות אינם חוקיים, באדום: הזנות או צריכתה אינם חוקיים

בעשורים האחרונים מתקיימים דיונים במדינות שונות בנוגע למעמדה המשפטי של הזנות. שתי סוגיות מרכזיות הן מיסוד הזנות, ולעומתו ההפללה של הלקוח.

בעשורים האחרונים גוברים הקולות הקוראים למיסוד הזנות או הקלת המגבלות המוטלות עליה, בנסיון להגביל את הנזקים שהיא גורמת. התומכים ברעיון זה טוענים כי איסור העיסוק בזנות הופך את הזונות לפושעות, דוחק אותן לשולי החברה ולזרועות הפשע המאורגן, ובכך שולל מהן הגנה מינימלית שכל אזרח זכאי לה. בנוסף, לא נראה כי האיסורים החוקיים על הזנות מצמצמים את שיעור התופעה. התומכים בחקיקה המתירה זנות טוענים כי בדרך זו תיפתח בפני העוסקים בשירותי מין הגישה לשירותים רפואיים וסוציאליים, ויהיה קל יותר לפקח על בריאותן של הזונות ולקוחותיהן ולמנוע תופעות של עבדות או סחר בנשים. באופן זה ניתן יהיה גם להגביל את התחום הגאוגרפי בו עובדות הזונות לאזורים מסוימים, כדי למנוע זנות רחוב או התפשטות הזנות לשכונות מגורים.

הזנות באסיה. בירוק: הזנות חוקית וממוסדת, בכחול: הזנות חוקית אבל סרסרות ובתי זונות אינם חוקיים, באדום: הזנות או צריכתה אינם חוקיים

הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע במדינות אוסטריה, גרמניה, הולנד, הונגריה, לטביה, יוון, לבנון, טורקיה (לנשים זונות בלבד), שווייץ, חוף השנהב, סנגל, מקסיקו, פנמה, בוליביה, קולומביה, אקוודור, פרגוואי, פרו, אורוגוואי, ונצואלה, ניו זילנד, במחוזות מסוימים במדינת נבדה[11] שבארצות הברית (אם כי במחוז קלארק, מקום מושבה של לאס וגאס, הזנות איננה חוקית) ובמדינות קווינסלנד, ניו סאות' ויילס ו-ויקטוריה שבאוסטרליה. בגרמניה על הזונה להיות בת 18 ומעלה; בהולנד עליה להיות בת 18 ומעלה ועל לקוחותיה להיות בני 16 ומעלה, בנבדה על הזונה ועל לקוחותיה להיות בני 18 ומעלה או 21 ומעלה, כתלות בחוקי המחוז בו נמצא בית הבושת.‏[12]

מנגד, טוענים המתנגדים שמיסוד הזנות לא הביא להפחתה בשיעור הסחר בנשים במדינות בהן הזנות ממוסדת. גורמים שמרנים ודתיים טוענים כי מיסוד הזנות יפגע ברגשות הציבור ובערכים המוסריים והדתיים שלו. טענה אחרת היא טענת הפמיניזם הרדיקלי, לפיה רעיון מיסוד הזנות הליברלי רואה מול עיניו את רווחתו הכלכלית של הציבור, ומקריב למענה את רווחתן של הזונות בכך שהוא לא פועל לסייע להן לצאת ממעגל הזנות. עוד נטען כי מיסוד הזנות מכשיר את הניצול המיני של נשים ובכך פוגע לא רק בזונות עצמן.

במקביל לוויכוח סביב מיסוד הזנות, קיים ויכוח הפוך בשאלת ההפללה של הלקוח. המצדדים בצעד זה טוענים שזנות היא תופעה שיש להאבק בה לא באמצעות הטלת איסורים על הזונה, שבה יש לראות קורבן, אלא באמצעות הטלת איסורים על הלקוח. שיטה זו יושמה בשבדיה, והתומכים בשיטה זו טוענים, כי על ידי הטלת איסור פלילי על לקוחות של זונות, ניתן גם לצמצם את תופעה הסחר בנשים, מכיוון שגברים יחדלו לבקר בבתי בושת. המתנגדים להפללה של הלקוח טוענים כי מדובר בהתערבות בוטה בחופש הפרט, הן של הלקוח והן של הזונה, וכי הדבר יפגע בסופו של דבר בזונות עצמן. עוד נטען כי ההפללה של צריכת שירותי הזנות לא תביא להיעלמות התופעה, או להפסקת הסחר בנשים; הניסיון השבדי מלמד שתופעות אלו לא נפסקו, אלא "ירדו למחתרת" והפכו להיות בלתי נראות ובלתי נגישות למשטרה, ובכך מסכנות את הזונות עוד יותר. כמו כן נטען כי הסרסורים הם הגורמים שיש להלחם בהם, ורדיפה אחרי הלקוחות עלולה להביא לקשיים בהשגת עדויות כנגדם.

