זכויות יוצרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זכות יוצרים היא ההגנה שניתנת ליוצר או לבעלים של יצירה, מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה, שהיא קניין רוחני שלו. ההגנה הניתנת לזכויות יוצרים באה להגן על דרכי ביטוי, ומטרתה לעודד את העשרת עולם הביטויים. נהוג לסמן יצירה שרוצים להדגיש שיש למישהו זכויות שמורות עליה באמצעות הסימון © (האות C בתוך עיגול, קיצור של המילה copyright) - ולידו הביטוי "כל הזכויות שמורות", אך בישראל וברוב מדינות העולם, הדבר איננו הכרחי.

תוכן עניינים 1 ההיסטוריה של זכויות היוצרים 2 חקיקה בישראל בתחום זכויות יוצרים 2.1 החקיקה עד 2007 2.2 המצב בישראל לאחר חוק זכויות יוצרים 2007 3 תחומים שאינם בני הגנה 4 דוקטרינת האיחוד 4.1 הגישה במשפט האמריקאי 4.2 הגישה במשפט הישראלי 5 זכות מוסרית 6 מה מוגן בזכויות יוצרים? 6.1 יצירות ממשלתיות 6.1.1 בישראל 6.1.2 בריטניה 6.1.3 ארצות הברית 6.1.4 צרפת 6.2 רשימות ולקטים 6.2.1 בישראל 6.2.2 בארצות הברית 6.3 מפות גאוגרפיות 6.3.1 בישראל 6.3.2 בבריטניה 6.3.3 בארצות הברית 6.4 בדיחות וקריקטורות 6.5 צילומים 6.5.1 צילום של צילום 6.5.2 צילום של יצירה מוגנת 7 ציטוט שאינו מהווה פגיעה בזכויות יוצרים 7.1 שימוש הוגן 7.2 שימושים מותרים 8 העברת זכויות יוצרים 9 ויתור מפורש על זכויות יוצרים 10 גמר תוקפה של ההגנה 10.1 יצירות כתובות 10.2 יצירות רשמיות 10.3 תמונות 10.4 הקלטות קול 10.5 מועד תחילת חישוב התקופה המוגנת 10.6 הציון "כל הזכויות שמורות" 11 עבירה פלילית 12 זכויות יוצרים בוויקיפדיה 13 הערות שוליים 14 לקריאה נוספת 15 קישורים חיצוניים

[עריכה] ההיסטוריה של זכויות היוצרים

החקיקה הראשונה בזכויות יוצרים נחקקה במאה ה-18 באנגליה בעקבות המצאת הדפוס, שהפכה את יצירתם והפצתם של עותקים לעניין כלכלי.

עוד קודם לכן אנו מוצאים התייחסות בהלכה היהודית לזכויות היוצרים. כבר ב-1518 נתנו רבני ונציה הסכמה לשלושה מספרי רבי אליהו בחור ואסרו את העתקתם לתקופה קצובה. יחד עם זאת, מוסד ההסכמה הרבני של ימי הביניים אינו זהה לזכות יוצרים, ומטרתו העיקרית הייתה לוודא שחברי הקהילה היהודית אינם כותבים טקסטים שעלולים לעורר את זעם השלטון.

חקיקת זכויות היוצרים הראשונה עברה בפרלמנט הבריטי בשנת 1709. החוק נקרא חוק המלכה אן, והוא נחשב לחוק זכות יוצרים המודרני הראשון בעולם. בארצות הברית נכנסו זכויות היוצרים לחוקה ביוזמתו של ג'יימס מדיסון. בחוקת ארצות הברית הוגבלו זכויות היוצרים ליצירות ספרותיות, ולזמן מוגבל. באנגליה, למשל, הוגבלה זכות היוצרים לעשרים שנים בלבד. במשך השנים, הלכה תקופת ההגנה והתארכה עד שכיום היא משתרעת על כל חיי היוצר ועד שבעים שנה לאחר מותו.

בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אומצה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ביום 10 בדצמבר 1948, ומתארת את זכויות האדם היסודיות שצריכות לחול בכל מדינות האו"ם, נכלל גם סעיף כז(2) שבו נאמר "כל אדם זכאי להגנת האינטרסים המוסריים והחומריים הכרוכים בכל יצירה מדעית, ספרותית, או אמנותית שהיא פרי רוחו.".

[עריכה] חקיקה בישראל בתחום זכויות יוצרים

דבר המלך במועצתו על ארץ ישראל בעניין זכויות יוצרים משנת 1924 אפשר לשלטונות המנדט הבריטי להחיל בארץ ישראל חקיקה בריטית. במסגרת חוק זה הוחל גם חוק זכות יוצרים משנת 1911 באמצעות חקיקת פקודת זכות יוצרים משנת 1924. חוקים אלה נותרו בתוקפם, על אף ההתפתחות הרבה שחלה בתחום זה, עד ה-19 בנובמבר 2007, אז אושר בכנסת חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, שנכנס לתוקף ב-25 במאי 2008 והחליף את החקיקה המנדטורית. יחד עם זאת, החוק החדש קובע (סעיף 78) הוראות מעבר, שלפיהן החוק הישן עשוי להוסיף ולחול במצבים מסוימים.

[עריכה] החקיקה עד 2007

חוק זכות יוצרים, 1911, קבע, בסעיף 35 לחוק, רשימה של סוגי יצירות שעשויות להיות מוגנות בזכויות יוצרים.

סעיף 1 דן ביצירה ספרותית דרמטית מוזיקלית ואמנותית (המונחים הללו מוגדרים בסעיף 35 - סעיף ההגדרות של החוק). הרשימה הזו סגורה, אך תוכנן של הקטגוריות הללו אינו סגור וכולל שורה ארוכה של הגדרות.

הן החוק מ-1911, והן הפקודה מ-1924 תוקנו על ידי הכנסת במהלך השנים, אולם תיקונים אלה הביאו למצב שבו ישנם סעיפים בשני החוקים הסותרים זה את זה.

חוק זכות יוצרים, 1911, נועד במקורו לטפל ביצירות הקלאסיות שהיו קיימות באנגליה בעת חקיקתו: ספר, מנגינה, שיר, וציור. בעקבות ההגדרות בחוק זה, בתי המשפט נאלצו להכפיף את המציאות להגדרות החוק - ובהתאם מבחינת בתי המשפט ספר היה כל יצירה המובאת לדפוס, בין אם מדובר בעיתון, ספר טלפונים, תפריט או קוד תוכנה - כל עוד ענו להגדרה, נחשבו ליצירה ספרותית, מבלי דרישה לערך אמנותי.

