סטיבן קינג
| סטיבן קינג (21 בספטמבר 1947) |
|
|---|---|
 סטיבן קינג, 2007 |
|
| כינויים נוספים | ריצ'רד באקמן, ג'ון סויטן |
| מקצוע | סופר, תסריטאי, בעל טור, שחקן, מפיק טלוויזיה, במאי קולנוע |
| בת זוג | טאביטה ספרוס (1971 - עד היום) |
| חתימה |  |
| אתר אינטרנט | האתר של סטיבן קינג (באנגלית) |
סטיבן אדווין קינג (באנגלית: Stephen Edwin King; נולד ב-21 בספטמבר 1947, בפורטלנד, מיין, ארצות הברית) הוא סופר אמריקאי פורה בסגנונות המתח והאימה. ספריו של קינג פופולריים מאוד ורבים מהם היו לרבי-מכר בינלאומיים. מעל ל-350 מיליון עותקים מהרומנים של קינג נמכרו ברחבי העולם, וספריו עובדו לסדרות טלוויזיה ולסרטי קולנוע מצליחים. בנוסף כתב קינג מספר ספרים וסיפורים קצרים תחת שם העט ריצ'רד בקמן.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו
סטיבן קינג נולד בעיר פורטלנד, שבמדינת מיין, ארצות הברית. כשהיה בן שנתיים, אביו, שהיה סוחר ימאי, נטש את משפחתו. אמו של קינג גידלה לבדה את קינג ואת אחיו החורג דייויד, והמשפחה סבלה מקשיים כלכליים רבים. לאחר עזיבת האב, המשפחה עברה לאינדיאנה. כשקינג היה בן 11, הוא ומשפחתו חזרו למיין, ולאחר מכן אמו של קינג, רות', עבדה כמסעדנית במגורים לאנשים הסובלים מפיגור שכלי.
כילד, קינג היה עד למוות של אחד מחבריו שנדרס על ידי רכבת, אך על פי דבריו אין לו זיכרון מהאירוע. משפחתו מעידה שלאחר האירוע קינג חזר לביתו בהלם, ובלי יכולת לדבר, ורק מאוחר יותר הבינה משפחתו את אשר אירע. מספר פרשנים טוענים שהאירוע המודחק באופן בלתי מודע נותן השראה לקינג ליצירותיו האפלות יותר, אך קינג מוחה על הרעיון.
ההשראה העיקרית של קינג לספרי האימה שלו מתוארת בספרו "ריקוד המוות" שראה אור ב-1981. בפרק בשם "השהיה אוטוביוגרפית מרטיטה", קינג מספר על דודו, המוצא בהצלחה מי תהום באמצעות ענף של עץ תפוח, ועל כך שלפתע ההגשמה העצמית שלו בנוגע לחייו התממשה. יש כאן אנלוגיה לחייו: בזמן שקינג ואחיו הבכור עיינו ברפרוף בספרים ישנים בעליית הגג של ביתם, גילה קינג ספר בכריכה רכה של הווארד פיליפס לאבקרפט, שהוא אוסף סיפורים קצרים של המחבר. לימים התברר שזהו ספר ישן של אביו. על הכריכה יש איור של מפלצת המסתתרת במערה בתוך נבכי הגיהנום, מתחת למצבה. הוא תיאר זאת:
"זה היה הרגע בחיי כשענף התפוח לפתע הכה בחוזקה על הקרקע. ככל שזה נגע לי, כבר הייתי בדרכי."
[עריכה] חינוך ותחילת קריירה
קינג למד בבית הספר היסודי "דורהאם", וסיים את לימודיו בבית הספר "ליסבון פולס" שבמיין. הוא הביע עניין בז'אנר האימה כבר בתקופת לימודיו בבית הספר היסודי, והחל לכתוב כתחביב בתקופת לימודיו. את מאמריו תרם למגזין שאחיו הוציא לאור. לאחר מכן החל למכור לחבריו את סיפוריו, שהיו מבוססים על סרטים שראה. לאחר שמורי בית הספר גילו זאת, נאלץ קינג להחזיר את כל רווחיו. היצירה הראשונה של קינג שפורסמה באופן עצמאי הייתה "הייתי שודד קברים מתבגר".
