קפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספל קפה
פולי קפה בתפוזרת

קפה הוא שם כולל למספר משקאות חמים וקרים המבוססים על תמציות שמנים ארומטיים, המופקים מפולי צמח הקפה. התמציות מופקות מן הפולים על ידי קלייתם וטחינתם של הפולים, וחליטה או בישול של האבקה המתקבלת במים. משקאות הקפה ידועים כמעוררים, בעיקר בגלל הקפאין המצוי בפולים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם קפה הוא במילה הערבית קַהְוַה (قَهْوَة). מילונאים ערביים סברו שהמשמעות המקורית של המילה היא יין, והמשמעות החדשה נגזרת מקיצור השם קַהְוַת אלְבֻןּ (قَهْوَة البُنّ) - יין הפול (פולי הקפה).

סברה אחרת היא כי מקורו של השם בממלכת קאפה שבאתיופיה, שהיא כנראה מקורו של צמח הקפה. בקאפה ובאתיופיה עצמה מכנים את הקפה "בון" או "בונה". המיסיונר היישועי פדרו פאיש הוא ככל הנראה האירופאי הראשון שדיווח על "המשקה המוזר" שהגיש לו קיסר אתיופיה זה דנגל בשנת 1603.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בית קפה בארץ ישראל". ב.ל. סינגלי, 1900
קטיף קפה במטעים באיי הודו המערבית
פולי קפה
מזיגת "קפה טורקי" באבו גוש

קפה ערביקה (Coffea arabica), המין הנפוץ ביותר של צמח הקפה, הוא שיח ירוק עד שמקורו באתיופיה. מינים אחרים של הצמח, קפה ליבריקה (Coffea liberica) וקפה רובוסטה (Coffea robusta), התגלו בטבע באזורים שונים של אפריקה.

מקור אגדי אחד לשימוש בצמח הקפה מספר על המיסטיקן הסופי התימני שייח אש-שאדילי, שראה עיזים מתנהגות באופן חיוני במיוחד בעת שסייר באתיופיה. כשטעם את הפולים שאכלו עיזים אלו, חווה גם הוא את אותה חיוניות. מקורות אחרים מספרים את אותו הסיפור על רועה עיזים אתיופי (או ערבי) בשם חאלדי.

באתיופיה היה נהוג בעבר לאכול את פולי הקפה, ולא להכין מהם משקה. נזירים אתיופים נהגו ללעוס את הפולים כדי לשמור על עירנותם. הקפה נדד עם סוחרים תימניים, שהביאו אותו לארצם והחלו לגדלו שם. ייתכן שהרופא הערבי אל ראזי התייחס לקפה באחד מכתביו עוד במאה התשיעית לספירה, אך ההתייחסות הראשונה להכנת משקה מפולים קלויים מתוארכת לכמה מאות לאחר מכן.

החשוב מבין הכותבים הראשונים על קפה הוא עבד אל קאדר אל ג'אזירי, שפרסם בשנת 1857 חיבור על ההיסטוריה והמחלוקות החוקיות סביב הקפה שנקרא "אומדת אל ספווא פי היל אל קהווה". לדבריו, המופתי של עדן, ג'מאל א דין אל דהבאני, היה הראשון שהחל להשתמש בקפה באופן המקובל היום סביב שנת 1454. אל ג'אזירי מתאר את ההתפשטות של הקפה צפונה, מתימן למכה ולאל-מדינה, ומשם לערים הגדולות של העולם המוסלמי - קהיר, דמשק, בגדאד ואיסטנבול. בשנת 1511 נאסרה שתיית הקפה במכה, ובשנת 1532 הצטרפה קהיר לאיסור, אך לאור הפופולריות העצומה של המשקה, בוטל האיסור במהרה. בשנת 1554 נפתח בית הקפה הראשון באיסטנבול על ידי שני סוחרים סורים. מסופר כי סוחרים אלו הצליחו כל כך עד שאחד מהם צבר אחרי שלוש שנים סכום של חמשת אלפים מטבעות זהב. בשנת 1633 אסר הסולטאן מורד הרביעי את הקפה ואת הטבק ואף הטיל עונשי מוות על שותי קפה, אך בשנת 1634 הוציא המופתי הגדול של האימפריה העות'מאנית מוחמד בהאי אפנדי פתווה המתיר את העישון ושתיית הקפה מתוך העיקרון שכל מה שאינו אסור במפורש במסורת האסלאמית - מותר.