בנובמבר 2013 אישרה האספה הלאומית בצרפת קנס על צריכת שירותי זנות.‏[13] להשלמת החקיקה נדרש אישורה בסנאט הצרפתי[14]

ישנם ארבעה דפוסי מדיניות עיקריים ביחס לתופעת הזנות בעולם‏[9]: השיטה האבוליציוניסטית (המכונה גם לגליזציה חלקית) גורסת כי יש להפליל רק את מי שמנצלים נשים העוסקות בזנות ופוגעים בהם: סרסורים, סוחרים ולעתים גם לקוחות. לפי תפיסה זו הזונה היא הקורבן ועל כן יש למגר את תופעת הזנות ולשלב מחדש את הנשים העוסקות בזנות בחברה.‏[9] אפשר לומר בהסתייגות רבה שבישראל נקוטה הגישה האבוליציוניסטית: על פי החוק הישראלי מופללים הסוכנים של תעשיית המין, הסוחרים והסרסורים, כאשר הזונה והלקוח אינם נחשבים כעוברי חוק. מדיניות האכיפה בישראל יצרה את מה שרבים מכנים מיסוד בפועל ב"אזורי הסבלנות".

השיטה האוסרנית (קרימינליזציה) דוגלת באיסור מוחלט של זנות ושל כל המעשים הנלווים אליה או הכרוכים בה ואכיפה בלתי מתפשרת של החוק הפלילי. על פי גישה זו אין לדרוש תמורה בעבור שירותי מין, והזונות עצמן עוברות עבירה פלילית.‏[10] במקומות שבהם שיטה זו נוהגת, ככל שאישה תלויה יותר בזנות לקיומה, כך היא תתקשה יותר לדווח על פגיעה, על ניצול או על מעשי אלימות על רקע זה, מחשש שתועמד לדין. מצדדי הקרימינליזציה של הזנות גורסים כי אין נשים הבוחרות לעסוק בזנות מרצונן, וכי לגליזציה של הזנות משמעה עידוד ממסדי לתופעה ומתן לגיטימציה להרחבתה. טענה אחרת בזכות הקרימינליזציה של הזנות היא חוסר המוסריות שבמכירת שירותי מין.

השיטה הרגולטורית (מיסוד) מאמינה כי התרת זנות תוך הגבלתה, מתוך תפיסה כרע הכרחי שיש לפקח ולשלוט בו עד כמה שאפשר. הזנות מתנהלת בפיקוח המדינה לפי כללים הקבועים בחוק. המדינה מנפיקה רישיונות לעיסוק בצורות הזנות שהותרו, מפקחת על הזנות וגובה מיסים.‏[10] אחת השיטות למיסוד הזנות היא הקמת בתי בושת המנוהלים או הממומנים בידי הממשל. הזנות נחשבת עבודה במובנה המלא: העוסקים משלמים מסים, מאוגדים באיגודי עובדים, בעלי זכויות סוציאליות, חוקיות ותעסוקתיות מלאות, ורשאים לתבוע בגין ניצול.

אי הפללה מוחלטת המכונה גם דה- קרימינליזציה. מהווה למעשה לגליזציה, משמעה שהזנות אינה אסורה בחוק. גישה זו באה לביטוי בביטול חוקים המפלילים מי המעורבים בזנות או המחייבים פיקוח עליה. לשיטה זו נלווה לעתים מנגנון שמטרתו וויסות הזנות במדינה, ובכלל זה גביית מיסים שיכולים לשמש למאבק בפשע, בזנות הרחוב ובמחלות מין. המצדדים בדפוס זה תומכים בחיפוש דרכים למנוע את הענשת הנשים העוסקות בזנות. לטענתם, עם הסרת איסור הזנות יוסרו הסטיגמות הכרוכות בה, והמשטרה תהיה משוחררת מהניסיון למנוע תופעה שהיא בלתי נמנעת. הפיכת הזנות לחוקית תשחרר את הזונות מתלות בסרסורים ומניצול על ידם.‏[9] כיום אין מדינה שמנהיגה שיטה זו בצורתה המוחלטת. רוב המדינות שהזנות בהן אינה אסורה על פי חוק מגבילות אותה ומפעילות שיטות שונות של מיסוד או ויסות, בניסיון לשלוט בתופעה באמצעות החוק הפלילי ורשויות אכיפת החוק.

