בהקטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהקטי (Bhakti) פירושו בסנסקריט – "לדבוק", "לסגוד".

הבהקטי הינה, כמו כן, תנועה דתית שמקורה בדרום הודו שמייצגת זרמים המתרכזים בפולחן לאל אחד בלבד - לרוב שיווה, וישנו, התגלמותו הפוראנית של ראמה, או אחת מהתגלמויותיהם הרבות - בהן אף השאקטי ("האלה"). פולחן זה מתבטא בהשמת דגש רגשי חזק בשירה דתית על מערכת היחסים בין החסיד – הבהאקטה, אשר הינו פרוש מהחברה ועושה את חייו בנדודים ברחבי הארץ ממיקדש למיקדש - לבין האלוהות. למרות ייחוד הפולחן לאל אחד, יש לשים לב לעובדה כי לא מדובר במונותאיזם בהכרח, וזאת מכיוון שאין שום סתירה בין דבקות באל אחד להכרה בקיומן של אלוהויות אחרות.

שירת הבהקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגש הרגשי בזרם זה מתבטא בשירה שלו, שהיא בעלת חשיבות מרכזית בדת ושמה דגש על גשמיותו של האל ונגישותו, תוך התייחסות ספציפית למקומות הפולחן (בסנסקריט - arca) כמו גם לרגשותיו העזים של המאמין כלפי אלוהיו. רגשות אלו עשויים להימצא בקשת רחבה של הקשרים ובהם אהבה, צער ואף כעס ומדגישים את געגועיו של החסיד למפגש עם האל במיקדשו. רגשות עוצמתיים אלו מאפשרים לבהאקטה לתקשר עם אלוהיו ולמסד את הקשר המיסטי. מוטיב חוזר בשירה זו הוא תיאור תחושות של צער עקב הפירוד מהאל (סנסקריט - Viraha) במהלך הנדודים, צער אשר נמהל כחלק מטיב החוויה הדתית (Chaitania) ומתקיים כמרכיב בלתי נפרד ממנה, אף כי אינו סותר, ואף מדגיש, את הסגידה האינסופית לאל.

עם השנים הפכה שירת הבהקטי למאפיין בפולקלור, בתרבות הדתית ההינדית הרווחת ובהוויה ההודית ואף נתפשת כיום כאחת מהחוליות המבנות את ההמשכיות התרבותית ההיסטורית של הודו. כמו כן, ניתן למצוא כיום בתרבות השירה העממית של הודו מוטיבים של שירה זו.

פילוסופיה ומקורותיה ההיסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לעת האחרונה, נהוג היה לקשור את מקורותיה של תנועה זו בעיקר בהסתעפות פוראנית מהתרבות הברהמינית שבו נעשתה הפרדה בין המוחלט (ה"אטמן") לבין האל. אולם, גישה זו לא סיפקה הסברים מלאים לגבי הימצאותם של מוטיבים לא ברהמיניים בדת. כיום נוטים להאמין שמוצאו הראשוני של זרם זה בתרבויות הדרווידיות של דרום הודו ( - הממלכות "פאנדאיה", "צ'ולה", ו"צ'רה"). המאות השלישית עד החמישית לספירה הנוצרית התאפיינו בתהפוכות פוליטיות ודתיות בדרום הודו, אשר הביאו עימן סדרים פוליטיים חדשים כמו גם חדירה מסיבית של תרבות ברהמינית מצפון תת-היבשת. במאה ה-6 לספירה החלה התופעה בה קדושים נוודים (Sundarar) שעזבו את החברה העירונית ותרו את הארץ. הללו נחלקו לקדושים שאיבים (שיבא) – Nayannars - ולקדושים ואישניים (וישנו) – Alwars ונתפרסמו בשל השירים מלאי הרגש ששרו להתגלמויותיהם המקומיות של האלים. מקובל כיום כי באותה תקופה נהגו הבהאקטה לנדוד בין המקדשים בתוך מסגרת. בסביבות המאה העשירית לספירה, נעשה מיסוד של הנוודים ההיסטוריים לכדי קדושים והדת התמסדה במסגרת של רשת פולחנית מסועפת בעלת לוח שנה דתי עמוס בטקסי פולחן, אשר נפרשה ברחבי דרום הודו ויצרה לעצמה מרכזים דתיים-פוליטיים מרובים.

התפישה הנפוצה כיום אם כך, גורסת כי הבהאקטי הינו זרם דתי אשר נוצר כתוצאה מסינתזה ברהמינית של דתות דראווידיות דרומיות אשר לוותה כמו כן גם בתופעות אנטיטטיות של ויתור על ערכי דת מסוימים. הדרישה המוקדמת ברוב הדתות ההודיות הקודמות - ייחוס חברתי או דתי מוקדם - נשמטה מתנועה דתית זו, ובכך למעשה התבטאה חתרנותה – יציאתה נגד ההיררכיה החברתית.

בתקופת ימי הביניים (בעיקר במאות ה-15 וה-16) זכתה תנועת הבהקטי לתנופה מחודשת ופרצה לצפון הודו. הפופולריות לה זכתה עשויה להיות מוסברת באותה חתרנות שאיפשרה תחת שיטת הקאסטות, בפשטות שבה יכלה לבוא לידי ביטוי.

כמה ממחדשיה העיקריים של תנועת הבהקטי הויישנויסטית (של וישנו) הם רמנוג'אצ'ריה, מאדהואצ'ריה ושרי צ'יתניה מהאפרבהו.

בהקטי יוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי משנתו של קרישנה, משמעות המילה בהקטי הינה "חשיבה", "אמונה" ומדיטציה. לפי עיקרון זה, בעזרת יוגה ומדיטציה ניתן להתגבר על החושים ולרתמם לטובתנו. החוקר פרידהלם הארדי קרא לתופעה "בהקטי אינטלקטואלי".

תרגול בהקטי יוגה:
היוגה של הבהקטי שואפת לחיבור עם אלוהים דרך דבקות אמוציונאלית בדמותו הפרסונאלית של האל. המתרגל אינו רואה את אלוהים כדבר מופשט אלא לומד ליראות אל פרסונאלי. מישהו עימו הוא מפתח מערכת יחסים. על פי הבהקטי-רסמריטה סינדהו מאת רופה גוסוואמי, תרגול הבהקטי כרוך בתישעה סוגי תרגול:

  1. שמיעה - לרוב לימוד מפי הגורו.
  2. דיבור - דיבור אודות נושאים פילוסופיים. יכול להתייחס גם למדיטציה על מנטרה.
  3. זכירה - מדיטציה ניצחית על אלוהים.
  4. שירות - ביצוע של שירות כלשהו למיקדש, למורה הרוחני או למתרגלים אחרים.
  5. סגידה - סגידה פולחנית במקדש או בבית.
  6. תפילה זימרת תפילות ומנטרות.
  7. מילוי אחר הוראות - לעקוב אחר הוראות הוודות והגורו.
  8. פיתוח יחסי ידידות עם האל - הגות פנימית על יחסים עם אלוהים.
  9. התמסרות מוחלטת - הקדשת הגוף, המחשבה והדיבור כליל לאלוהים.

לרוב, יש המתייחסים לשלושת הראשונים מבין התרגולים הללו, קרי: שמיעה, דיבור וזכירה, כחשובים ביותר. לרוב אף נוהגים לשים דגש על דיבור, בהתייחס לזימרה ומדיטציה על מנטרות הכוללות את שמות האל, עד כדי כך שמתארים תרגול זה ככולל את כל התרגולים האחרים בתוכו.