יחד עם זאת קבע החוק שני חריגים, שבהם נדרשת ערך אמנותי על מנת שהיצירה תקבל הגנה:

1. מלאכת אומנות – הכוונה לעבודות יד.
2. יצירה אדריכלית.

הפסיקה הרחיבה במהלך השנים, ועם השתנות העתים והנסיבות, והכירה למעשה בסוגי יצירות נוספים כמוגנים בזכויות יוצרים: סיסמת פרסומת קצרה, מדריכים מסווגים, מעגלים חשמליים, וכן תוכנות מחשב.

[עריכה] המצב בישראל לאחר חוק זכויות יוצרים 2007

במסגרת החוק החדש הועברו סעיפי ההגדרות, כמקובל כיום, לסעיף הראשון של החוק, וכן קבע החוק בסעיף 4 (א) (1) את היקף ההגנה על:

	"יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוזיקלית, המקובעת בצורה כלשהי"

ובסעיף 4 (א)(2) ניתנת הגנה ל"תקליט".

[עריכה] תחומים שאינם בני הגנה

זכות היוצרים אינה מגינה על רעיונות, אלא רק על צורת הביטוי הספציפית לאותם רעיונות. בדומה לסעיף 7ב לפקודת זכות יוצרים, 1924, אשר קבע כי:

	"לא תהא קיימת זכות יוצרים בכל אחד מאלה: רעיון; תהליך ושיטת ביצוע; מושג מתימטי; עובדה או נתון, כשהם בלבדם; חדשות היום; ואולם על דרך הביטוי שלהם תהא קיימת זכות יוצרים".

המחוקק קבע בסעיף 5 לחוק משנת 2007 כי זכות יוצרים לא תחול על:

1. רעיון;
2. תהליך ושיטת ביצוע;
3. מושג מתמטי;
4. עובדה או נתון;
5. חדשות היום.

אולם, על דרך ביטויים של אלה חלה זכות היוצרים.

למעשה, מצב זה הוא הגדרה מדויקת ונוחה יותר של המצב שהיה קיים קודם לחקיקת החוק בשנת 2007, ואין מדובר בשינוי משמעותי בתחולת הזכויות.

[עריכה] דוקטרינת האיחוד

דוקטרינת האיחוד מהווה חריג לפיו זכאי ביטוי מקורי של רעיון להגנה לפי דיני זכויות היוצרים, במקרי בו דוקטרינת האיחוד אין הגנה על הביטוי. כמו כל חריג יש לפרשו בצמצום הניתן ומקרים שבהם יחול החריג של דוקטרינת האיחוד ונמנעה הגנה על ביטוי הם מעטים מאוד.

[עריכה] הגישה במשפט האמריקאי

מקורה של דוקטרינת האיחוד הוא במשפט האמריקאי, אשר פיתח את הדוקטרינה, בו הוא הביא גישה חדשה, בו הוא מראה דרך נוספת לצורת הביטוי שעליו אין הגנה. הדוקטרינה טוענת כי ישנם מקרים בהם ליוצר היצירה נותרות רק אפשרויות הביטוי מועטות להביא הרעיון לידי ביטוי, בכך הביטוי מוכתב למגבלות של הרעיון. במקרים מעין אלו בהם עומד היוצר מעשית מול תווך קטן של צורות ביטוי שאותו הוא יכול להביא מהרעיון, הביטוי אותו יצר יזכה להגנה חלשה ומועטה בלבד על יצירתו, ולא כפי שהיה ניתן לחשוב שתהיה הגנתו חזקה ככל צורת ביטוי המוגנת היטב על ידי דיני זכויות היוצרים. כי אם לא יעשו כן, ייווצר מצב בו יהיה ליוצר מעין מונופול על הרעיון. המקרה המפורסם ביותר בו ניתן ליישם את הדוקטרינה הוא בפסק דין אמריקאי , שם דובר בהעתקת "כללי משחק", בו הכללים של המשחק הובאו בצורה כה ברורה, פשטנית וחד משמעית. במצב זה אם היו משאירים לידי כותבי הכללים את ההגנה שניתנת לפי זכויות יוצרים על ביטוי, היו מעניקים להם בכך גם את ההגנה על הרעיון.

	We cannot rcognize copyright as a game of a chess in which the public can be checkmated".

^[1]

כיום בעידן המודרני, קמות ומתעוררות שאלות לגבי תוכנות מחשב. כך לדוגמה חברת "אפל" תבעה את חברת "פרנקלין", על כך שהיא מכרה מחשבים תואמים למחשבים אותם מפיצה "אפל", זאת באמצעות העתקת רכיבי המחשב דומים והתקנת מערכת הפעלה האמורה להפעיל תוכנות ומוצרים המשווקים על ידי "אפל". במקרה זה השופטים הכריעו ואמרו זאת בקבלת הרעיון העומד מאחורי דוקטרינת האיחוד לפיו ישנם מספר מצומצם מאוד של דרכים וצורות להביא את הרעיון לידי הביטוי. במצב זה לפי הדוקטרינה אין הגנת זכויות היוצרים מתקיימת על אף שהיוצר הראשון ("אפל") הביא לידי ביטוי את רעיונו. בכך קיבלו השופטים את עמדת "פרנקלין" לפיה לא היה ביצירת תוכנתו משום הפרה, זאת משום שישנם רק מספר דרכים מצומצמות ליצור ביטוי, וביטוי הבא כזה לפי הדוקטרינה החוק אינו מגן. על אף האמור, יש להבחין בין המקרים בהם ישנו איחוד מוחלט בין הרעיון לביטוי וקיים אך ורק דרך אחת לביטוי הרעיון, לבין מקרים בהם יהיה ליוצר הרוצה להביא לביטוי רעיון מספר מועט ומצומצם דרכים לביטוי הרעיון. יש הטוענים, שההלכה תחול רק במקרים בהם קיים דמיון מוחלט עד כמעט מוחלט. על כל אלו, ישנם הסוברים כמו גם האמור במקרה של "אפל" כי ההגנה תחול גם אם ישנם מספר מצומצם של דרכי ביטוי לרעיון:

	"[the doctrine's] operation need not await an attempt to copyright all possible forms [of expressing the idea]. It cannot be only the last from of expression which is to be condemned' as completing defendant's exclusion from the substance. Rather, in these circumstances, we hold that copy right does not extend to the subject matter at all."

