באקמן-טרנר אוברדרייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באקמן-טרנר אוברדרייב
משמאל לימין: פרד טרנר, רובי באקמן, רנדי באקמן ובלייר ת'ורנטון (1974)
משמאל לימין: פרד טרנר, רובי באקמן, רנדי באקמן ובלייר ת'ורנטון (1974)
מוקד פעילות וויניפג, מניטובה, קנדה
תקופת הפעילות 19732018 (כ־45 שנים)
סוגה רוק
בלוז
רוקנרול
חברת תקליטים מרקורי רקורדז
פרסים והוקרה
  • פרס ג'ונו לפריצת השנה ללהקה (1974)
  • פרס ג'ונו לאלבום השנה (1976)
  • פרס ג'ונו ללהקת השנה (1976)
  • פרס ג'ונו לסינגל השנה (1976)
  • פרס ג'ונו ללהקת השנה (1975)
  • פרס ג'ונו לאלבום השנה (1974)
  • פרס ג'ונו לאלבום השנה (1975)
  • היכל התהילה של המוזיקה הקנדית (2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חברים
1973-1974
פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן, טים באקמן
1974-1977
פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן, בלייר ת'ורנטון
1977-1979
פרד טרנר, ג'ים קלנץ', רובי באקמן, בלייר ת'ורנטון
1983-1986
פרד טרנר, רנדי באקמן, טים באקמן, גארי פטרסון, בילי צ'פמן
1988-1991
פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן, בלייר ת'ורנטון
1991-2005
פרד טרנר, רנדי מוראי, רובי באקמן, בלייר ת'ורנטון
2009-2018
פרד טרנר, רנדי באקמן, מייק דלה-וי, ברנט קנודסון, מרק לה-פרנס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

באקמן-טרנר אוברדרייבאנגלית: Bachman–Turner Overdrive, BTO) הייתה להקת רוק אנד רול קנדית, שפעלה החל משנות ה-70 ועד 2018. הלהקה, שהופיעה במספר הרכבים, יצרה מספר רב של להיטים והגיעה ל-6 אלבומי פלטינה ואלבום זהב אחד. בסה"כ מכרה הלהקה כ-30 מיליון אלבומים ושניים משיריה דורגו בחמישייה הראשונה בדירוג ההשמעות בארצות הברית.

ההיסטוריה של הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתחלה (1971–1973)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרכב המקורי של הלהקה כלל את פרד טרנר (אנ') (שירה וגיטרת בס) ושלושת האחים רנדי באקמן (אנ') (שירה וגיטרה), רובי באקמן (אנ') (מתופף) וטים באקמן (אנ') (גיטרה).

לפני הקמת BTO (1971 עד 1973) ניגנו הארבעה בלהקה קנדית אחרת בשם "חגורת האומץ" (Brave Belt) (אנ') ואף הפיקו במסגרת להקה זו 2 אלבומים. האלבומים לא זכו לעניין בציבור ומסע הופעות של הלהקה הופסק באמצע.

רנדי שלח את השירים שהקליטה הלהקה למספר חברות הקלטה והמוזיקה מצאה חן באוזני אחד ממנהלי חברת ההקלטות "מרקורי רקורדז" (Mercury Records) (אנ') (צ'רלי פך) שחתם על חוזה עם הלהקה. בשלב זה היה על הלהקה לבחור שם חדש וההסכמה הייתה לכלול בשם את שמות חברי הלהקה[1] ואז נפלה לידם חוברת של נהגי משאיות בשם "אוברדרייב" ואז פרד טרנר חיבר את שמות המשפחה עם שם החוברת וגם המציא את ראשי התיבות BTO. שאר חברי הלהקה הסכימו עם השם.

הלהקה, בשמה החדש, הוציאה את אלבום האולפן הראשון שלה "באקמן-טרנר אוברדרייב" (אנ') במאי 1973. האלבום כלל 8 שירים וזכה לביקוש רב בקנדה ובארצות הברית ונשאר שבועות רבים בטבלת מכירת אלבומים[2]. את ההצלחה הזו יש לייחס למסע הופעות אינטנסיבי אליו יצאה הלהקה בניהולו של ברוס אלן (Bruce Allen).

פריצת הדרך (1973–1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1973 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השני "באקמן-טרנר אוברדרייב 2" (אנ') שכלל 8 שירים. האלבום היווה הצלחה גדולה ושהה במצעדי המכירות כ-20 שבועות כשאחד השירים באלבום ("מטפלים בעסקים" Takin' Care of Business (אנ')) הגיע ב-1974 למקום 12 בדירוג הבילבורד הוט 100.