זנות באמנות

בתמונות מימי הביניים צויירו יצאניות ללא כובע או צעיף לראשן, כך ניתן לזהות בתמונה מי מהנשים היא יצאנית.

הצייר הצרפתי אנרי דה טולוז-לוטרק נהג לבקר בבתי זונות ולצייר את הנשים ולקוחותיהן.

הזנות בהלכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זונה (הלכה)

היחס לזנות ביהדות הוא שלילי, ואוסר על זנות בישראל לנשים וגברים: "לא תהיה קְדֵשָׁה מבנות ישראל ולא יהיה קָדֵשׁ מבני ישראל", כאשר קְדֵשָׁה על פי חז"ל וכל פרשני המקרא היא מילה נרדפת לזונה אשר נאמרת בלשון סגי נהור. כך מופיע בחטאות רחבעם: "וגם קָדֵשׁ היה בארץ עשו ככל התוֹעֲבֹת הגוים". ה'קדש' האמור בזכר מתפרש כגבר העוסק בזנות הומוסקסואלית.

איסורים נוספים המתייחסים לזנות הם - הבאת כספי הזנות לבית המקדש, "לא תביא אתנן זונה בית ה' אלהיך", וכן נישואי כהן לזונה. במספר מקומות במקרא מוזכרת זנות בתשלום, לדוגמה: "לא תביא אתנן זונה", אך לא מבואר האם ישנם יחסי מין שאינם בתשלום שאף הם מוגדרים כזנות. התנאים[15] נחלקו בהגדרה ההלכתית של זנות, ודעת רבי אליעזר היא שהזונה האסורה לכהן היא כל אישה שקיימה יחסי מין ללא נישואין. אך להלכה פוסק הרמב"ם:

מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו איסור השווה בכול, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת להינשא לו. לפיכך הנרבעת לבהמה אף על פי שהיא בסקילה לא נעשת זונה ולא נפסלה לכהונה, שהרי לא נבעלה לאדם. והבא על הנידה, אף על פי שהיא בכרת, לא נעשת זונה ולא נפסלה לכהונה, שהרי אינה אסורה להינשא לו. וכן הבא על הפנויה - אפילו הייתה קדשה שהפקירה עצמה לכול, אף על פי שהיא במלקות לא נעשת זונה, שהרי אינה אסורה להינשא לו.

משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ח הלכות א-ב

הגדרה זו נפסקה גם לעניין איסור אתנן, שאינו חל על תשלום שהתקבל תמורת יחסי מין שאינם בכלל המקרים הללו.‏[16] לכל הדעות, הגדרת הזנות הפוסלת לכהונה אינה תלויה בתשלום עבור יחסי המין או אפילו בהסכמה להם.

בהקשרים אחרים, חז"ל הגדירו כזנות כל יחסי מין מחוץ לנישואים.‏[17] חז"ל ראו את הזנות כתופעה מכוערת ומגונה שיש להרחיק ממנה אנשים, וכתבו שהיא מביאה לאנדרלמוסיה (בראשית רבה פרשה כו, ה).

הרמב"ם פוסק שהזנות אסורה ושאין להתקרב לד' אמות של פתח זונה.(איסורי ביאה כ"א כ"ב) עם זאת, ישנם ספרי שו"ת מימי הביניים, שדנים בשאלת ברירת המחדל, האם ישנה עדיפות שנשים בבית זונות יהודי יהיו יהודיות או גויות. כמו כן, ישנה עדות בשו"ת הרב יצחק עראמה על קהילות שהייתה בהן זנות ממוסדת וממומנת על ידי הקהילה ובהיתר רבניה, כדי להציל את הרווקים מאיסורים חמורים יותר כמו אשת איש. הרב עראמה התנגד לכך בתוקף, בשל המשמעות הציבורית של מתן הלגיטימציה לזנות.