"^[2]

[עריכה] הגישה במשפט הישראלי

בישראל דוקטרינת האיחוד אוזכרה במספר מועט מאוד של פסקי דין, ברוב המקרים על אף שהזכירו השופטים את הדוקטרינה בחרו הם לפסוק בטענות שונות זאת תוך שהם מזכירים את הדוקטרינה. פסק הדין הידוע בישראל העוסק בדוקטרינה האיחוד, נפסק על ידי השופט מלץ, בפסק דינו נותן הסבר מפורט מאוד הדומה לדוקטרינה האמריקאית ונתן בכך מסמרות לדוקטרינה בארץ, זאת על אף שבמקרה זה לא חלה כלל הדוקטרינה.

	"הכלל בדוקטרינת האיחוד הוא, שכאשר רעיון איננו ניתן לביטוי אלא בדרך אחת מסוימת, הרי שאין הגנה בזכויות יוצרים. מבחינת ההנמקה המשפטית במסגרת דיני זכויות יוצרים מתפצלת הדוקטרינה. על-פי גישה אחת – למצב של אחדות בין הרעיון ובין הביטוי השלכה במישור קיום הזכות, כלומר: אין זכות יוצרים בדרך הביטוי. על-פי גישה שנייה – ההשפעה היא במישור ההפרה, דהיינו: קיימת זכות יוצרים, אך תחולתה צרה מאוד; הפרה תתגבש רק במקרה של העתקה מדויקת. מכל מקום, נקודת המוצא היא, שבמקרה של רעיון, שהאפשרות לבטאו מוגבלת במיוחד, ההגנה על הביטוי מגבילה גם את השימוש ברעיון".

^[3]למרות זאת, אין הדוקטרינה מהווה מגמה במשפט הישראלי. ניתן לראות אך מספר מצומצם של פסקי דין מאוחרים יותר המשתמשים בעקרונות הדוקטרינה, כך לדוגמה השופט ויתקין:

	"הואיל ואת ה"רעיון" שהיה גלום בנוסח המקורי של המגילה ניתן לבטא רק בדרך אחת – כפי שביטא אותו קימרון בטקסט המפוענח – אין ברעיון זכות יוצרים, ולא ניתן להגן עליו".

^[4]

דוגמה נוספת בא ניתן ללמוד על קיומה של הדוקטרינה בארץ, היא במקרה בו תבע מרצה לנזיקין את תלמידו, בטענה כי הוציא חוברת המבוססת על מערך שיעור אותו הוא הכין ועמל. המערער טען באחד מטיעוניו להגנתו, כי לימוד דיני הנזיקין מכתיבים צורת לימוד דומה בכל שיטות הלימוד, המביאה לתוצאה מסוימת למוצר המוגמר. בדרך זו, חשב המערער להשתמש בהגנה לפי דוקטרינת האיחוד. השופטים במקרה זה לא קיבלו את טענתו בכך שטענו, כי ישנם דרכים רבות להביא ללמוד סטודנטים את דיני הנזיקין .^[5]

[עריכה] זכות מוסרית

גם קודם לחקיקת החוק נקבע כי יש לאזכר את מקור החומר: "מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים" (סעיף א(1) לפקודת זכות יוצרים, 1924), וכיום - בפרק ז' לחוק משנת 2007 הוגדרה הזכות המוסרית של היוצר:

	45. (א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוזיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה. (ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר. 46. זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר – (1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין; (2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

חידוש משמעותי של החוק משנת 2007 הוא הכפפת הזכות המוסרית לסייג של סבירות. סעיף 50(ב) קובע ש"... עשיית פעולה ביצירה הפוגעת בזכות המוסרית האמורה בסעיף 46(2) אינה מהווה הפרה של הזכות האמורה, אם הפעולה הייתה סבירה בנסיבות העניין". סעיף 50(ג) מונה שיקולים שעל בית המשפט להתחשב בהם בעת קביעת הסבירות של הפעלת הזכות המוסרית. משמעות הסייג תיקבע בבתי המשפט.

[עריכה] מה מוגן בזכויות יוצרים?

כעיקרון, כל ביטוי מקורי מוגן על ידי דיני זכויות יוצרים. המשמעות היא כי מה שאיננו "ביטוי" איננו מוגן, למשל רעיונות, עובדות וכדומה. משמעות הביטוי "מקורי" מרכזית בדיני זכויות יוצרים, ומגלמת דרישה שמקור היצירה הוא ביוצר. לפיכך, מי שמעתיק יצירה של אחר, גם אם ההעתקה נעשית ברשות, איננו המקור של היצירה, ולכן ההעתקה איננה מוגנת. דרישת המקוריות מעוגנת בסעיף 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. החוק החדש לא חידש בעניין הזה. הדרישה הייתה קיימת גם בדין הישן, למרות שבתרגום העברי של החוק משנת 1911 נשמטה המילה "מקורי". בית המשפט העליון הבהיר, לפי הדין הישן, שהדרישה תקפה. בארצות הברית נקבע שדרישת המקוריות כוללת גם דרישה ליצירתיות, אבל זו פורשה כמינימלית מאוד, וכעמט שאינה קיימת. למשל, ספר טלפונים רגיל, שכולל עובדות (שאינן מוגנות), וערוף בצורה סטנדרטית, כלומר לפי סדר הא"ב, אינו עומד בדרישה (פרשת FEIST, 1991). בית המשפט העליון בישראל אימץ את הגישה הזו, בפרשת אינטרלגו.

כל יצירה שאדם יצר, ללא תלות במדיום שבו פורסמה, למשל בספר, בעיתון או באינטרנט, ואפילו אם נכתבה בכתב יד, מוגנת על ידי החוק, ובתור שכזו אין להעתיקה ללא רשותו של בעל זכויות היוצרים. יתרה מכך, גם יצירות שלא פורסמו מוגנות על ידי החוק.

בעקבות אמנת ברן, החוק הישראלי מסווג את היצירות לארבעה סוגים, ובנוסף, מגן על תקליטים (מה שמכונה גם "זכויות מכאניות", מאחר שהכוונה היא להגנה על ההקלטה). ארבעת הסוגים הם יצירה ספרותית, אומנותית, דרמטית ומוסיקלית. החוק משנת 2007 הגדיר מחדש את המושגים ואת היצירות המוגנות בסעיף 1 של החוק.