ב-1966 החל ללמוד אנגלית באוניברסיטת מיין, וסיים בהצלחה את לימודיו בשנת 1970. במהלך לימודיו כתב טור בשם "משאית הזבל של סטיבן קינג" בעיתון הסטודנטים של האוניברסיטה. נוסף על כך השתתף בסדנת כתיבה. באותם ימים עבד בעבודות ביזאריות כדי לממן את לימודיו. את סיפורו המקצועי הראשון, סיפור קצר בשם "קומה מזכוכית", מכר ב-1967. בארכיון הספרים של אוניברסיטת מיין שמורות יצירותיו המוקדמות של קינג.
לאחר שסיים בהצלחה את לימודיו באוניברסיטה וקיבל תעודת הוראה, לא הצליח באופן מיידי למצוא משרת הוראה פנויה, ולכן התפרנס באמצעות מכירת סיפורים קצרים למגזין מיין. רבים מהסיפורים הקצרים שכתב באותם ימים התפרסמו באוסף הסיפורים הקצרים שלו "משמרת לילה". ב-1971 התחתן עם טאביתה ספרוס, ידידתו לספסל הלימודים מאוניברסיטת מיין. באותו הסתיו הועסק כמורה באקדמיית האמפדן שבמיין. גם במשך קריירת ההוראה שלו המשיך לתרום סיפורים קצרים למגזינים, וגיבש רעיונות לרומנים. באותה התקופה התמכר לאלכוהול, התמכרות שנמשכה יותר מעשור.
[עריכה] ההצלחה בקריירה
בשנת 1973, הרומן הראשון של קינג, "קארי" (באנגלית: Carrie) אושרה על ידי ההוצאה לאור "דאבלדיי". מאוחר יותר, כשכתב על הספר, הזכיר על עצמו כיצד נעשה כל כך מיואש כאשר ניסה לפתח את הרעיון של ילדה בעלת יכולות אל-חושיים לרומן עד שלמעשה הוא זרק את הטיוטה המוקדמת לפח בגלל שהוא חשב שהיא ילדותית מדי, אך אשתו מנעה ממנו לזנוח את הרעיון והפצירה בו לסיימו. הוא קיבל מקדמה של 2,500$ (סכום זעום לרומן) אבל הספר זכה להצלחה יחסית, והרוויחים עמדו על 400,000$, כשחצי מהסכום הגיע להוצאה לאור. קינג ומשפחתו עברו לצפון מיין בגלל שמצבה הבריאותי של אמו התדרדר. באותה התקופה קינג החל לכתוב ספר בשם "Second Coming". מיד אחרי שהספר "קארי" יצא לאור ב-1974, אמו של קינג נפטרה מסרטן הרחם. דודתו אמיריין קראה את לה את הרומן לפני פטירתה. באותה תקופה קינג כתב על בעיות השתייה שלו, והתוודה שהוא היה שיכור בזמן שקרא את הספד אמו בהלוויתה. שמו של הספר שכתב בזמן שאמו סבלה מהמחלה שונה לאחר מכן ל "Jerusalem's Lot", ובסופו של דבר יצא תחת השם "Salem's Lot" ב-1975. ב-1975 הוא השלים את הרומן הרביעי שלו, "העמדה", אשר יצאה לאור ב-1978.
לאחר מות אמו, קינג ומשפחתו עברו לבולדר, קולורדו, שם קינג כתב את "הניצוץ" (באנגלית: The Shining) אשר יצא לאור ב-1977. בסתיו 1977 קינג התחיל ללמד כתיבה יצירתית באוניברסיטת מיין.
[עריכה] סדרת המגדל האפל
בשנות ה-70 המוקדמות קינג החל בכתיבת סדרת סיפורים בשם "המגדל האפל". במרכזה של העלילה נמצא רונלד, אקדוחן בודד אשר נמצא במרדף אחר "האיש בשחור". העלילה מתרחשת בעולם בדוי, פרי דמיונו של קינג, עולם אשר מבחינה רעיונית נע בין "הארץ התיכונה" של ג'ון רונלד רעואל טולקין לבין עולם ה-מערבון ספגטי. בהתחלה פורסמו הסיפורים בחמישה חלקים ב"מגזין הפנטזיה והמדע בדיוני" בין השנים 1977 ו-1981. בהמשך הרעיון קרם עור וגידים, והסיפורים התפתחו לשבעה ספרי כריכה קשה בסדרת "המגדל האפל", ספרים שנכתבו במשך ארבעה עשורים, החל מ1970 ועד 2004.