לאחר יציאת האלבום השני פרש טים באקמן מהלהקה[3] והוחלף על ידי בלייר ת'ורנטון (אנ'). בהרכבה החדש הפיקה הלהקה, בספטמבר 1974, את אלבום האולפן השלישי "לא שביר" (Not Fragile) (אנ'). אלבום זה, שכלל 8 שירים, היה האלבום המצליח ביותר של הלהקה וכבש את המקום הראשון במצעדים בקנדה ובארצות הברית כשהשיר המרכזי בו "עוד לא ראית כלום" (You Ain't Seen Nothing Yet) ( (אנ') כבש את המקום הראשון בקנדה ובארצות הברית בדירוג בילבורד הוט 100 ב-9 בנובמבר 1974. השיר הצליח גם בבריטניה והגיע שם למקום שני במצעד הבריטי.

בשלהי אותה שנה זכה האלבום ב"פרס זהב" מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA).

לאור הצלחת שלושת אלבומיה יצאה הלהקה, בתחילת 1975, למסע הופעות באירופה שנמשך כ-8 חודשים במטרה לקדם את מכירת האלבומים ביבשת זו. להקת החימום של BTO הייתה הלהקה האירית ת'ין ליזי.

במהלך אותו מסע התכנסה הלהקה, במאי 1975, באולפן הקלטות ובתקופה קצרה הקליטה את האלבום הרביעי שלה "ארבע על ארבע" (Four Wheel Drive) (אנ')[4]. גם אלבום זה, שכלל 8 שירים, זכה להצלחה והגיע למקום ראשון במצעד המכירות בקנדה ולמקום חמישי בדירוג בארצות הברית.

עם סיום מסע ההופעות באירופה יצאה הלהקה למסע הופעות ברחבי קנדה ובסופו הוציאה, בדצמבר 1975, את תקליט האולפן החמישי "חזיתית" (Head On) (אנ') שהכיל 10 שירים ודורג במקום ה-23 בבילבורד הוט 100 של 1976. את הקלטת האלבום ליווה על הפסנתר ריצ'רד הקטן.

ב-1976 הוציאה חברת "מרקורי רקורדז" אלבום אוסף של הלהקה בשם "המובחר של BTO (עד עכשיו)" (Best of B.T.O. (So Far)) (אנ') שכלל שירים מכל חמשת האלבומים הראשונים. האלבום היה הצלחה והגיע לאלבום פלטינה כפול בארצות הברית.

שינויי הרכב (1977–1979)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1977 הוציאה הלהקה את אלבומה השביעי (שהיה אלבום האולפן השישי) "דרכים מהירות" (Freeways) (אנ'). אלבום זה זכה לתגובה צוננת ולביקורת על דמיונו לאלבומים קודמים של הלהקה. ביקורת זו הציפה מתחים בין חברי הלהקה כשאלו האשימו את רנדי בכפיית דעתו בנוגע לסגנון המוזיקלי של האלבום ודבר זה הוביל את רנדי באקמן להחלטה לפרוש מהלהקה. כמחליפו של רנדי נבחר נגן גיטרת בס ג'ים קלנץ' (אנ'). צירוף גיטריסט בס ללהקה הכתיב שינוי בפוזיציות של שאר אנשי הלהקה. שינוי משמעותי נוסף שנגרם מעזיבתו של רנדי היה קשור לשם הלהקה. רנדי היה בעל זכויות היוצרים על שם הלהקה והוא לא אישר ללהקה להשתמש בו ולכן הלהקה רכשה ממנו את הזכויות בשם המקוצר BTO וכן בלוגו "גלגל השיניים".

בשמה "החדש" הוציאה הלהקה, בפברואר 1978, את אלבומה השמיני "פעילות רחוב" (Street Action) (אנ') שכלל 9 שירים ונכשל מבחינה מסחרית.

במרץ 1979 הוציאה הלהקה את אלבומה התשיעי "לילות רוק'נ רול" (Rock n' Roll Nights) (אנ') שכלל 8 שירים. גם אלבום זה נכשל מסחרית, אך עם זאת, שני סינגלים מאלבום זה דורגו ברשימת 100 הנמכרים בקנדה ובארצות הברית. עם צאת האלבום יצאה הלהקה למסע הופעות.

פירוק ואיחוד (1979–1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1980 הודיעה הלהקה על התפרקותה וחבריה פנו להשתתף בפרויקטים מוזיקליים שונים ושיתפו פעולה עם נגנים אחרים וביניהם בריאן אדמס תוך שהם מוציאים אלבומים משלהם.