• "יצירה אמנותית" – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית;
• "יצירה דרמטית" – לרבות מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית- מוזיקלית, יצירת מחול ופנטומימה;
• "יצירה ספרותית" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב;
• יצירה מוסיקלית איננה מוגדרת בחוק; הכוונה היא ללחן. מילות השיר מוגנות כיצירה ספרותית, וההקלטה מוגנת כ"תקליט".

בנוסף לארבעת הסוגים, החוק מגדיר חלק מהיצירות שנזכרות כדוגמאות בסוגים אלה. למשל:

• "יצירה אדריכלית" – "בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה"
• "יצירת פיסול" – לרבות תבנית או מודל של פסל;
• "יצירת צילום" – לרבות יצירה המופקת בתהליך הדומה לצילום, ולמעט צילום שהוא חלק מיצירה קולנועית;
• "יצירה קולנועית" – לרבות יצירה טלוויזיונית וכל יצירה שדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלוויזיונית;
• "יצירה משותפת" – יצירה שנוצרה בידי מספר יוצרים במשותף ולא ניתן להבחין בחלקו של כל אחד מהם ביצירה;
• "לקט" – לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע;

המונח "לרבות" משמעו שגם סוג יצירות חדש שאינו מופיע ברשימה זו אך דומה לו באופייה יוגן במסגרת הגדרה זו.

בפסק דין אסף יעקב נ' איתן ענבר שניתן ב-1 בספטמבר 2003 בבית המשפט המחוזי בתל אביב ניתנה המחשה להיקף ההגנה המוענקת לזכויות יוצרים. במקרה זה תבע מרצה במכללה תלמיד לשעבר שהוציא לאור ספר, בטענה שהספר מתבסס על הרצאותיו של המרצה ועל-כן פוגע בזכויות היוצרים שלו. השופט קיבל את הוכחותיו של התובע בקובעו "הדמיון הקיים בין ההרצאות ובין הספר הוא כזה שאין זה סביר להניח, אלא שהנתבע העתיק מחומר ההרצאות", ופסק שורה של סעדים לתובע, ובהם איסור מוחלט על הפצת הספר. ערעור על פסק דין זה [1] נדחה על ידי בית המשפט העליון.

בפסק דין אימאג' בנק נ' רעות אלקטרוניקה ורכיבים שניתן ב-10 במרץ 2004 בבית המשפט המחוזי בירושלים נקבע פיצוי בגובה 220,000 ש"ח בגין הפרה של זכויות יוצרים בצורת שימוש בתצלומים בלא רשות בעליהם.

להגנה על זכויות יוצרים במדיה דיגיטלית (שקל מאוד להעתיקה ולהפיצה) משמשים כלים של ניהול זכויות דיגיטלי. בארצות הברית ומדינות נוספות, נחקק רובד נוסף של הגנה משפטית, שאוסר עקיפה של הכלים לניהול זכויות דיגיטליות. נושא זה שנוי במחלוקת רבה, ובישראל לא נכלל מנגנון הגנה כזה בחוק משנת 2007.

[עריכה] יצירות ממשלתיות

אמנת ברן בעניין זכויות יוצרים אינה קובעת הוראה מחייבת לעניין הגנה על יצירות רשמיות והדבר שונה ממדינה למדינה. גם הגדרתה של "יצירה ממשלתית" שונה ממדינה למדינה.

[עריכה] בישראל

לפי החוק משנת 2007 יצירות שנוצרו על ידי רשויות השלטון, כמו חוקים, תקנות, דברי הכנסת ופסקי דין אינם מוגנים בזכויות יוצרים. בכך, החוק החדש שינה את המצב המשפטי שהיה קיים לפי החוק הקודם. סעיף 18 לחוק זכות יוצרים, 1911, קבע:

	"בלא לפגוע בכל זכויות או בזכויות המיוחדות של הכתר הרי אם הוכנה או נתפרסמה איזו יצירה על ידי הוד מלכותו או על ידי כל מחלקה ממשלתית או עפ"י הוראתם או בפיקוחם, בין לפני תאריך חוק זה ובין לאחריו, תהא זכות- היוצרים ביצירה שייכת להוד מלכותו, בהתחשב עם כל הסכם שייעשה עם המחבר, ובענין זה תהא זכות-היוצרים קיימת למשך חמישים שנה מעת הפרסום הראשון של היצירה."

למרות שהחוק קבע את הבעלות של הממשלה ביצירות כאלה, החוק לא נאכף בפועל, ובכל מקרה, כלל זה בוטל בסעיף 6 של החוק החדש, שקובע

	"... לא תהא זכות יוצרים בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית משפט או של כל רשות שלטונית המפעילה סמכות שפיטה על פי דין."

יצירות שנוצרו עבור המדינה, מוגנות בזכויות יוצרים, והבעלות בהן נתונה למדינה.

סעיף 36 לחוק קובע:

	המדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה או שהוזמנה על ידה או על ידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת; לעניין זה, "עובד המדינה" – לרבות חייל, שוטר, וכל נושא משרה או בעל תפקיד על פי חיקוק במוסד ממוסדות המדינה.

[עריכה] בריטניה

זכויות היוצרים על יצירות ממשלתיות (פסקי דין, חוקים, וכל פרסום רשמי של הפרלמנט) נתונות לכתר, על פי סעיפים 163 - 167 לחוק משנת 1988.

[עריכה] ארצות הברית

כל יצירות הממשל הפדרלי בארצות הברית הן נחלת כלל ואין שום מניעה להשתמש בהן מבחינה זו. סעיף 105 של פרק 17 לקוד האמריקאי קובע כי "שמירת זכויות יוצרים תחת הוראות פרק זה אינה קיימת על כל יצירה של ממשלת ארצות הברית, אולם ממשלת ארצות הברית אינה מנועה מלקבל ולשמור על זכויות יוצרים המועברות אליה על ידי רישום, עזבון, או בדרך אחרת."^[6].

מטרת חקיקה זו היא להעביר לרשות הציבור את כל היצירות של ממשלת ארצות הברית, אשר מוגדרות בסעיף 101 של פרק 17 לקוד האמריקאי, כיצירות אשר נוצרו בידי פקיד או עובד של ממשלת ארצות הברית כחלק מתפקידיו הרשמיים של אותו אדם^[7]. כלל זה אינו חל על עובדים חיצוניים (שאינם עובדי ממשלה) המועסקים על ידי ממשלת ארצות הברית בחוזים אישיים.