המסחר הער בין ונציה לבין ארצות צפון אפריקה, והיבוא של מגוון סחורות אפריקאיות אליה, הביא לחדירת הקפה לוונציה, המקום הראשון בו שתו קפה באירופה. כבר במאה ה-16 הביאו חברת הודו המזרחית הבריטית וחברת הודו המזרחית ההולנדית קפה לאנגליה, ובית הקפה הראשון בה נפתח בשנת 1650 באוקספורד על ידי יהודי טורקי בשם ג'ייקוב או ג'ייקובס. הפופולריות של המשקה נסקה במהרה, ובשנת 1675 כבר היו באנגליה כ-3,000 בתי קפה. לצרפת הגיע הקפה בשנת 1669, בעקבות ביקור של השגריר הטורקי שהביא עימו כמות נכבדה של אבקת קפה ואף מספר פולי קפה לחצר המלכותית, ובכך ביסס את שתיית הקפה בפריס. לווינה הגיע הקפה כשלל בעקבות הניצחון מול הטורקים בקרב וינה (1683), ושם אף השתרש המנהג של שתייתו בליווי חלב וסוכר (ראו גם בית קפה וינאי).

לעולם החדש הגיע הקפה בעקבות הקולוניזציה הצרפתית, ראשית למרטיניק ואיי הודו המערבית, בהם הקימו הצרפתים מטעי קפה. בשנת 1787 הבריח סגן אלוף פרנסיסקו דה מלו פאלטה פולי קפה מגיניאה הצרפתית לברזיל, הברחה ששינתה את ההיסטוריה של הקפה. השימוש הנרחב בכוח עבודה של עבדים במטעי הקפה של ברזיל הביא לעלייה ניכרת בתפוקת הקפה העולמית במהלך המאה ה-19 ולהפיכתו ממשקה של האצולה למשקה עממי. במהלך רוב המאה ה-19 והמאה ה-20 הייתה ברזיל היצרנית העיקרית של קפה בעולם ומונופול-למעשה, אך מדיניותה, שגרסה שמירה על מחירים גבוהים, הביאה לכניסת יצרניות חדשות לשוק, ביניהן קולומביה, גואטמלה ואינדונזיה.

מכונת הקפה הראשונה הומצאה בשנת 1901. מכונת הקפה בשיטת הלחץ הומצאה בשנת 1938 ושיטת הפעלתה נהוגה עד היום.

היום, יצרנית הקפה הגדולה בעולם היא ברזיל. הצרכנית הגדולה ביותר היא ארצות הברית הצורכת כמיליארד וחצי טון קפה בשנה‏[1].

הכנת קפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר דרכים להפיק את תמצית הקפה מהפולים הטחונים, ובהתאם להן מספר דרכים להכנת משקאות המבוססים על קפה.

קפה טורקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך הבסיסית והעתיקה ביותר להכנת קפה, שמקורה במזרח התיכון. שיטה זו מבוססת על כתישה ידנית של הפולים באמצעות מכתש ועלי, ובישול האבקה המתקבלת בצורה מבוקרת בקנקן קפה הנקרא ג'זווה. הבעיה בשיטה זו היא שהשמנים הארומטיים נוטים להתנדף בעת הבישול ולכן נדרשים כלים מיוחדים ומידה רבה של מיומנות לביצוע נכון של התהליך. יחד עם זאת, הכנת משקה קפה בצורה זו ממצה מהאבקה את המידה הרבה ביותר של השמנים הארומטיים וכך מתקבל המשקה בעל הטעם והארומה החזקים ביותר. באופן מסורתי, בתום שתיית קפה טורקי, הופך השותה את הכוס על הצלוחית כדי שהיא תתקרר, ולאחר מכאן קוראת המארחת את עתידו של השותה בשאריות הקפה בתחתית הכוס.[דרוש מקור]

קפה תימני / קפה לבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקה קפה שמקורו בתימן. לקפה זה יש צבע בהיר יחסית מפאת זמן קלייה קצר במיוחד. טעמו וריחו של הקפה התימני הם חלשים יחסית ולכן נהוג להוסיף לו זרעי תירס או חיטה קלויים וטחונים, או שילוב של שניהם, וכן להוסיף תערובת תבלינים הנקראת חוואיג' לקפה. את הפולים טוחנים בצורה דקה מאוד ושותים כמו קפה בוץ - כפית אבקת קפה חלוטה במים רותחים.