ב-1983 התאחדה הלהקה בהרכב שכלל את רנדי באקמן, טים באקמן, פרד טרנר ומתופף חדש גארי פטרסון (Garry Peterson). המתופף הקודם, רובי באקמן, סירב להצטרף להרכב שאחר שאחיו רנדי דחה את הצעתו לשותפות שווה של חברי הלהקה ביצירה של השירים. לאחר שהלהקה החלה להשתמש בשם BTO שנקנה מרנדי, לאחר פרישתו, תבע רובי את הלהקה על היותו גם בעל זכויות יוצרים בשם זה וזכה לקבל תמלוגים מהלהקה.

בספטמבר 1984 הוציא ההרכב המחודש אלבום עשירי (אולפן) בשם BTO (אנ') שכלל 8 שירים וזכה להצלחה בינונית כשרק אחד השירים בו התברג לדירוג המכירות.

במהלך 1985 שהו חברי הלהקה במסע הופעות שהוביל להוצאת אלבום חי (האחד עשר) במהלך 1986 שנקרא "חי! חי! חי!" ( Live! Live! Live!). אחד השירים באלבום זה ("בשורות רעות עוברות מהר" (Bad News Travels Fast)) נוגן בסרט "חבטת גוף" (Body Slam) (אנ'). באותה שנה שימשה הלהקה כלהקת חימום במסע הופעות של להקת ואן היילן.

ב-1988 חזרה הלהקה להרכב שהוציא את האלבום המצליח "לא שביר" (דהיינו רנדי באקמן, פרד טרנר, בלייר ת'ורנטון ורובי באקמן) ויצאה למסע הופעות שכלל שירים חדשים וישנים. מסע הופעות זה מוצלח והלהקה הרוויחה יפה אולם לא קיים תיעוד רשמי של ההופעות. ב-1991 פרש רנדי, שוב, מהלהקה וזו המשיכה בהופעות בלעדיו כשאת מקומו של רנדי תפס רנדי מוראי (Randy Murray) (אנ').

תקופת האלבום "עידן משפט באש" (1991-2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופה של מסעי הופעות הוציא ההרכב, ב-1996, את האלבום השנים עשר שלו "עידן משפט באש" (Trial by Fire era) שהיה למעשה האלבום האחרון של הלהקה שכלל חומרים חדשים.

ב-2003 הוחלט לכלול את הלהקה בהיכל התהילה של הרוק אנד רול של קנדה. הענקת תואר זה הותנה בקיום הופעה של הלהקה בהרכב שהוציא ב-1974 את האלבום "לא שביר" כשהמשמעות הייתה להחזיר את רנדי להרכב. חברי הלהקה סירבו לתנאי זה וסירבו להיכנס להיכל התהילה. רק ב-2014 התקבלה הלהקה להיכל התהילה של קנדה.

ב-2003–2004 עסקו חברי הלהקה בכתיבת שירים חדשים אולם לא מצאו חברה מתאימה שתסייע בהוצאת אלבום והפצתו.

הפסקה זמנית (2005–2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2005 הודיעה הלהקה על הפסקה (זמנית) בפעילותה וחבריה פנו לפעילות מוזיקלית עצמאית. במקביל הוציאו חברות התקליטים את רוב אלבומיהם של הלהקה בגרסאות מחודשות.

איחוד אחרון (2009–2018)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2009 הודיעו רנדי באקמן ופרד טרנר על הקמת הלהקה במתכונת מצומצמת תחת השם "באקמן וטרנר" (Bachman and Turner). בתחילת 2010 יצאו השניים למסע הופעות בקנדה, ארצות הברית ואירופה. השימוש בשם זה הביא לתביעה משפטית של רוב באקמן ובלייר ת'ורנטון נגד רנדי ופרד בנושא זכויות השימוש בשם. בסופו של דבר נדחתה התביעה בנימוק שניתן להשתמש בשם Bachman and Turner.

בספטמבר 2010 יצא האלבום הראשון של הצמד שיצא בשם "באקמן & טרנר" (Bachman & Turner) (אנ'). בנובמבר אותה שנה הופיע הצמד ב"אולם רוזלנד" בניו יורק (Roseland Ballroom) בליווי 4 נגנים. ההופעה הוקלטה והופקה, במאי 2012, כאלבום כפול בשם "חי מאולם רוזלנד, ניו יורק" (Live at the Roseland Ballroom, NYC) (אנ') שכלל 20 שירים.

ב-2013 הוציא הצמד אלבום כפול בפורמט CD בשם "באקמן-טרנר אוברדרייב: יום השנה ה-40" (Bachman–Turner Overdrive: 40th Anniversary). האלבום כלל 26 שירים שרובם נלקחו מאלבומים ישנים של הלהקה ורק מספר מועט של שירים לא פורסם מוקדם יותר.

במרץ 2018 הודיע פרד טרנר על פרישתו והלהקה פסקה מלהופיע ומלהפיק מוזיקה.