יחד עם זאת, העובדה כי על יצירות של ממשלת ארצות הברית לא חלות הגבלות זכויות היוצרים איננה מונעת מן הממשל האמריקאי להגביל שימוש מסחרי ביצירותיו (הבלתי מוגנות). הממשל האמריקאי יוצר באופן קבוע יצירות רבות שהן סודיות ביותר, אשר אף שאינן מוגנות בזכויות יוצרים קיימות הגבלות רבות אחרות על הגישה אליהן. אף ביצירות ממשלתיות שאינן סודיות, קיימות הגבלות המונעות שימוש ביצירות אלה לצרכים מסחריים ללא קבלת רשות.

[עריכה] צרפת

כל יצירות ממשלת צרפת הן נחלת כלל, אולם ביצירה רשמית הכוללת פסיקה, ולה מצורפת פרשנות משפטית - חלק הפרשנות המשפטית מוגן.

[עריכה] רשימות ולקטים

[עריכה] בישראל

בהתאם לתאוריית העבודה, וגם קודם לחקיקת החוק משנת 2007, גם אם כל נתון ונתון לא היה מוגן בזכויות יוצרים, הרי שרשימה של נתונים אשר כל אחד ואחד מהם אינו מוגן בזכויות יוצרים, בעצמה, ובשל העובדה שלצורך יצירתה הושקע זמן ומחשבה, הייתה מוגנת. בית המשפט הישראלי, בע"א 136/71, מדינת ישראל נגד יצחק איחמן, פ"ד כ"ו (2) 259, קבע כי לוח המפרט ניכויי מס - שהינו למעשה רק טבלה המכילה מספרים המפורסמים על ידי הרשויות, הוא, לדברי השופט לנדוי, יצירה ספרותית מוגנת. לדבריו:

"יצירה ספרותית" (כוללת) גם לוחות וליקוטים (tabels and compilations), אם כי, כידוע, אין זכות יוצרים ברעיון גרידא, יכולה זכות יוצרים לחול על צורת עריכה או עיצוב מיוחדת שבה בחר מרכיב הלוחות כדי להקל על השימוש בהם, אם הושקעו מאמץ מחשבתי, עמל או מיומנות מיוחדת (בייצור הלוחות או הטבלאות)... ואין נפקא מינה ש"החומר הגולמי" להרכבת הלוחות הוא נחלת הכלל, כמו הנתונים האריתמטיים בלוחות אלה".

כאמור, החשיבות היא לא בעצם הליקוט אלא בהשקעת מחשבה ומאמץ בבחירת החומר המלוקט. על כן אין הגנה למעשה על מדריך הטלפון. פסק הדין המנחה בעניין זה הוא ערעור אזרחי 513/89, Interlego S.A. נגד Exin Lones Bros S.A, פ"ד מ"ח (4) 133 בו מציין השופט שמגר:

	לאור מטרתם של דיני זכויות היוצרים... ברור כי המסקנה היא שאין די בהשקעה בלבד כדי להצדיק הענקת הגנה של זכויות יוצרים לביטוי.

בת.א. (י-ם) 41/92, קימרון נגד שנקס, פ"מ תשמ"ג ג' 10, קבעה השופטת דורנר:

	"הדגש הוא על סוג ההשקעה (יצירתיות) ולא על הכמות שבה.

החוק משנת 2007 הגדיר "לקט" (בסעיף 1) וקבע כי לקט יהא מוגן (סעיף 4 לחוק) תוך אימוצה של תאוריית העבודה. סעיף 4 (ב) לחוק קובע:

	מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו

[עריכה] בארצות הברית

הפסיקה בישראל בעניין הגנה על רשימות התבססה על הפסיקה האמריקאית בעניין זה, המעניקה זכויות יוצרים לעריכה מקורית או איסוף מקורי של מידע, ולא על איסוף סתם. בפסק דין

נקבע כי יש להגן על דף הוראות משחק (אף שהמשחק ידוע) כי ניסוחן מקורי ויצירתי ולעומת זאת, ב-

נקבע כי מדריך טלפון המכיל רק רשימה של עובדות אינו זוכה להגנה. דוגמה נוספת הינו פסק דין

בו נקבע כי רשימה של 5,000 כרטיסי בייסבול הבאה לייצג את הכרטיסים הטובים ביותר מוגנת, כי רשימה זו נבחרה מתוך רשימה של 18,000 כרטיסים, ובכך השקיע יוצר הרשימת מקוריות ומחשבה.

[עריכה] מפות גאוגרפיות

כעיקרון, מפות גאוגרפיות, אף שהן מייצגות דבר מוסכם - פני שטח גאוגרפיים, מוגנות בזכויות יוצרים. יודגש כי יכול לבוא אדם ולצייר מפה של השטח, ולאחריו יבוא אדם אחר וימדוד שוב את אותו השטח, ויצייר מפה זהה, ועדיין אין הוא מפר את זכויות היוצרים של מצייר המפה הראשון. כל מפה ומפה מוגנת בנפרד, ואף שהן יכולות להיות זהות, אין האחת הפרה של השנייה. כמו כן - הסימנים המוסכמים במפות, בדומה לסימנים מתמטיים, אינם מוגנים (לדוגמה - קו כחול לנחל איתן, קו כחול מקוקו לנחל אכזב). על הטוען להפרת זכויות יוצרים להוכיח שהמפה השנייה הועתקה מהמפה הראשונה. דבר זה ניתן להוכחה אם יוצר המפה השנייה לא ביצע כל מדידות בשטח ולא צילם תצלומי אוויר, או אם, לדוגמה, שגיאה המופיעה במפה הראשונה מופיעה גם במפה השנייה.

[עריכה] בישראל

על פי חוק זכות יוצרים, 1911, מפות גאוגרפיות קיבלו הגנה כיצירה ספרותית, בהיעדר הגדרה מדויקת. החוק משנת 2007 קובע בסעיף ההגדרות כי "מפה" היא יצירה אמנותית המקבלת הגנה כמו כל יצירה אמנותית אחרת.

[עריכה] בבריטניה

בבריטניה, על פי החוק משנת 1988, המפות מוגנות בזכויות יוצרים, כיצירת אומנות גרפית (אין בכך הבדל להגנה הניתנת על יצירה סיפרותית, אך ההגדרה שונה).