ב-1982 מוציא לאור בשם דונאל מ. גרנט הדפיס את אוסף הסיפורים בפעם הראשונה ביחד, בכריכה קשה עם הדפסי צבע, בשם "המגדל האפל: האקדוחן". ביקום שבספרו של קינג חוזרת שוב ושוב הטענה כי כל העולמות והיקומים הקיימים נשענים על יקום אחד בלבד, יקום המוביל את כל הנעשה, ויקום זה שיקבע מה יתרחש בשאר היקומים. ביקום זה קיים המגדל האפל.
בספרו הראשון בסדרה, רולנד יוצא למסע קסום ואפל, למציאת המגדל האפל, אותו מגדל שקושר את כל העולמות יחד. מסעו מגיעו לקיצו רק בסיום הספר השביעי.
שמו של כל פרק היה שם הסיפור שפורסם קודם לכן במגזין. היקף ההדפסה הראשונית היה דל, כ-10,000 עותקים, מספר שגם באותה התקופה היה נחשב למועט ביותר. ב-1980 הרומן של קינג - "יורקת האש" הודפסה ב 100,000 עותקים, בהדפסה הראשונה שלה, והרומן "קריסטין", אשר ראה אור ב-1983 והודפס בכ-250,000 עותקים, גם כן בהדפסה הראשונה. להדפסה הראשונה של הרומן לא קדם מסע פרסום ויחצנות, ולמעשה רק חנויות ספרים מסוימות (לרוב חנויות שהגדירו עצמם כחנויות ספרי מסע בדיוני) החזיקו את הספר על המדף. פרט למספר מצומצם של חנויות, הספר לא היה זמין לקנייה. הספר התפרסם באמצעות שמועות בלבד, בעיקר בין מעריציו וקוראיו של קינג, וכשכל 10,000 העותקים נמכרו בית הדפוס הדפיס עוד 10,000 עותקים בלבד (1984). גם מספר העותקים הזה לא הספיק, והביקוש לרומן בקרב הקוראים הלך וגדל.
ב-1987 הספר השני בסדרה, "שליפת השלושה", ראה אור. בספר זה רונלד מצרף למסעו שותפים נוספים מהמאה ה-20, באמצעות דלתות קוסמיות. ההדפסה הראשונית של הספר הייתה 30,000 עותקים, מספר שעדיין נחשב נמוך יחסית. (הרומןזה לדוגמה, שוחרר ב-1986 ב-1,000,000 עותקים בהדפסתה הראשונה). קינג האמין שסדרת המגדל האפל תמשוך רק קהל מצומצם מאוד, והוא התנגד להדפיס את הספר במספר עותקים גבוה יותר. לאחר מכן, כבר בשנות ה-80 המאוחרות, בעקבות לחץ מצד המוציאים לאור וממעריציו הרבים (בשלב זה היו פחות מ-50,000 עותקים מודפסים, מול מספר גדול של מעריצים שרצו לרכוש את הספר) קינג הסכים להדפיס את הספרים בכמות המונית.
בתחילת שנת 2000 קינג שכתב את הספר המקורי - "האקדוחן", מכיוון שהרגיש שהטון בספר המקורי, אשר יצא ב-1970, לא התאים לטון של הספרים המאוחרים יותר. קינג הרגיש שסגנון כתיבתו השתנה בצורה ניכרת באותן 27 השנים שעברו. הגרסה החדשה של הספר ראתה אור ב-2003, במספר עותקים מצומצם (גרסת אספנים), ולספר צורף סיפור קצר נוסף, המתרחש בעולם המגדל האפל בשם "האחיות הקטנות של אלוריה".