קפה "בוץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך פשוטה יותר להכין משקה קפה היא לחלוט את הפולים הטחונים במים, בטמפרטורה של מעל 90 מעלות צלזיוס. שיטה זו מבוססת על תהליך של דיפוזיה. השמנים הארומטיים מפעפעים מתוך הקפה אל תוך המים, ובסופו של דבר האבקה, שנעשית כבדה יותר, שוקעת לתחתית הכלי. יתרונה של שיטה זו הוא שהיא אינה דורשת כלים מיוחדים; ניתן לבצע את החליטה ישירות בכוס שממנה שותים. עם זאת, התוצאה המתקבלת פחות ארומטית מאשר על ידי בישול מיומן של האבקה.

קפה פילטר / פרנץ' פרס / פלאנג'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעזרת מכשיר המורכב מכוס זכוכית ופילטר מתכתי הניתן לדחיסה מהמפתח ועד לתחתית הכוס ניתן לחלוט קפה. שמים מנה אחת של קפה טחון וחולטים ב-250 מ"ל של מים רותחים. לאחר שתי דקות של חליטה מרכיבים את הפילטר ודוחסים עד שהפילטר מפריד בין אבקת הקפה הטחון לקפה החלוט ואז מוזגים לכוס ושותים.

קפה פרקולטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קפה פרקולטור

קפה פרקולטור היא שיטה משוכללת יותר לביצוע הדיפוזיה, המונעת את היווצרות משקע ה"בוץ", נעשית על ידי הנחת האבקה בכלי מיוחד שתחתיתו היא מעין פילטר (מסנן) עשוי נייר. מניחים את הכלי על הכוס ומוזגים את המים החמים לתוכו, והטיפות של המים החמים עם השמנים הארומטיים שפעפעו לתוכם מטפטפים לתוך הכוס, כאשר המשקע נשאר בפילטר. הוכח כי שימוש בפילטר נייר מונע נוכחות של קפסטול שהוא חומר שמעלה את הסיכוי להתקפי לב בעיקר אצל נשים.

אספרסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אספרסו

הדרך המודרנית והמשוכללת ביותר להכנת קפה היא שימוש במכונת האספרסו. למעשה, מדובר בשני תהליכים שונים במקצת המפיקים תוצאה דומה. בשיטה המקובלות יותר שהומצאה בצרפת בשנת 1922, מזרימים קיטור בלחץ גבוה (כ-9 אטמוספירות לפחות), דרך אבקה דחוסה של פולי קפה טחונים במשך זמן של כ-25 שניות. את האבקה מניחים בתוך מסננת המותאמת למידה אחת של אספרסו (כ-7 גרם) או לשתי מידות. הקיטור מתעבה על האבקה ובתוך כך מתקרר מ-100 לכ-90 מעלות וממצה מהאבקה את השמנים הארומטיים. לעומת זאת במכונת האספרסו שהומצאה על ידי אקילה גאג'ה האיטלקי (שרשם פטנט עליה בשנת 1938), הקיטור מעובה באמצעות בוכנת לחץ לפני המגע עם הקפה. בשתי השיטות התוצאה היא תמצית חזקה וארומטית, המכוסה בשכבת קצף המכונה "קרמה". את התמצית ניתן לשתות ישירות, או להשתמש בה כבסיס להכנת משקאות קפה אחרים, כמו קפוצ'ינו ולאטה.

מקינטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מקינטה

אפשרות נוספת להכנת קפה היא "מקינטה". במקינטה חולטים משקה הנקרא "מוקה", על-שם עיר הנמל מוחה שבדרום מערב תימן ממנה יצאו בעבר משלוחי הקפה בדרך הים (באירופה שמה השתבש למוקה).