[עריכה] בארצות הברית

בתי המשפט פסקו כי גם אם שתי מפות זהות, אם השנייה היא מקורית, הרי שאין ביצירת המפה השנייה הפרה של זכויות היוצרים. ראה:

[עריכה] בדיחות וקריקטורות

בדיחות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, משום שבדיחה היא למעשה רעיון (מצחיק) וככזה אינה יכולה להיות מוגנת. יחד עם זאת, ניסוח ספציפי של בדיחה הוא יצירה מוגנת. אוסף בדיחות מהווה לקט מוגן אם האיסוף מקורי (ראו לעיל). קריקטורות, לעומת בדיחות, מהוות ציור המייצג את הרעיון, וככל ציור אחר הינן מוגנות.

[עריכה] צילומים

יש הבדל בין צילום אומנותי, שנחשב יצירה אמנותית הראויה להגנה (ביצירה זו משקיע הצלם את כשרונו ועבודתו - בוחר את נושא הצילום ואת שעת הצילום, את כמות האור והחשיפה ואת רגע הצילום), לבין צילום סתמי - כגון תמונת פספורט או צילום דוקומנטרי. גם צילום של אובייקט סתמי (כיסא, עלה) יכול להיות יצירה אמנותית בשל העבודה והכישרון שהושקע בו, וגם צילום דוקמונטרי ייחודי יכול לקבל הגנה (לדוגמה: תמונת הצנחנים בכותל - תמונה זו אמנם דוקומנטרית אך בשל ייחודה היא עומדת בדרישת המקוריות וזכאית להגנה)^[8].

בחוק משנת 1911, המונח "צילום" הוגדר בסעיף 35 (1) לחוק (סעיף ההגדרות), כאשר סעיף (5) (1) (א) לחוק קבע כי מזמין התמונה הוא הבעלים בזכויות בה^[9]. במצב בו אין הזמנה, הבעלים בצילום הוא הבעלים של הנגטיב (סעיף 21 לחוק).

החוק משנת 2007 הגדיר במפורש "יצירת צילום" ו"יצירה קולנועית" והעניק לשתיהן הגנה מפורשת.

סעיף 35(ב) לחוק משנת 2007 משנה במעט את המצב שהיה קיים קודם לכן בקשר לצילומים:

	(ב) ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת.

השינוי הוא שהבעלות של המזמין היא רק בקשר לאירועים משפחתיים או פרטיים, ולא בכל צילום. יחד עם זאת, ייתכן שבתי המשפט יקבעו שהחריג של בעלות המזמין חל בכל מקרה.

[עריכה] צילום של צילום

צילום של צילום, מהווה למעשה העתקה של הצילום והפרה של זכויות היוצרים בצילום.

החוק משנת 2007 מגדיר:

	העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות – (1) אחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר; (2) עשיית עותק תלת-ממדי של יצירה דו-ממדית; (3) עשיית עותק דו-ממדי של יצירה תלת-ממדית; (4) העתקה ארעית של היצירה.
-- סעיף 12 לחוק

וקובע כי:

	"עותק מפר" – עותק של יצירה שיש בה זכות יוצרים, למעט בניין או מבנה אחר, שהוא אחד מאלה: (1) עותק שנעשה בישראל בלא רשותו של בעל זכות היוצרים באופן שמהווה הפרה של זכות היוצרים להעתקה כאמור בסעיף 11(1);
-- סעיף 1 לחוק

[עריכה] צילום של יצירה מוגנת

בעת צילום של יצירה מוגנת בזכויות יוצרים (ציור או פסל, לדוגמה), ניתן להשתמש בצילום רק בתנאי שהתקבל אישור מבעלי זכויות היוצרים של היצירה המוגנת. אין צורך באישור כזה כאשר היצירה מוצגת לציבור, ובלבד שיצירה זו מוצגת דרך קבע באופן ציבורי (ראו בהמשך).

החוק משנת 1911 איפשר שימוש הוגן מסוים ביצירת יצירות נגזרות מיצירות המצויות במקום ציבורי:

	עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים, או צילומים של יצירת פיסול או מלאכת אמנות, אם דברים אלה נמצאים באופן קבוע במקום או בבנין צבורי, או עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים או צלומים (שאינם מסוג שרטוטים או תרשימים אדריכלים) של כל יצירה אדריכלית אמנותית
-- סעיף 2 (1) (iii) לחוק זכות יוצרים, 1911

החוק משנת 2007 משמר אפשרות זו של יצירת יצירות נגזרות:

	שידור, או העתקה בדרך של צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה, של יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית, מותרים אם היצירה ממוקמת בקביעות במקום ציבורי.
-- סעיף 23

[עריכה] ציטוט שאינו מהווה פגיעה בזכויות יוצרים

[עריכה] שימוש הוגן

ערך מורחב – שימוש הוגן

סעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, קבע:

	"רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה על ידי אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים, בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות יוצרים: (I) כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית. (II) ..."

בפסיקה נקבע שכדי לזכות בהגנת הטיפול ההוגן צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים:

1. טיפול הוגן - המבחנים העיקריים לכך הם:
   1. השימוש אינו מסחרי / אינו למטרת רווח,
   2. השימוש תורם לערכים החשובים לחברה, לחינוך ולתרבות.
2. מטרת השימוש - לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית.

וכך נפסק:

	"לשון הסעיף מצביעה על כך שמדובר בתנאים מצטברים ורשימת המטרות המפורטות בסעיף היא רשימה סגורה וממצה"
-- רע"א 2687/92 גבע נ' חב' וולט דיסני

במסגרת זו, ציטוט קצר מיצירה שזכויותיה מוגנות, למטרת מחקר או ביקורת ספרותית, מותר גם ללא קבלת הסכמה מראש מבעל זכויות היוצרים. המגבלה המקובלת לגודל ציטוט מסוג זה היא קטע יחיד בן 400 מילים, או קטעים אחדים שגודל כל אחד מהם אינו עולה על 300 מילים וגודלם הכולל אינו עולה על 800 מילים. מתוך שירה מותר לצטט לא יותר מ-40 שורות, ולא יותר משליש שיר. עם כל ציטוט מסוג זה יש לציין את מקורו המדויק: מחבר, מתרגם, מו"ל.

בשנים האחרונות הולכת ורווחת גישה המייחסת פחות חשיבות למטרת השימוש, מתוך הנחה שכל מטרה היא מסחרית במידה זו או אחרת, ויותר חשיבות לאופן השימוש.