[עריכה] עיבודים לסדרת המגדל האפל
באוקטובר 2005 קינג חתם על חוזה עם מארוול קומיקס בנוגע לכוונתם לשחרר מיני סדרה המתרחשת בעולם שיצר בסדרת המגדל האפל, בשם "הולדתו של האקדוחן". הסדרה, שתתמקד בימיו המוקדמים של רונלד, הגיבור, לא נכתבת על ידי קינג אלא על ידי רובין פורת' (עלילה), פיטר דיוויד (תסריט) וג'אי לי (אנימציה). הפרק הראשון שוחרר ב-7 בפברואר 2007, ובאותו היום קינג, דיוויד, לי והעורך הראשי של מארוול, ג'ו קוסדה, חתמו על חוזה להפצת חוברות הקומיקס. החוברת נמכרה ב-200,000 עותקים, נכון למרץ 2007.
בפברואר 2007 הועלתה שמועה בנוגע לכוונותיו של יוצר סדרת הטלווזיה "אבודים", ג'יי ג'יי אברהמס, לאמץ את סדרת המגדל האפל לפרויקט עצמאי, אך מאוחר יותר אברהמס הצהיר שהוא מוותר על הרעיון.
[עריכה] רצ'ארד באקמן
בסוף 1970, ובשנות השמונים המוקדמות, קינג הוציא לאור מספר רומנים קצרים, כולן תחת שם עט בדוי, "ריצ'רד באקמן". הרעיון מאחורי שם עט שונה היה לפי קינג, כדי שהוא יהיה מסוגל למדוד את עצמו, ובכדי לדעת אם הוא מסוגל לשחזר את ההצלחה שלו פעם נוספת. קינג רצה לספק לעצמו תשובה בנוגע לשאלת ההצלחה הגדולה שלו. לטענתו, הוא רצה להשתיק את הקול בראשו שניקר לו בנוגע לכך שכל הצלחתו אולי מקרית לחלוטין. סיבה נוספת היא שרוב חברות ההוצאה לאור אישרו באותן השנים הוצאה ספר אחד בלבד בשנה לכל סופר.
רצ'ארד באקמן נחשף כשם עט בדוי של קינג אחרי עקשנות מצד מוכר בחנות ספרים בוושינגטון בשם סטיב בראון. בראון הבחין בקווי דמיון דומים בין קינג לבאקמן, ומאוחר יותר הצליח לאתר רשומות של מוציא לאור אשר מאמתות שקינג הוא כותב אחד הרומנים של באקמן. לאחר הגילוי שוחררה לתקשורת הודעה שהסופר ריצ'רד באקמן נפטר מסרטן. ב-1989 קינג הקדיש את ספרו "החצי האפל" לריצ'רד באקמן, וב-1996, כשספרו של קינג "דספריישן (עיר ושמה ייאוש)" יצא לאור יחד עם ספר ה"מראה" שלו, "המשליטים" - החתימה של ריצ'רד בקמן נראתה עליו.
[עריכה] ההתמודדות עם ההתמכרות
בשנת 1987, חבריו של קינג ומשפחתו החליטו לפעול בנוגע להתמכרויותיו והוציאו מהפח של קינג פחיות בירה, בדלי סיגריות, קוקאין, דיאזפאם, אלפראזולאם, מריחואנה כדורי הרגעה ותרופות נגד צינון. לאחר שקינג ראה מולו את כל הסמים שהוצאו מהפח הוא הפסיק את הכחשותיו, ופנה לקבל עזרה בנוגע להתמכרותו. על פי דיווחיו, קינג נשאר עד היום פיכח.
[עריכה] תאונת הדרכים, והמחשבות על הפרישה
ב-19 ביוני 1999, אחר הצהריים, קינג קרא ספר תוך כדי צעידה בשוליים של כביש מהיר במרכז מיין. באותו הזמן הוסחה דעתו של הנהג בראין סמית' בגלל כלבו שזע במושב האחורי של רכבו, וכתוצאה מכך הוא סטה ופגע ישירות בקינג, שהועף למרחק 3.5 מטר משולי הכביש. לפי הדו"ח המשטרתי, קינג נפגע מאחור, ועדי הראיה שהיו במקום טענו שהנהג לא נסע מהר. לעומת זאת, באתרו של קינג נכתב שהוא נפגע מלפנים.