מקינטה היא קומקום המחולק לשלושה חלקים:

  • החלק התחתון הוא מכל לחץ, אליו מכניסים כמות מדודה של מים קרים (בצידו מצוי תמיד שסתום חרום לשחרור לחץ ולמניעת פיצוץ במקרה של סתימה).
  • החלק האמצעי הוא דמוי משפך, שבבסיסו מסננת. את מסננת זו ממלאים קפה הטחון טחינה גסה יותר מלאספרסו, אך דקה יותר מלפילטר. חשוב מאוד שלא לדחוס את הקפה שבמסנן.
  • החלק העליון הוא המכל אליו נשפך הקפה המוכן, ובמרכזו צינור המגיע אל רום הכלי ותחתיתו פתוחה אל פילטר הקפה (אל החלק האמצעי).

את המקינטה שופתים על הגז. המים מתחממים והלחץ במכל התחתון עולה. המים במקינטה רותחים בטמפרטורה גבוהה ממאה מעלות, דבר שיכול להתקיים בשל היותם כלואים בתא לחץ (בחלק התחתון). כאשר לחץ האדים מספיק חזק כדי לחדור את שכבת הקפה שעל הפילטר (בחלק האמצעי) יעלו המים כאדים בלחץ, כלומר כקיטור בטמפרטורה גבוהה במיוחד ובכך נוצרת חליטה יעילה של השמנים האתריים של הקפה, ומתקבל משקה ארומטי במיוחד.

במקינטות מסוימות (למשל - בריקה) יש משקולת קטנה מעל הצינורית שמעבירה את הקפה לחלקו העליון, וכתוצאה מכך יש צורך בלחץ גדול יותר של הקיטור, והמשקה המתקבל הוא איכותי יותר.

קפה נמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קפה נמס

קפה נמס הוא משקה קפה המוכן מערבוב של אבקה עם מים או חלב, קפה נמס ידוע גם בשם "נס קפה", שנגזר משם המותג "נסקפה" של חברת נסטלה. הקפה הנמס הומצא בשנת 1901 בשיקגו. האבקה מיוצרת מפולי קפה קלויים. הללו נטחנים עד דק ואחר מבושלים. מכיוון שיטת החליטה בה ממוצה הקפה עד תום. בעזרת לחץ נמוך וטמפרטורה גבוהה, מתאדים המים בחלקם ונותר נוזל קפה בריכוז גבוה. מכאן עשוי הנוזל לעבור אחד משני תהליכים שונים:

  • ייבוש בריסוס - הנוזל מרוסס לתוך מגדלי ייבוש ויוצר חלקיקים בגודל של 0.3 מ"מ.
  • ייבוש בהקפאה - הנוזל מוקפא לגבישים המיובשים בתוך ואקום. שיטה זו יוצרת קפה נמס איכותי יותר מזו המתקבלת בשיטת הריסוס, אך היא איטית ויקרה יותר.
צורת פעולת קנקן הוואקום
צורת מזיגת הקפה החלוט בוואקום
קפוצ'ינו

קפה ואקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנקן קפה ואקום הומצא בגרמניה בשנת 1930 על ידי לואף מברלין. שיטה זו נקראת גם קפה סיפון. בשיטה זו שמים גרגירי קפה טחון בחלק העליון, מים בחלק התחתון ושמים בחימום. המים שמתאדים יוצרים לחץ רב ודוחפים את שאריות המים דרך צינורית אל החלק העליון. לאחר הקירור נוצר ואקום ששואב את הקפה החלוט חזרה אל החלק התחתון. לאחר מכן מפרקים את החלק העליון, וניתן למזוג את הקפה שיש לו טעם חלק ורך.

גישר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישר הוא משקה המיוצר מבישול וחליטת קליפות פולי הקפה, ובתוספת סוכר ולעתים גם חוויאג' לקפה. טעמו שונה לחלוטין מטעם הקפה ודומה לתה שחור אך בעל ארומה מיוחדת המזכירה את טעם פרי הקפה. המשקה מקובל בעיקר בתימן, אך גם בחצי האי ערב לשם נדד עם הבדואים. לסובלים מבריחת סידן מומלץ שלא להפריז בו, מפני שיש לו תכונה של ספיחת סידן.

