בוני בלייר
| מאזן מדליות | |||
|---|---|---|---|
| החלקה על הקרח | |||
מתחרה עבור  ארצות הברית |
|||
| המשחקים האולימפיים | |||
| זהב | קלגרי 1988 | 500 מטרים | |
| זהב | אלברוויל 1992 | 500 מטרים | |
| זהב | אלברוויל 1992 | 1,000 מטרים | |
| זהב | לילהאמר 1994 | 500 מטרים | |
| זהב | לילהאמר 1994 | 1,000 מטרים | |
| ארד | קלגרי 1988 | 1,000 מטרים | |
בוני קתלין בלייר (אנגלית: Bonnie Kathleen Blair; נולדה ב-18 במרץ 1964) היא מחליקת קרח אמריקאית. היא נחשבת לאחת המחליקות הטובות בזמנה, ולאחת מהספורטאיות האולימפיות המעוטרות ביותר. בלייר ייצגה את ארצות הברית בארבע אולימפיאדות, וקטפה בהן חמש מדליות זהב ומדליית ארד אחת. בהיותה נמוכה יחסית להחלקה מהירה, היא שלטה בטכניקה והפיקה את המירב בזכות סיגנונה.
תוכן עניינים |
ילדותה [עריכה]
בלייר נולדה במרץ 1964 בעיירה קורנוול שבמדינת ניו יורק, אחת מני רבים במשפחה מרובת ילדים. בני משפחתה אהבו להחליק ובייחוד להתחרות בתחרויות מקומיות. בגיל שנתיים, עברה המשפחה לשמפיין, אילינוי - המרכז של ספורט ההחלקה המהירה בארצות הברית. בגיל שש כבר זכתה במירוצים מול ילדות בנות תשע ועשר. בגיל שבע כבר התחרתה באליפות המדינה. ב-1979 היא חברה לבעלת המדליה האולימפית והמאמנת בהחלקה מהירה, קאתי פאמינו, שעודדה אותה לעבוד על ההחלקה שלה במשך כל השנה.
קריירה [עריכה]
המשחקים האולימפיים 1984-1992 [עריכה]
בעזרת מגבית של משטרת שמפיין, יצאה בלייר להתחרות באירופה והמשיכה משם למשחקים האולימפיים הראשונים שלה ב-1984. היא חזרה נפעמת אך ללא מדליות וגמרה אומר ללמוד ולהתאמן עוד ועוד. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1988, כבר זכתה בלייר במדליית הזהב הראשונה שלה (500 מטרים). במקצה זה, שברה בלייר את שיא העולם והעמידה אותו על 39.10 שניות. בנוסף, זכתה בלייר גם במדליית ארד במקצה ל-1,000 מטרים. באולימפיאדת 1992 שנערכה באלברוויל, בלייר זכתה בשתי מדליות הזהב - גם ב-500 מטרים וגם במרחק הכפול.
אולימפיאדת לילהאמר 1994 [עריכה]
האולימפיאדה התקיימה שנתיים בלבד לאחר אולימפיאדת החורף הקודמת שנערכה באלברוויל. זאת מאחר שב-1986 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לשנות את מועד משחקי החורף כך שלא יתקיימו באותה שנה עם משחקי הקיץ. בלייר ניצלה את הזמן הקצר בין האולימפיאדות וקטפה שוב פעם את שתי מדליות הזהב ב-500 וב-1,000, תוך שליטה מוחלטת במקצים. בעקבות שתי הזכיות במדליית הזהב, הפכה בלייר לאמריקאית הראשונה שזוכה בחמש מדליות זהב אולימפיות. בנוסף, היא הפכה לאמריקאית היחידה שזכתה בשש מדליות באולימפיאדת החורף - הישג שנשמר עד 2010, אז זכתה אפולו אוהנו במדליית כסף ושתי מדליות ארד והעמידה את מאזן זכיותיה על שמונה מדליות אולימפיות.
מחוץ למשחקים האולימפיים [עריכה]
אחרי אולימפיאדת 1994, המשיכה בלייר להתחרות. במרץ 1994, שברה פעם נוספת את שיא העולם במקצה ל-500 מטרים (38.99 שניות), והפכה לאישה הראשונה אי פעם שיורדת מ-39 שניות במקצה זה. שנה לאחר מכן, ב-18 במרץ 1995, פרשה בלייר מהחלקה מקצוענית. במהלך קריירת ההחלקה שלה זכתה בלייר במספר נכבד של תארים ופרסים, ביניהם: פרס ג'יימס סאליבן (הספורטאי החובבן המצטיין) ופרס אוסקר מאטייסן (הישג השנה בהחלקה מהירה) ב-1992 וספורטאית השנה של Associated Press וספורטאית השנה של ספורטס אילוסטרייטד ב-1994.
בלייר ניסתה את מזלה גם בתחרויות אופני מסלול, ואומנה על ידי אלופת העולם לשעבר, קוני פרסקווין.[1]
חיים פרטיים [עריכה]
בלייר חברה בהיכלי התהילה הספורטיביים גם של שיקגו וגם של ויסקונסין.[2] ב-2004, היא נבחרה להיכל התהילה האולימפי של ארצות הברית. בלייר נשואה לעמיתה בנבחרת ההחלקה האולימפית, דייו קרוייקשנק. לזוג בן (גרנט) ובת (בלייר).[3]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- בוני בלייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