למרות הכאב הרב, קינג לא איבד את הכרתו, ומסר את פרטי הטלפון של משפחתו על מנת שיצרו איתה קשר. בתחילה העבירו את קינג לבית החולים שבצפון קמברלנד, ומשם הועבר במסוק לבית החולים המרכזי שבמיין. כתוצאה מהפגיעות קרסה הריאה הימנית של קינג, והוא סבל ממספר שברים ברגלו הימנית, ירכו, ומקריעה בקרקפת.
אחרי חמישה ניתוחים תוך עשרה ימים ופיזותרפיה ממושכת, קינג היה יכול להמשיך את כתיבת ספרו "על הכתיבה", למרות שהשבר בירך שלו לא איפשר לו לשבת יותר מ-40 דקות רצופות, בגלל הכאב העז. לאחר כשנתיים, קינג סבל מדלקת ריאות חמורה מאוד, כפועל יוצא מהפגיעה בריאתו במהלך התאונה.
עורך הדין של קינג קנה את המכונית של סמית' ב1,500$ לאחר האירוע, כדי למנוע ממנה להימכר בeBay. מאוחר יותר המכונית רוסקה באתר מכוניות, זאת לאחר שקינג גרם לה נזקים נרחבים באמצעות מחבט בייסבול. בהמשך קינג אמר בראיון שהוא רצה להרוס לחלוטין את המכונית באמצעות פטיש.
תיאור בדיוני של התאונה מתואר בספר האחרון מסדרת "המגדל האפל". בתיאור אשר בספר קיימת גם השיחה בין קינג לסמית', בזמן שהוא חיכה לקבלת הטיפול הרפואי.
ב-2002, קינג הודיע על כוונתו להפסיק לכתוב, וחלק מההחלטה נבע כתוצאה מפגיעותיו הפיזיות מחמת התאונה, פגיעות אשר הפריעו לו בכתיבתו. בראיון לעיתון האמריקאי "לוס אנג'לס טיימס" אמר קינג:
"אתה מגיע לנקודה בה הצלחת להקיף את כל קצות החדר, מפה אתה יכול לחזור אחורה למקומות שכבר היית בהם ובסופו של דבר למחזר את עצמך. אמרתי את מה שהייתי צריך לומר. מנקודה זו יש ברירה, או להמשיך הלאה או לומר שעזבתי כשאני עדיין בשיא".
מאז הודעתו קינג המשיך לכתוב, אבל הצהיר באתרו הרשמי:
"אני כותב, אבל אני כותב בקצב איטי הרבה יותר מקודם לכן, ואני חושב שאם יהיה לי משהו באמת באמת טוב, אני אהיה מוכן לפרסמו מכוון שהפרסום מרגיש כמו השלב האחרון וההכרחי של תהליך היצירה. לפרסם יצירה כדי שאנשים יהיו יכולים לקרוא אותה, כדי לקבל פידבקים ובכדי שאנשים ידברו עליה אחד עם השני ואיתך, הכותב. למרות שיכולת ההמצאה שלי הואטה במהלך השנים, אבל כך זה אמור להיות".
[עריכה] עבודות מאוחרות
בשנת 2000, קינג פרסם ספר בהמשכים באינטרנט בשם "הצמח". הספר לא הודפס בשום שלב. בתחילה חשבו שקינג בחר לפרסם את הרומן באמצעות האינטרנט בגלל שהמכירות היו כושלות, אך מאוחר יותר קינג אמר שפשוט נגמרו לו הרעיונות. ב-2006, קינג פרסם ספר אימה אפוקליפטי בשם "סלולרי".
ב-15 באוגוסט 2007, קינג הואשם ב"וונדליזם" בחנות ספרים באוסטרליה, בגלל שהוא נראה "משחית" ספרים במדור המדע בדיוני. בהמשך התברר שקינג פשוט חתם על הספרים שלו.
ב-2008, קינג פרסם את הדומא קי ואוסף סיפורים קצר בשם "בדיוק אחרי השקיעה" שהכיל 13 סיפורים קצרים.