מאפייני העוסקות בתחום

לפי מחקר בארצות הברית, הסיכוי של ילדים שחוו הזנחה או התעללות, ובמיוחד כאלו שחוו התעללות מינית, להעצר על עיסוק בזנות הוא גבוה בהרבה לעומת ילדים שלא חוות התעללות.‏[18] מחקר נוסף מצא קשר בין התעללות והזנחה לעיסוק בזנות, אולם לא מצא שיעור גבוה יותר אצל קרבנות התעללות מינית לעומת קרבנות הזנחה. הקשר במחקר זה נמצא רק אצל בנות.‏[19] מחקר שנערך בקרב 46 נשים שעסקו בזנות בדרום קוריאה מצא שכיחות גבוהה באופן מובהק של הזנחה והתעללות אצל נשים בזנות בהשוואה לקבוצת ביקורת ועל שיעור גבוה של תסמונת פוסט טראומטית.‏[20]

בשנת 2004, בוצעה הערכה, שהוצגה בוועדת חקירה פרלמנטרית, והתבססה על נתוני המשטרה ועדויות של זונות, ולפיה, מדי חודש מתקיימים כמיליון ביקורים אצל זונות בישראל.‏[21]

מאפייני לקוחות הזנות

מחקר השוואתי מצא כי גברים הצורכים מין בארצות הברית, באופן לא חוקי, בתשלום נוטים יותר לביצוע עברות פליליות ובפרט עבירות של אלימות נגד נשים, עבירות הקשורות בסמים, תקיפה, גניבה ועברות הכרוכות בשימוש בנשק. הם גם בצעו יותר עברות של כפיה מינית על נשים,‏[22] צרכו יותר פורנוגרפיה ושיעור גבוה יותר מהם קיבלו את החינוך המיני שלהם מפורנוגרפיה. אחוז גבוה יותר של צרכני זנות מדווח על אי שביעות רצון כללית בחייהם.‏[22]

החוק בישראל

הפגנה בפתח בית 'הארץ' ב-2007 על רקע האשמות בנוגע לפרסום שירותי מין בעיתון.

בישראל הזנות עצמה, כלומר מתן שירותי מין תמורת תשלום, חוקית, אבל השידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך אסורה הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור פרסום שירותי זנות (עד לאפריל 2011 האיסור היה מוגבל רק לעיתונים וכו' והיה מותר לפרסם במקומות שיעודו לכך כמו מגזינים ואתרי אינטרנט מסוימים. מאז הפך לאיסור גורף). חרף זאת מתפרסמות במגזינים המחולקים בפיצוציות ובאתרי האינטרנט שלהם וב"כרטיסי ביקור" המפוזרים בערים מודעות הרומזות לשירותי זנות, בעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך וכיום הם אינם נוהגים לפרסם שירותים כאלה. אין איסור על השימוש בשירותי זנות, למעט זנות של קטין, שבעניינה קובע סעיף 203ג לחוק העונשין: "המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו - מאסר שלוש שנים". חוק העונשין-התשל"ז 1977, קובע פעולות הקשורות לזנות כעבירה פלילית, בהן: סרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, ניצול קטינים לזנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך, וכן סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, אשר נוסף בשנת 2006.

במספר מקרים פסקו בתי משפט במסגרת קביעת גובה הנזק של ניזוק, תשלום בראש נזק נפרד עבור שירותי ליווי. אל ערעור שהגיע לבית המשפט העליון על מקרה כזה הצטרפו הארגונים "מוקד סיוע לעובדים זרים" והקליניקה למאבק בסחר בנשים של האוניברסיטה העברית בירושלים ועצם ההזדקקות לראש נזק עבור שירותי ליווי עלה לדיון. בפסק הדין הוסכם פה אחד שבמקרה הספציפי אין מקום לתשלום עבור שירותי ליווי, אולם השופטים היו חלוקים לגבי העקרון הכללי. השופט אליעזר ריבלין קבע בנחרצות:

אין מקום לכך שבית המשפט יפסוק פיצוי שתכליתו מימון שירותי-ליווי. פיצוי כזה, כך אנו סבורים, מנוגד למגמתו של הדין הפלילי, במיוחד על רקע המציאות בישראל ומלחמת-החורמה של מערכות האכיפה בתופעות הכרוכות בתעשיית הזנות. יוטעם: שלילת הפיצוי איננה אכיפת מוסר גרידא; תכליתה למנוע עידוד ומימון של תופעות הכרוכות, למצער בחלק ניכר מן המקרים, בניצול, בגרימת נזק וביחסי תלות (ראו והשוו דברי השופט חשין בעניין תוג'מן הנ"ל). המשפט הישראלי הוא אחד, ובתי המשפט המוקיעים את התופעות שתעשיית הזנות בישראל נגועה בהם הם אותם בתי משפט המתבקשים לפסוק פיצוי עבור שירותי-ליווי. הקול חייב אפוא להיות קול אחד. על רקע זה נֹאמר מפורשות: בהתחשב בדין הישראלי ובמציאות הישראלית, אין להכיר בשימוש בשירותיה של זונה כ"פיצוי" לניזוק, ואין מקום לכך שבית המשפט יורה על תשלום כסף, שלא ניתן אלא לומר עליו כי בסבירות גבוהה הוא ימצא את דרכו לכיסם של אלה המוצאים פרנסתם ברווחי הזנות.‏[23]

לעומת זאת, הנשיאה דורית ביניש סייגה במעט את הדברים ואמרה שאף על פי שבכלל יש לקבל גישה זו, ייתכנו מקרים חריגים והשופט אהרן ברק ביקש להשאיר את הסוגיה כולה בצריך עיון.‏[24] זמן קצר מאוחר יותר, בהקשר למקרה אחר, כתב השופט אהרן ברק והשופטים אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן הסכימו איתו, כי‏[25]:

למשיב נפסקו פיצויים בגין "שירותיים חברתיים", שאינם אלא מפגשים מיניים עם נערות ליווי. עניין זה נידון בהרחבה לאחרונה בע"א 11152/04 פדרו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם). נקבע שם כי אין לקבל את סיווגה של היזקקות לשירותי זנות כנזק ממוני המצדיק פיצוי כספי "מכוון מטרה" וכי אין מקום לפסיקת פיצוי שתכליתו מימון תעשיית הזנות. לפיכך, דינו של פיצוי זה להתבטל.‏[26]

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור על פסק דין שבו נפסקו לאישה שעסקה בזנות, לאחר שהייתה קורבן לסחר בנשים, שכר עבודה בגובה שכר מינימום, וכן פיצויים בסך 240,000 ש"ח.‏[27] בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק שהתקיימו יחסי עובד-מעביד בין זונה לסרסור שהעסיק אותה, וחייב את הסרסור בתשלום השכר הנובע מכך.‏[28] עם זאת, הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה קבעה כי: "אין להתייחס לזנות כאל מקצוע בין יתר המקצועות, אין בחירה בזנות. ההערכה היא שפרוצה נאנסת כ-8-10 פעמים בשנה. רוב מעשי האונס מבוצעים על ידי לקוחות, אבל מעריכים כי כשליש מתקיפותיהן המיניות נעשות על ידי הסרסור."‏[29]