החוק משנת 2007 משמר גישה זו וקובע:

	(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך. (ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין היתר, כל אלה: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. (ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן.
-- סעיף 19

סעיף זה מאמץ למעשה את המבחנים שנקבעו בפסיקה קודם לכן, ומאפשר חקיקת משנה (באמצעות תקנות) בעניין זה.

[עריכה] שימושים מותרים

החוק משנת 2007 מתיר שימושים מסוימים ביצירות מוגנות שאינם נחשבים הפרה של זכויות היוצרים:

	"שימוש ביצירה בהליכים משפטיים או בהליכים מינהליים לפי דין, לרבות דיווח על הליכים אלה, מותר בהיקף המוצדק בשים לב למטרת השימוש."
-- סעיף 20

על פי החוק משנת 2007, סעיפים 3ב'-3ה' לפקודת זכות יוצרים נשארים תקפים. סעיפים אלו מרשים העתקה של יצירות לשם שימוש פרטי וביתי:

	"לא תהיה זו הפרה של זכויות יוצרים ומבצעים לטבוע או לשעתק יצירה על גבי קלטת לשם שימוש פרטי וביתי שלא למטרות מסחריות".

כוונת המחוקק היא שהרוכש יצירה יכול ליצור עותק נוסף ממנה לשימושו האישי (או כגיבוי, באם מדובר בתוכנת מחשב).

[עריכה] העברת זכויות יוצרים

החוק משנת 2007 קובע דרישת כתב (דרישה שהחוזה יהיה בכתב, ולא בעל פה) להעברת זכויות יוצרים - דרישה נדירה במשפט הישראלי. הדרישה הייתה קיימת גם בדין הישן, למרות אי בהירות בניסוח החוק משנת 1911. החוק משנת 2007 קובע כי:

	(א) זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי. (ב) העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף קטן (א), יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסוים, לתקופה מסוימת או לעשיית פעולה מסוימת ביצירה. (ג) חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב.
-- סעיף 37 לחוק

[עריכה] ויתור מפורש על זכויות יוצרים

לבעל זכויות היוצרים שמורה כמובן הזכות לוותר על ההגנה שמקנה לו החוק, כולה או חלקה. דוגמה בולטת לכך היא ויקיפדיה, שהערכים הכתובים בה חופשיים לכול וניתן לצטט מהם כמעט ללא הגבלה, בהתאם לתנאי רישיון GNU FDL, שהוא מעקרונות היסוד שלה.

תוכנות מקור פתוח, כמו אופן אופיס, הדגימו כי ניתן ליצור יצירות איכותיות גם ללא שמירה על זכויות יוצרים, ותשלומים בעקבותיהם ליוצרים או לחברה מסחרית. ישנם כותבים מקוונים, ששומרים את זכויותיהם כיוצרי המידע, אך משחררים אותו לציבור תחת רישיון המאפשר הפצה חופשית (כגון רישיון Creative Commons).

אתרים ממשלתיים רבים מתירים במפורש, בהודעות זכויות היוצרים שלהם, "ציטוט מתוך החומר המוגן באופן סביר" (בנוסף לשימוש ההוגן המותר לפי החוק).

[עריכה] גמר תוקפה של ההגנה

[עריכה] יצירות כתובות

ההגנה על זכויות יוצרים אינה ניתנת לנצח. בישראל העניקה "פקודת זכות יוצרים, 1924" הגנה לתקופה של שבעים שנה משנת מות היוצר או המחבר (סעיף 5 (4) אשר תיקן את חוק זכות-יוצרים, 1911). חוק זכויות יוצרים 2007 שימר תקופת הגנה זו בסעיף 38 לחוק. על כלל זה מתבסס פרויקט בן יהודה, המעלה לאינטרנט יצירות מהקלאסיקה העברית שזכויות היוצרים עליהן פגו. זכויות יוצרים ליצירה אנונימית או פסיבדונימית (תחת שם עט) מוקנות לשבעים שנה מיום פרסומה. במקרה שיש כמה מחברים ליצירה, זכויות היוצרים יחולו 70 שנה ממותו של האחרון שבהם (מצב זה מפורט בסעיף 29 לחוק זכויות יוצרים משנת 2007). ביצירה מתורגמת, עצם התירגום מהווה יצירה חדשה ועל כן, שנות זכויות היוצרים נמנות ממותו של המתרגם ולא של היוצר המקורי. כאשר היוצר אינו ידוע, זכויות היוצרים יפוגו 70 שנה מפרסום היצירה, אלא אם מתגלה זהות היוצר קודם לכן.

[עריכה] יצירות רשמיות

בעוד שבהתאם לסעיף 18 לחוק זכויות היוצרים משנת 1911 יצירות רשמיות שהוכנו על ידי המדינה היו מוגנות 50 שנה מיום פרסומן, בהתאם לסעיף 42 לחוק זכויות היוצרים משנת 2007, יצירות רשמיות שהוכנו על ידי המדינה - מוגנות 50 שנה מיום יצירתם. בכך משנה החוק את המצב שהיה קיים קודם לכן בו יכלו זכויות היוצרים להיות לתקופה ארוכה בהרבה מ- 50 שנה ממועד היצירה (שכן אם לא פורסמו, לא החל מניין השנים). לעניין סעיף זה של החוק, מוגנות גם יצירות שנוצרו על ידי קבלן עצמאי עבור המדינה - לדוגמה פרסומים או מחקרים שהוזמנו על ידי המדינה (סעיף 36 לחוק משנת 2007, המשמר את המצב שהיה קיים בחוק משנת 1911). בארצות הברית, צרפת וגרמניה, יצירות רשמיות הן יצירות ששוחררו לנחלת הכלל ואין עליהן זכויות יוצרים (כך למשל כל יצירות השלטון הפדרלי בארצות הברית משוחררות לרשות הציבור).

[עריכה] תמונות

עד חקיקת החוק בשנת 2007, ההגנה על צילומים פקעה חמישים שנה אחרי יצירת הנגטיב (או במקרה של תמונה שהונפקה על ידי מוסד של המדינה, חמישים שנה לאחר פרסומה).

תזכיר חוק זכות יוצרים, התשס"ד-2003 [2], נימק תקופת הגנה מקוצרת זו:

יצירות צילום, על אף ערכן האומנותי, שונות מיצירות אחרות בכך שלעתים קרובות הן מתעדות את המציאות, ולתיעוד זה חשיבות ציבורית מיוחדת בחלוף הזמן. האיזון המתחייב בין הרצון לתמרץ את היוצר לבין אינטרס הציבור הוא שונה, אפוא, מהאיזון הקיים ביצירות אחרות, ולכן גם מוצע להשאיר את התקופה הקבועה כיום, הקצרה יותר מתקופת ההגנה על יצירות אומנותיות אחרות.

בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 הוארכה תקופת ההגנה, וצילום מוגן כמו כל היצירות האחרות, למשך חיי היוצר ועוד שבעים שנה לאחר מכן.

זה המצב בארצות הברית ובחלק ממדינות אירופה (כך, למשל, סעיף 12 לחוק זכויות היוצרים הבריטי משנת 1988). דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים שינוי זה:

	נוכח התפתחות שחלה בענין זה באמנת WCT מוצע להשוות את תקופת ההגנה על יצירות צילום לתקופה הקבועה לכל יצירה אמנותית אחרת, דהיינו חיי היוצר ועוד 70 שנים. הצורך הציבורי המתעורר לעתים להתיר שימוש ביצירות צילום בהיבט התיעודי שלהן, ימצא את ביטויו במסגרת סעיף 19 המוצע שענינו שימוש ההוגן.

בשל העובדה ששינוי משמעותי זה משפיע על המועד שבו משוחררות תמונות לרשות הציבור, ולאור לחץ ציבורי שהפעילו גופים שונים, ובהם עמותת ויקימדיה (ישראל), הוסכם כי סעיף זה של החוק לא יוחל על תמונות שצולמו קודם ליום כניסתו לתוקף, ומשמעות הדבר שזכויות היוצרים על התמונות שצולמו עד 25 במאי 2008 יפוגו כעבור 50 שנה, ולא תוך 70 שנה ממות היוצר.

[עריכה] הקלטות קול

גם בהקלטות קול ("תקליט" כהגדרת החוק משנת 2007) תקופת זכויות היוצרים היא ל-50 שנה מפרסומה (סעיף 41 לחוק משנת 2007). החוק מגדיר "תקליט" בסעיף 1 כ-"טביעה של צלילים, למעט טביעה של צלילים ביצירה קולנועית".

[עריכה] מועד תחילת חישוב התקופה המוגנת

מאחר ובעבר לא ידעו את המועד המדויק של מותו של היוצר, נקבע כי ספירת התקופה תחל ביום ה-1 בינואר בשנה שלאחר מותו של היוצר. לדוגמה, במקרה שבו כותב הספר נפטר ב-2 בינואר, תהה תקופת ההגנה 71 שנים פחות יום מיום מותו. כלל זה מופיע גם בסעיף 7 (5) לאמנת פריז משנת 1971. הדין הישראלי הכיל כלל זה בהתאם לאמור בסעיף 5 (3) לפקודת זכות יוצרים, 1924, וכלל זה נותר בתוקף גם בהתאם לסעיף 43 לחוק משנת 2007 הקובע:

	תקופת זכות היוצרים ביצירה תסתיים ב-31 בדצמבר של השנה שבמהלכה אמורה לפקוע הזכות לפי הוראות פרק זה.

[עריכה] הציון "כל הזכויות שמורות"

הציון "כל הזכויות שמורות" על-גבי יצירה אינו חיוני כדי להקנות זכויות יוצרים לבעל היצירה, ונועד לשמש כהבהרה בלבד. הזכויות שמורות גם ללא ציון זה, מאחר וההגנה מוענקת מכוח החוק ואמנות בינלאומיות.

[עריכה] עבירה פלילית

בישראל ומדינות רבות אחרות הפרה של זכויות יוצרים לצורך מסחר או הפקת רווח כספי היא עבירה פלילית שדינה מאסר עד 5 שנים. סעיפי ההפרה והעונשין מפורטים בפרק ט' לחוק זכויות היוצרים 2007.

[עריכה] זכויות יוצרים בוויקיפדיה

הקפדה שלא לפגוע בזכויות יוצרים היא מעקרונות היסוד של ויקיפדיה.

• ראו ויקיפדיה:זכויות יוצרים.
• ראו ויקיפדיה:רישוי.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ Morrisey v. Proctor & Gamble Co. 379 F.2d 675 (1967).
2. ^ Morrisey v. Proctor & Gamble Co. 379 F.2d 675 (1967).
3. ^ ע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 262
4. ^ ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד(3) 832
5. ^ דנ"א 790/06 איתן ענבר נ' ד"ר אסף יעקב ואח' (טרם פורסם, 16.01.06).
6. ^ U.S.C. 17, § 105. Subject matter of copyright: United States Government works
7. ^ U.S.C. 17 - § 101. Definitions, ראו A “work of the United States Government”
8. ^ פרזנטי, בעמ' 376 - 377.
9. ^ פרזנטי, בעמ' 383

[עריכה] לקריאה נוספת

• ד"ר שרה פרזנטי, "דיני זכויות יוצרים", תל אביב, תש"ס 2000, כרמל ספרות משפטית בע"מ.
• עו"ד טוני גרינמן, זכויות יוצרים, הוצאת איש ירוק, תשס"ד-2003.
• "זכויות יוצרים בינלאומיות - חשיפה תרתי משמע". מאמר באתר יריב קדם ושות' - משרד עורכי דין.
• ניבה אלקין-קורן, קניין רוחני בעידן המידע, סדרת אוניברסיטה משודרת, הוצאת משרד הביטחון, 2004.
• המרכז למשפט וטכנולוגיה, חקיקת זכויות יוצרים חדשה לישראל, חיפה תשס"ד-2004

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: זכויות יוצרים
טקסט בוויקיטקסט: פקודת זכות יוצרים, 1924
טקסט בוויקיטקסט: חוק זכות יוצרים, 1911

• חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007
• האתר הישראלי להגנה מקוונת על זכויות יוצרים
• רובי גורדון, של מי הקובץ הזה? (או: "קאזה" כמשל)
• קובץ מאמרים משפטיים אודות זכויות יוצרים.
• יובל יועז, פיצוי תקדימי בגובהו על הפרת זכויות יוצרים ברשת, ואלה!
• law.co.il - משפט באינטרנט - זכויות יוצרים
• עו"ד אייל גונן, זכויות יוצרים ברשת: מה מותר, מה אסור?, ynet
• תמר גדרון, עידן הפרודיה - על "חסמב"ה", על "חלף עם הרוח" ועל מה שביניהם, המשפט, פברואר 2004
• זכויות יוצרים - שימוש הוגן באוניברסיטת סטנפורד
• זכויות יוצרים - מאמרים וסמינריונים באתר i-law.co.il