בשנת 2009, קינג פרסם שני ספרים חדשים. רומן אחד בשם "Ur" (לא תורגמה לעברית), שנכתבה בלעדית עבור אמזון קינדל, וניתנת לרכישה רק באמצעות אמזון. השני הוא ספר-שמע בשם "Road Rage", ספר אשר כולל בתוכו את הסיפור הקצר של ריצ'רד מתטסון בשם "Duel", ואת המחווה של קינג לסיפור זה בשם "Throttle", סיפור שנכתב מחדש על ידי בנו של קינג - ג'ו היל.
הספר חדש ביותר של קינג נקרא "מתחת לכיפה", שהוא למעשה ספר לא גמור אשר קינג ניסה לכתוב פעמיים מאז 1970. הספר יצא לאור ב-10 בנובמבר 2009. זה הספר הארוך ביותר שקינג כתב מאז ספרו "זה", ואורכו בגרסה העברית 1,022 עמודים.
[עריכה] הכתיבה
[עריכה] סגנון הכתיבה
כתיבתו של קינג ידועה בעיקר בשל יכולתו לשים דגש על הדברים הקטנים, שלמעשה בסופו של דבר מעצבים את הדמויות ואת קו העלילה. רבים מספריו של קינג, שלכאורה מנותקים לחלוטין אחד מהשני, מתבררים כמחוברים בקוי עלילה כלשהם, לרוב באמצעות דמויות משניות, ערים בדיוניות זהות, ועוד. רבים מספריו של קינג מתרחשים בואזורה ובמדינת מיין, עיר הולדתו ומקום חיו. ספריו של קינג שופעים באזכורים בנוגע להיסטוריה ולתרבות של אמריקה, במיוחד בפן האפל והמחריד לעתים. אזכורים אלו מתבטאים לרוב באמצעות סיפרים על העבר של הדמויות המתוארות בספריו, סיפורים אשר מסבירים את פחדיהם.
סגנון כתיבתו של קינג ידוע בעיקר בשל תחכומו הרב, והאופן האפל שבו הדברים מוצגים. הרבה מספריו עוסקים בנושאים פשע, אלימות, מלחמה, גזענות והעל טבעי. קינג נוטה להיכנס לנבכי נשמותיהן של הדמויותיו בספריו, ובאמצעות כך לבקר את החברה, ולחשוף לדבריו, את אופיו האמיתי של האדם. ספריו של קינג ידועים בשל האפלוליות בה הדברים מוצגים, באופן קר, קודר, וכן. כתיבתו של קינג נודעת גם בשל דו הערכיות שניתן למצוא בסיפוריו. קינג לעולם לא מבקר או מביע דעה באופן ישיר, אלא רק באמצעות הדמויות והסיפור. לעתים הדמות עוברת שינוי, בפעמים אחרות המציאות אליה הדמות נזרקת גוררת מחשבה מצד הקורא. על פי המבקרים, ספריו של קינג חותרים לתכלית מסוימת, וגוררים את הקורא למחשבה מעמיקה בנוגע לעניין אותו בוחר קינג להעלות בסיפור.
קינג תופס את תפקיד המספר בספריו, לעתים בתור עצמו, ונוהג להתייחס לקוראיו כאל "חברים ושכנים", או "קוראיי הקבועים". סגנון זה קיים ברבים מספריו. לדבריו, לקינג יש נוסחה מאוד פשוטה לכתיבה טובה: "תקראו ותכתבו כשיש שעות ביום. אם אתם לא יכולים למצוא את הזמן לזה, אל תצפו להיות כותבים טובים." קינג מספר שהוא כותב כל יום בממוצע 2000 מילים, ולא הולך לישון עד שהוא לא מגיע לרף הזה. לקינג יש גם הגדה לכישרון כתיבה: "אם כתבת משהו וקיבלת עליו תשלום בהמחאה, ואם פדית את ההמחאה והיא לא חזרה, ואם שילמת את חשבון החשמל עם הכסף הזה - אני מחשיב אותך לאדם כישרוני".