החוק בעולם

לקריאה נוספת

  • אריאלה דאור, "שקרים, זונות, פמיניזם - על תופעת הזנות לאורך ההיסטוריה", נגה: כתב עת פמיניסטי, גיליון 19, אביב 1990.
  • דבורה סוויני, מצרים הפרעונית "ארץ ללא זנות" ?, זמנים 90, אביב 2005, עמ' 19-10.
  • רחל פייג-וישניא, "בנות אפרודיטה - זנות וזונות בעולם העתיק", זמנים 90, אביב 2005, עמ' 9-6. ‬
  • מאיר גרובר, "זונה וזנות בעולם המקרא", זמנים, 90, אביב 2005 עמ' 29-20.
  • יפעת פלג, "העיר של ונוס - בתי הזונות של פומפי", זמנים 90, אביב 2005, עמ' 63-50
  • נעמי לבנקרון, "כסף משלהן - תביעות אזרחיות של קרבנות סחר כנגד סוחריהן: ואף על פי כן נוע ינועו". בתוך: העצמה במשפט (קבץ): הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב, 2008, עמ' 451-498
  • אורית קמיר, "האחיות השכוחות", מראות המשטרה 228, 2009, עמ' 35-37, 47.
  • ענת גור, מופקרות - נשים בזנות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  • ניקי רוברטס, "זונות עושות היסטוריה, הסחר במין בחברה המערבית", (המקור 1992) הוצאת "סיטרא אחרא".
  • אסתר הרצוג ואראלה שדמי (עורכות), בשר ודמים: זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה בישראל, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2013, ISBN 978-1-61838-047-0
  • גורבטוב, ר. ואדלר, ד. (2009). בגירים במצוקה קשה ובמצבי משבר: סקירת השירותים החברתיים, חלק ג: יחידים בעלי אפיונים מיוחדים. האגף למחקר והערכה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, עמ' 325-334.7
  • גרינפטר-גולד, ל. (2011). מה בין אפולו וזנות. מכון תודעה: ממושג עמום לתהליך יוצר משמעות. מתוך: כנס זנות בישראל, 9 במרץ 2011.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק ט"ו)
  2. ^ (ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ז')
  3. ^ ספר יהושע, פרק ב', פסוק א'
  4. ^ אחדים מהפרשנים כמו רש"י ורד"ק ומצודת ציון הלכו בעקבות תרגום יונתן "פונדיקתא", שרחב נקראה זונה על שם מקצועה - מוכרת מיני מזונות. וישנם עוד פירושים שונים על פי אגדות חז"ל במסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד א'
  5. ^ ספר שופטים, פרק י"א, פסוק א'
  6. ^ ספר הושע, פרק א', פסוק ב'
  7. ^ "לְכָל-זֹנוֹת, יִתְּנוּ-נֵדֶה; וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת-נְדָנַיִךְ, לְכָל-מְאַהֲבַיִךְ, וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב, בְּתַזְנוּתָיִךְ" (ספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוקים ל"ג-ל"ה)
  8. ^ JJ Potterat et al, Mortality in a Long-term Open Cohort of Prostitute Women, American journal of epidemiology
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 ברקאי, מ. (2010). כלים לטיפול בבעית הזנות בישראל: נייר עמדה. המכון לאסטרטגיה ציונית, נכתב במסגרת התוכנית למנהיגות צעירה.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 לוטן א. (2006). הזנות בישראל- סקירת התופעה ויחס הממסד אליה. מוגש לוועדה לקידום מעמד האשה. הכנסת מחלקת מידע ומחקר. אתר הכנסת. נדלה בתאריך 16.6.14.
  11. ^ ג'ניפר מדינה, הקרב על חוות השפנפנות, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
  12. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 14.10.2010)
  13. ^ חוק חדש בצרפת: קנס כספי ללקוחות של שירותי זנות, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2013
  14. ^ Laura Smith-Spark, French lower house passes bill to fine prostitutes' clients, CNN, December 4, 2013
  15. ^ בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"א, עמוד ב'
  16. ^ שו"ע, אורח חיים סימן קנ"ג כ"א
  17. ^ לדוגמה בכלל: "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות"
  18. ^ Victims of Childhood Sexual Abuse - Later Criminal Consequences, National Institute of Justice, March 1995, table 4
  19. ^ Cathy Spatz Widom, Joseph B Kuhns, Childhood Victimization and Subsequent Risk for Promiscuity, Prostitution and Teenage Pregnancy: A Prospective Study, American Journal of Public Health, November 1996, pp 160-1612
  20. ^ Choi, Hyunjung, et al. "Posttraumatic stress disorder (PTSD) and disorders of extreme stress (DESNOS) symptoms following prostitution and childhood abuse." Violence against women 15.8 (2009): 933-951.
  21. ^ רותי סיניזנות בישראל: מיליון ביקורים בבתי בושת בחודש, באתר הארץ, 16 במרץ 2004
  22. ^ 22.0 22.1 Monto, Martin A., and Nick McRee. "A comparison of the male customers of female street prostitutes with national samples of men." International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 49.5 (2005): 505-529.
  23. ^ השופט אליעזר ריבלין, ע"א 11152/04
  24. ^ ע"א 11152/04 פדרו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסק דין שניתן ב-16.10.06
  25. ^ ע"א 1068/05, פסק דין ניתן 14 בדצמבר 2006
  26. ^ השופט אהרן ברק, ע"א 1068/05
  27. ^ עע 480/05 אלי בן עמי ואחרים נגד פלונית, ניתן ב-8 ביולי 2008
  28. ^ חיים ביאור, בית המשפט: בין זונה לסרסור מתקיימים יחסי עובד-מעביד, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2009
  29. ^ איגרת ליום הבינלאומי למיגור העבדות, באתר הרשות לקידום מעמד האישה, 2 בדצמבר 2010