וישנויזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

וישנויזם היא תפיסה יוגית מונותיאיסטית המבוססת על הודות ההינדיות. בבסיס התפיסה הוישנוית עומד האל האחד (וישנו) או התגלות שלו. שאר ה"אלים" (דוים) נתפסים כמשרתיו של אלוהים (בהגואן) בדומה למלאכים בתפיסה המערבית.

ארבעת הזרמים המרכזיים של הוישנויזם הם: שרי וישנוה, מאדהוה וישנוה (ברהמא וישנוה), רודרה וישנוה ונימברקה וישנוה.

בדומה לכל התפיסות ההינדיות-ודיות, התפיסות הוישנויות רואות בעולם החומרי, המאופיין בלידה ומוות חוזרים ונשנים (סמסארה), עולם המעודד אגוצנטריות וסבל, מאלו הן שואפות להרפא באמצעות תרגול רוחני מדיטטיבי.

בבסיס הוישנויזם עומדת תפיסת הבהקטי, ההתקשרות עם אלוהים דרך שירות ודבקות. הוישנויזם דוחה את תפיסת האדוויטה ודאנטה על פיה המציאות האבסולוטית הינה אחדותית והאל, האמת המוחלטת, הינו דבר מופשט ואימפרסונאלי (ברהמן). התפיסה הוישנוית רואה את מהות הקיום כדואליסטית, את האבחנה בין אלוהים והעצמי כדבר נצחי, ואת היחסים בין העצמי לאלוהים כתכלית.

בקביעות אלו מתבססים הוישנוים על פרשנות ישירה של הוודות. להבדיל מאסכולות כגון האדוויטה והסמריטי המפרשות את הוודות לעתים בצורה אלגורית ועקיפה, הוישנוים מדגישים בראש ובראשונה את משמעותו הישירה של הטקסט (מוקהיה וריטי) ורק לאחר מכן את המשמעות העקיפה שלו (גאונה וריטי).

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת האל כישות פרסונאלית מקורה בוודות עצמן. אולם מאז עליית הבודהיזם, התפיסה הוישנוית הייתה במיעוט בהודו. כינונו מחדש של מעמד הוודות על ידי שנקרה היווה בסופו של דבר מצע לעלייתם מחדש של עקרונות וודים רבים. בתקופת ימי הביניים בהודו עלתה התופעה בה מורה רב השפעה כלשהו הנודד ממקדש למקדש כששיירה של חסידים בעקבותיו, מזמר שירי תהילה לאל ומפיץ את הגותו. זוהי תנועת הבהקטי שסימנה את עלייתו מחדש של הוישנויזם. הוגי דעות שכאלו נהגו גם לנהל פולמוסים, כמקובל בהגות ההודית. כך הפך הוישנויזם בהדרגה לדומיננטי בהודו. בין הבולטים בזרם זה היה רמנוג'ה אשר הזרם הוישנוי המשויך אליו קרוי לרוב שרי וישנוה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]