בית גלעין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שכבות בית הגלעין, מודגמות באפרסק

בית גלעיןאנגלית: Drupe) הוא מונח בוטני המתאר תצורה מסוימת של פרי, המורכב מגלעין בולט וקשה, וסביבו בשר הפרי הכולל את הקליפה.

בתי גלעין מתפתחים מתוך שחלה אחת, לרוב מפרחים בעלי שחלה עלית. בבתי גלעין הזרע הבודד של הפרי מוכל בתוך מעטפת נפרדת (הגלעין, באנגלית Endocarp), סביבה המעטפת העסיסית של הפרי (Mesocarp) וסביבה הקליפה (Exocarp). פירות בהן הזרע עצמו בעל קליפה קשיחה ואינו עטוף גלעין אינם עונים על ההגדרה.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות בולטות לבתי גלעין הן פירות מסוג פרונוס - אפרסק, שזיף, שקד (בו בשר הפרי אינו עסיסי, אך קיימות כל שכבות בית הגלעין), דובדבן וקרוביהם. סוגי צמחים רבים אחרים גם כן מניבים בתי גלעין, כגון קפה, מנגו, זית ועוד.

קיימים פירות מורכבים, אשר כל אחד מהפירות הזעירים המרכיבים אותם הוא בית גלעין בזעיר אנפין (Drupelet). דוגמה לפרי המורכב בתי גלעין הוא פטל.

הפצת הזרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הצמחים המניבים בתי גלעין מסתמכים על בעלי חיים להפצת זרעיהם. בתי הגלעין מושכים חיות האוכלות את הפרי בשלמותו, כולל הגלעין, וזה עובר ונשחק במערכת העיכול שלהן. לאחר מחזור עיכול מופרש הזרע ללא מעטפתו שנשחקה, בתוך דשן זמין. מספר בתי גלעין משתמשים בשיטות הפצה אחרות, כגון אגוז הקוקוס, שאינו מסתמך על חיה שתבלע אותו בשלמותו.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי גלעין רבים מכילים סורביטול, שעשוי להחמיר מספר תסמונות עיכול באדם, כגון תסמונת המעי הרגיז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]