הסגנון של קינג מאופיין בין היתר בקפיצות בין העתיד לעבר, פיתוח דמויות עמוקות, וסוף עם עקומה עלילתית בכל פרק. קינג לעתים משתמש בחבריו כבסיס לדמויות בספריו, ונוהג לאזכר ספרי מדע בדיוני שהוא אוהב, אשר השפיעו עליו כסופר. כשנשאל למה הוא כותב, ענה קינג: "התשובה פשוטה למדי - לא נועדתי לעשות שום דבר אחר. הייעוד שלי הוא לכתוב סיפורים, ואני אוהב לכתוב סיפורים, זה למה אני ממשיך לעשות את זה. אני באמת לא יכול לדמיין את עצמי עושה משהו אחר, ואני לא יכול לדמיין (את עצמי) לא עושה את מה שאני עושה." קינג גם נשאל מדוע הוא כותב סיפורים מבעיתים, והוא ענה למראיין בשאלה: "למה אתה מניח שיש לי בררה?"
[עריכה] השראה
קינג טוען שהסופר ריצ'רד מת'סון הוא הסופר שהשפיע עליו ביותר בהיותו כותב. קינג, בדומה למת'סון משלב דמויות באמצעות קריינות בגוף שלישי. קינג מגדיר עצמו כמעריץ מושבע של הווארד פיליפס לאבקרפט, וטען לא פעם שהשפיע עליו המון, הן בסגנון הכתיבה והן בעצם היותו סופר. קינג גם מתייחס אל לאבקרפט בספרו "Danse Macabre" (תרגום: ריקוד המוות), ובעוד מספר ספרים. השפעתו של לאבקרפט ניכרת על קינג בעיקר בהמצאות הביזאריות שניתן למצוא בספריו, קשרים עדינים בין סיפוריו, תמלילי המשפט והסיפר. ניתן להרגיש גם בהשפעתו של ברם סטוקר בסגנון כתיבתו של קינג, במיוחד בספרו "Salem's Lot".
קינג הוא גם מעריץ גדול של ג'ון מקדונלד, והקדיש את ספרו "Sun Dog" למקדונלד, וכתב "אני מתגעגע אליך, חבר ותיק". מקדונלד גם כתב את ההקדמה לספר "Night Shift" (תרגום: משמרת לילה) של קינג.
ב-1987 קינג פרסם באמצעות Philtrum Press (בית הוצאה לאור בבעלותו) ספר של דון רוברטסון בשם "The Ideal, Genuine Man". בהערות ההקדמה לספר קינג כתב: "דון רוברטסון היה, ועודו אחד משלושת הכותבים שנתנו לי השראה כאדם צעיר אשר ניסה להיות סופר".( שני האחרים הינם ריצ'רד מת'סון וג'ון מקדונלד).
בראיון שקינג נתן ל Amazon.com קינג אמר שהספר היחידי שהוא מצטער שהוא לא היה מחברו הוא בעל זבוב מאת ויליאם גולדינג.
בראיון עם קינג אשר פורסם במגזין USA Weekend במרץ 2009, קינג אמר: "אנשים מסתכלים על סופרים שהם אוהבים כששאב ללא תחליף. גם אני. אלמור לנארד, בכל יום שאני מתעורר - בלי להישמע חולני, למרות שחולניות היא דרך חיי - ולא רואה מודעת אבל שלו בעיתון, אני חושב לעצמי, "נהדר! הוא סביר להניח עובד איפשהו. הוא הולך להפיק ספר נוסף, ולי יהיה ספר נוסף לקרוא". בגלל שאם הוא ילך, אין אף אחד אחר".
[עריכה] סרטים המבוססים על ספריו
רבים מספריו של קינג הפכו לסרטי קולנוע מאוד מצליחים, או סדרות ומיני-סדרות טלווזיה. בניגוד לסופרים אחרים, לקינג לא מפריע שהתסריט שונה מהספר המקורי. קינג נוהג להשוות בין ספריו וסרטים אשר מבוססים על ספריו כ"תפוחים ותפוזים, שניהם טעימים, אבל מאוד שונים". הפעם היחידה היוצאת מן הכלל הייתה בסרט הניצוץ, אשר יצא ב-1980, ובסרט "מכסח הדשא" (קינג תבע בדרישה להסיר את שמו מהכותרות). קינג למד להעריך מאוד את עבודתו של סטנלי קובריק בסרט הניצוץ, אך לא כך היה בהתחלה. קובריק תיאר בראיון את ספרו של קינג כמאוד לא "ספרותי". התבטאות זו הרגיזה מאוד את קינג, אשר החרים לפרק זמן את הסרט. בסרט "מכסח הדשא", לא היה שום קשר בין הסרט המוגמר לספרו של קינג, ההמרה של הספר לתסריט נעשה באופן שניתק לחלוטין את הספר מן הסרט, והשתמשו בשמו של קינג רק כדי לקדם את הסרט כשם-מותג.
