מדיטציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסל של האל שיווה בבנגלור שמתאר אותו עסוק במדיטציה.

מדיטציה - היא כלי טכני לביצוע פעולה עצמית על נפש האדם.
כתוצאה מתרגול טכניקות מדיטציה, מצב התודעה של האדם משתנה ביחס למצבי התודעה השכיחים אצלו בעת ההתנהגות והפעולות היומיומיות.

ישנן עשרות, או אולי מאות טכניקות שונות של מדיטציה שהתפתחו באופן עצמאי בתרבויות שונות בעולם.

המכנה המשותף לטכניקות מדיטציה שונות, הוא האפשרות לבצען באופן עצמאי, כלומר מדיטציה תמיד תהיה תרגול של האדם מול עצמו. כך שכל טכניקה הדורשת לשם תירגול מגע עם קבוצה של אנשים אינה נחשבת כטכניקת מדיטציה.

[עריכה] תולדות המדיטציה

המדיטציה התפתחה במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות וקשה להגדיר במדויק את מקורה. בסין מיוחסת המצאת המדיטציה לדמות מיתולוגית בשם פו הסי שנחשב גם למחבר האורקאל הסיני אי צ'ינג. בהודו מוזכרות טכניקות מדיטציה בכתבים מהאופנישדים כדוגמת הויג'איה טנטרה. בהתחשב במקורות הללו ניתן לשער כי תרגול מדיטציה לשמה התקיים בהודו כבר במאה החמש עשרה לפני הספירה והתקיים בסין כמה מאות שנים קודם לכן. באירופה הפאגאנית בוצעו טקסים שניתן להגדיר אותם כטכניקות מדיטציה בדתות שונות כולל הדת ההלניסטית והדת הדרואידית לפני המאה העשירית לפני הספירה. המבשרים של המדיטציה המודרנית היו דווקא המוסלמים הסופים שהתרגולים שהם פיתחו היוו את הבסיס לעבודתם של מומחי המדיטציה המודרניים ג.גורודייף ואושו.

החל מסוף המאה ה-19 חדרו טכניקות מדיטציה מזרחיות למערב והופיעו אף סינטזות מערביות המבוססות עליהן.

[עריכה] מדיטציה ביהדות

בספרות ובמסורת היהודית כמעט אין איזכורים למדיטציה או לטקסים המזכירים תירגולי מדיטציה מקובלים. בין המקורות המועטים למדיטציה ביהדות ניתן למצוא תרגול של זרימת אור אצל הרמח"ל , שפותח על ידי אושו לטכניקה בשם האור הזהוב. האדמו"ר החב"די יוסף יצחק שניאורסון מציע באחד ממאמריו לשבת ולהביט בתוך חושך "עד שייראה אור", תרגול הזהה לחלוטין למדיטציית החושך הטיבטית המפורסמת, ואילו האדמו"ר מפיאסצנה, היה למעשה היחיד מתוך היהודות הרבנית המסורתית שגילה את המדיטציה בעצמו ואף פיתח מספר תירגולים פשוטים כדי להגיע למצב מדיטטיבי.
בקבוצות מסויימות ביהדות המודרנית האלטרנטיבית ישנם תירגולים המכונים בשם המסחרי "מדיטציה יהודית", אלא שאלו אינם מסתמכים על מקורות יהודיים אוטנטיים וברב המקרים אף אינם יכולים להקרא "תרגולי מדיטציה".

[עריכה] תרגול מדיטציה

תרגולי מדיטציה שונים קיימים בדתות שונות, בכללן הבודהיזם, האסלאם (אצל הסופים) היהדות (בחסידות), הנצרות, וההינדואיזם.
מדיטציות מתקדמות בבודהיזם מבוססות בדרך כלל על החזיה (הדמיה, או ויזואליזציה), וכוללות לרוב החזיה של בודהה בתנוחת הלוטוס (אך ישנן גם מדיטציות מנטרה כגון "אום מאני פדמה הום" - "היהלום מצוי בלוטוס" כלומר הנירוואנה נמצאת במדיטציה.). מדיטציות בהינדואיזם כוללות לרב חזרה על מנטרה בסנסקריט, ועל פי הוודות הן מאפשרות להגיע למצב של "סמאדהי", איחוד עם האל או עם היש.

ניתן לחלק את תרגולי המדיטציה לשני חלקים עיקרים: סביל ופעיל.

סוג מדיטציה סביל הוא זה בו המתרגל אינו עושה דבר, אלא מניח לתהליך טבעי לחלוטין לקרות מעצמו.בתרגול הסביל המודעות ערה לשינויים הבאים וחולפים באיברי החישה השונים של הגוף באחד ממצבי המנוחה השונים (דוגמה: ישיבה תוך ערנות לתחושת הבאות וחולפות באיבר המגע כתוצאה מתהליך הנשימה).
בתרגול פעיל האדם יוזם פעולה המשפיעה על ההכרה כמו ריכוז תשומת הלב בקצה האף (דוגמה לפעולה הכרתית) או סיחרור סביב עצמו (דוגמה לפעולה פיזית).

דוגמאות לתרגולי מדיטציה:

הפניית קשב לתחושות סומטוסנסוריות (תחושות גוף) בחלק מסוים מהגוף (כגון מגע האוויר הנכנס והיוצא מהנחיריים) או בכללו או למחשבות חולפות (ויפאסאנה, זאזן).
הפניית קשב לצלילים הבאים וחולפים באיבר השמיעה, או התמקדות בצליל אחד למשל "אום".
הדמיה פנימית של מראות וסיטואציות. (לאם רים)
ישיבה בעיניים פקוחות בחשיכה מוחלטת במשך שעה לפחות (מדיטציית חושך)

תרגולי מדיטציה שונים: תרגול זאזן , מדיטציה דינמית , ויפאסאנה, סיחרור סופי, סאג'ה יוגה, פאלון דאפא, דמיון מודרך, צ'י קונג, טאי צ'י ,מדיטציה טרנסצנדנטלית ועוד .