דיסקוגרפיה (אנ')[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך שם הלהקה שם האלבום הרכב ליווי מוזיקלי הערות
מאי 1973 Bachman–Turner Overdrive באקמן-טרנר אוברדרייב (אנ') פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן וטים באקמן בארי קיין, וויל מקלדר, גרי פטרסון אלבום אולפן
דצמבר 1973 Bachman–Turner Overdrive באקמן-טרנר אוברדרייב 2 (אנ') פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן וטים באקמן נורמן דורקי אלבום אולפן
מרץ 1974 Bachman–Turner Overdrive שעת הפרחים של ביסקוויט המלך (אנ') פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן וטים באקמן אלבום הופעה חיה
ספטמבר 1974 Bachman–Turner Overdrive לא שביר (אנ') פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן ובלייר ת'ורנטון פרנק טרוברידג' אלבום אולפן
מאי 1975 Bachman–Turner Overdrive ארבע על ארבע (אנ') פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן ובלייר ת'ורנטון אלבום אולפן
דצמבר 1975 Bachman–Turner Overdrive חזיתית (אנ') פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן ובלייר ת'ורנטון ריצ'רד הקטן, בארי קיין אלבום אולפן
1976 Bachman–Turner Overdrive המובחר של BTO (עד עכשיו) (אנ') פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן ובלייר ת'ורנטון אלבום אוסף
פברואר 1977 Bachman–Turner Overdrive דרכים מהירות (אנ') פרד טרנר, רנדי באקמן, רובי באקמן ובלייר ת'ורנטון אלבום אולפן
פברואר 1978 BTO פעילות רחוב (אנ') פרד טרנר, ג'ים קלנץ', רובי באקמן ובלייר ת'ורנטון ג'ון הול, תום קינליסייד אלבום אולפן
מרץ 1979 BTO לילות רוק'נ רול (אנ') פרד טרנר, ג'ים קלנץ', רובי באקמן ובלייר ת'ורנטון ג'ים וואלאנס אלבום אולפן
1983 BTO עוד לא ראית כלום (אנ') פרד טרנר, ג'ים קלנץ', רובי באקמן ובלייר ת'ורנטון אלבום אוסף
ספטמבר 1984 BTO BTO (אנ') פרד טרנר, ג'ים קלנץ', גארי פטרסון ובלייר ת'ורנטון וילי מקלדר, דניס מקאן אלבום אולפן
1985 BTO חי! חי! חי! (Live! Live! Live!) פרד טרנר, ג'ים קלנץ', גארי פטרסון ובלייר ת'ורנטון אלבום הופעה חיה
1986 BTO הגדולים של BTO (אנ') פרד טרנר, ג'ים קלנץ', גארי פטרסון ובלייר ת'ורנטון אלבום אוסף
1996 BTO עידן משפט באש (Trial by Fire era) רנדי מוראי, פרד טרנר, בלייר ת'ורנטון ורובי באקמן אלבום אולפן
2005 Bachman–Turner Overdrive זהב (אנ') פרד טרנר, רובי באקמן, רנדי באקמן ובלייר ת'ורנטון אלבום אוסף
ספטמבר 2010 Bachman and Turner באקמן & טרנר (אנ') רנדי באקמן, פרד טרנר אלבום אולפן
מאי 2012 Bachman and Turner חי מאולם רוזלנד, ניו יורק (אנ') רנדי באקמן, פרד טרנר מייק דלה-וי, ברנט קנודסון, מרק לה-פרנס, פאול שפר אלבום הופעה חיה
2013 Bachman and Turner באקמן-טרנר אוברדרייב: יום השנה ה-40 (Bachman–Turner Overdrive: 40th Anniversary) רנדי באקמן, פרד טרנר אלבום אוסף

פרסים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רנדי באקמן, דואגים לעסקים (Takin' Care of Business) - הביוגרפיה של רנדי באקמן, הוצאת אמאזון, 2 באוגוסט 2001[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המודל היה השם של להקת קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג
  2. ^ הצלחת האלבום הראשון אירעה אף על פי שהאלבום לא כלל להיט מרכזי
  3. ^ קיימות מספר גרסאות לסיבה לפרישה. דעה אחת הייתה שהתנהלות חברי הלהקה בנוגע לאלכוהול, סמים וסקס התנגש אם אמונתו הדתית של טים. עה שנייה הייתה שטים התחתן ומסעי ההופעות לא התאימו לאורח חיים זה. דעה שלישית טוענת שטים לא היה מוכשר מספיק לרמתה של הלהקה
  4. ^ האלבום הוקלט תוך 6 ימים תוך שימוש בחומרים שלא נכנסו לאלבום השלישי
  5. ^ הספר באתר אמאזון