קינג אמר בכמה הזדמנויות שהסרטים האהובים עליו ביותר אשר היו מבוססים על ספריו הם אני והחבר'ה, חומות של תקווה והערפל.
רשימת הסרטים מבוססי ספריו של קינג:
|
[עריכה] פרסים
- אלכס אוורדס 2009 : מייד אחרי השקיעה
- איגוד הספריות האמריקאי - הספר הטוב ביותר עבור בוגרים צעירים
- 1978 : צל הרשע
- 1981 : יורקת האש
- פרסי באלרוג 2008 : משמרת לילה
- פרסי קולמוס שחור 2009 : דומא קי
- פרס בראם סטוקר
- 1987 : מיזרי
- 1990 : ארבע אחרי חצות
- 1995 : צהריים בקפה גות
- 1996 : המייל הירוק
- 1998 : שק של עצמות
- 2002 : פרס מפעל חיים
- 2006 : סיפורה של ליסי
- 2009 : דומא קי
- 2009 : מייד אחרי השקיעה
- פרס הפנטסיה הבריטי
- 1981 : בשל תרומה יוצאת מן הכלל לג'אנר הפנטסיה
- 1987 : זה
- 1992 : קוג'ו
- 1999 : שק של עצמות
- 2005 : המגדל האפל IV: המגדל האפל
- פרס דוטשר לפנטסיה
- 2000 : לבבות באטלנטיס
- 2001 : המייל הירוק
- 2003 : בית שחור
- 2004 : סופר השנה
- 2005 : המגדל האפל IV: המגדל האפל
- גילדת האימה
- 1997 : דספריישן (עיר ושמה ייאוש)
- 2001 : לרכב על הקליע
- 2001 : על הכתיבה
- 2002 : בית שחור
- 2003 : מתוך הביואיק
- 2003 : הכל בסופו של דבר
- פרס הוגו 1982 : ריקוד המות
- פרס איגוד האימה הבינלאומי 1999 : סופת המאה
- פרסי לוקאס
- 1982 : ריקוד המות
- 1986 : צוות שלדים
- 1997 : דספריישן (עיר ושמה ייאוש)
- 1999 : שק של עצמות
- 2001 : על הכתיבה
- סופרי המיסתורין של אמריקה 2007 : "פרס אמן אצילי"
- פרס הספר הלאומי 2003 : מדליית כבוד בשל התרומה לספרות האמריקאית
- ספרית ניו-יורק בקטגורית 'ספרי ילדים' 1982 : אש זרה
- פרס או. הנרי 1996 : האיש בחליפה השחורה
- פרס קולמוס 2005 : נאמן
- פרס עט הזהב מטעם הספרייה הציבורית ספוקיין 1986 : פרס עט הזהב
- אוניברסיטת מיין 1980 : פרס קרירת בוגרים
- מגזין ארצות הברית 1982 : סופר המדע הבדיוני הטוב ביותר של השנה
- פרס הפנטזיה העולמית
- 1980 : פרס האמנה
- 1982 : ההגעה
- 1995 : האיש בחליפה השחורה
- 2004 : פרס מפעל חיים
- הכנס העולמי לאימה: גרנדמאסטר באימה
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר הבית של סטיבן קינג (באנגלית)
- רוס דאותט, האפוקליפסה האמריקנית של סטיבן קינג, תכלת 30
- ליאת אלקיים, מי לא מפחד מאמנות מודרנית, באתר הארץ
- רן יגיל, כיפת הזהב: על "מתחת לכיפה השקופה", nrg, 30 ביוני 2010
- סטיבן קינג, מתוך קובץ הסיפורים "מיד אחרי השקיעה", ynet , 18.06.09
- סטיבן קינג פורש, סטיבן קינג פורש מעולם הספרות. "אמרתי את מה שהייתי צריך לומר", ynet , 31.01.02
- סטיבן קינג - מאגר מידע (באנגלית)