מילון מונחים לקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריסטרטו - "קצר"
  • לונגו - "ארוך"
  • דופיו - "כפול"
  • מקיאטו - "מוכתם"
  • לאטה - "חלב"

משקאות קפה מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אספרסו (קצר) - 7 גרם קפה ב-30 מ"ל מים. חלוט במכונת אספרסו.
  • אספרסו ארוך - 7 גרם קפה ב-45 מ"ל מים. חלוט במכונת אספרסו (אותה כמות קפה עם יותר מים).
  • אספרסו כפול - 14 גרם קפה ב-60 מ"ל מים. חלוט במכונת אספרסו.
  • אספרסו כפול ארוך - 14 גרם קפה ב-90 מ"ל מים. חלוט במכונת אספרסו.
  • מוקה - 7 גרם קפה ב-30 מ"ל מים. חלוט במקינטה.
  • מקיאטו - אספרסו עם כתם חלב מוקצף (פירוש המילה מקיאה באיטלקית ("Macchia") הוא כתם, ומקיאטו - מוכתם).
  • קפוצ'ינו - מקובל להכינו משליש אספרסו, שליש חלב ושליש קצף חלב.
  • קפה לאטה - אספרסו בתוספת חלב (בדרך כלל חלש יחסית לקפוצ'ינו ולפעמים ללא קצף). בישראל נהוג לקצר ולומר "לאטה", אך באיטלקית "לאטה" זה חלב בלבד.
  • לאטה מקיאטו - חצי מנת קפה חלב וקצף חלב. נהוג לשפוך את הקפה על החלב והקצף (באיטלקית- חלב מוכתם).
  • אספרסו קון פנה - מנת אספרסו וקצפת.
  • אמריקנו - מנת אספרסו בתוספת מים חמים.
  • אמריקנאנו - זהה לאמריקנו, אך מוגש בכוס קטנה יותר.
  • קפה אירי - קפה המכיל ויסקי אירי.
  • קפה הפוך - השם הישראלי למשקאות קפה שהם שילוב מסוים של אספרסו וחלב. בדרך כלל בבתי קפה המונח "הפוך" מתייחס לקפוצ'ינו ("הפוך קטן") או לקפה לאטה ("הפוך גדול"). לרוב בהפוך גדול תהיה אותה כמות קפה כמו בקטן (מנת אספרסו) עם יותר חלב.
  • נס על חלב - חלב מוקצף עליו מפוזרת כפית קפה נמס.
  • קורטדו - מקביל לקפוצ'ינו ומוגש בכוס בנפח 90 מ"ל. מורכב מארבע חמישיות אספרסו וחמישית חלב חם.
  • גאלו - משקה קפה שמקורו בפורטוגל. עשוי מאספרסו וחלב מוקצף. דומה מאוד לקפה לאטה, מגיע בכוס זכוכית גבוהה. המינונים הם רבע כוס אספרסו ושלושת רבעי כוס חלב מוקצף.
  • בונבון - אספרסו בתוספת חלב מרוכז שמקובל בולנסיה שבספרד.

משקאות קפה קרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אייס אמריקנו/אספרסו - משקה המיוצר בעזרת אספרסו, מים וקרח. לעתים המשקה מגיע לאחר עירבול בבלנדר.
  • אייס קפוצ'ינו - משקה המיוצר בעזרת אספרסו, חלב וקרח. לעתים המשקה מגיע לאחר עירבול בבלנדר.
  • גרניטה - משקה קפה, אשר הופך לברד במכונה מיוחדת.

משקאות קפה אלכוהולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפה ובריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקפה גם השפעות מועילות. הוא מכיל נוגדי חמצון (אנטי- אוקסידנטים), הפועלים נגד רדיקלים חופשיים. בנוסף, מחקרים הראו כי לקפה השפעה מונעת נגד מחלות שונות כגון גאוט[2](שיגדון), סוכרת[3] מסוג 2 ומחלות נוספות, וייתכן שמפחית דיכאון‏[4] כמו כן, יש הממליצים עליו לפני אימון גופני, לשריפת סוכרים וערנות גבוהה יותר. קפה ללא סוכר וחלב גורם גם לתחושת שובע, ולכן הוא מועיל להרזיה, בנוסף על תרומתו לשריפת סוכרים גבוהה יותר. הקפה גם מונע עצירויות, אך יכול גם לגרום לשלשול בלתי רצוי.

טחינת קפה בארץ ישראל, 1905

ארגון הבריאות העולמי ממליץ לנשים הרות ומניקות להגביל את שתיית הקפה לשלוש עד ארבע כוסות ביום בלבד, לשתות אותו שלא בצמוד לארוחות, כדי לא לפגוע בספיגת ברזל בגוף. הקפאין (מקפה וממוצרים אחרים המכילים אותו) עובר לחלב האם, ועשוי לגרום לתינוק קשיי שינה והיפר-אקטיביות. ההמלצות להגבלה בקפה חלות גם על תקופת ההריון‏[5].

הקפאין בעייתי גם למי שלוקה בכיס המרה או חסר אותו. הקפאין מעלה את רמת ההומוציסטאין בדם מוריד מינרלים והוויטמינים (כגון סידן ומגנזיום) על ידי כך שסופג אותם ולאחר מכך מופרש בשתן. הוא מנכר באיכות השינה במיוחד אצל נשים המועדות לאוסטאופורוזיס אחרי גיל המעבר. כאשר הגוף אינו רגיל לקפאין הוא משפיע בצורה החזקה ביותר, אולם לאחר זמן, הגוף מפעיל מנגנוני הגנה כנגד הסם המחזירים אותו לפעילות סדירה ותקינה. לדוגמה, הסם ממריץ את קצב הלב - אז לאחר ההסתגלות הגוף מפתח סבילות, כלומר מפריש חומרים הנוגדים את ההשפעה הזאת, כדי להגיע לממוצע מצב נורמלי.

איסור שתיית הקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפולי הקפה קיים סם ממריץ בשם קפאין. אף על פי ששתיית הקפה תופסת מקום נכבד בארצות ערב הקפידו חכמי דת מוסלמים לאסור במשך מאות שנים את שתיית הקפה משום שלהגדרתם הוא "חומר משכר".

גם באירופה הייתה שתיית הקפה אסורה בתקופות שונות. היו שהאמינו כי זהו משקה רעיל וכל הלוגם ממנו עתיד למות בייסורים קשים. איסור שתיית קפה בשבדיה נמשך עד שנת 1822. ההתנגדות לקפה לובתה על ידי סוחרי היין והשיכר, שראו בקפה תחרות לפרנסתם.

צ'ארלס השני, מלך בריטניה, אסר בצו, בשנת 1675, את שתיית "משקה הממזרים השחור". המהומה שקמה בעקבות הצו הביאה לביטולו כעבור 11 ימים. גוסטב השלישי, מלך שבדיה, היה בין שליטי אירופה שאסרו על עמם את שתיית הקפה. הוא ערך ניסוי כדי לבדוק את השפעת הקפה: הוא אילץ שני נידונים למוות לשתות משקה יחיד עד מותם, אחד קפה ומשנהו תה. הוא מינה את שני רופאיו הבכירים לעקוב אחר תוצאות הניסוי ולדווח לו מי מבין שני האסירים ימות ראשון. שני הרופאים נפטרו קודם. המלך נרצח בשנת 1792. כעבור שנים רבות מת אחד האסירים. היה זה דווקא האסיר שהושקה תה בלבד. שותה הקפה הגיע לגיל מופלג.

הפילוסוף הצרפתי שארל מונטסקיה, שנודע בהתנגדותו לשלטון מלוכני, טען כי ניסיונות בתי המלוכה השונים לאסור על שתיית הקפה נובעים מהיותו "משקה המעורר את השכל" ומתוך פחד שהוא יגרום לשינוי הסדר החברתי הקיים. "לו אני הייתי המלך", טען מונטסקייה, "הייתי אוסר על המעמדות הנמוכים אפילו לגימת קפה אחת. המשקה הזה מחדד את השכל ועלול לגרום ליצורים נמוכים לגלגל מחשבות מסוכנות נגד השליטים. מוטב ששפלי המעמד ילכו לבתי היין ויסבאו לשוכרה, כדי שמוחם ישתבש, מחשבותיהם לא יהיו צלולות והם יידעו את מקומם הנכון והנחות בסדר הציבור".

המורמונים אוסרים לשתות קפה עד היום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נשיונל ג'יאוגרפיק יוני 2012 עמוד 30
  2. ^ Coffee consumption and risk of incident gout in men: a prospective study PMID 17530645
  3. ^ Coffee consumption and the decreased risk of diabetes mellitus type 2 PMID 16967592
  4. ^ מחקר: שתיית קפה יומיומית עשויה למנוע דיכאון, באתר וואלה!, 27 בספטמבר 2011
  5. ^ תזונה בריאה בעת הריון והנקה, מאתר ארגון הבריאות העולמי