קוקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדקל קוקוס
Cocos nucifera - Köhler–s Medizinal-Pflanzen-187.jpg
איור של דקל הקוקוס ופריו
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: דקלאים
משפחה: דקליים
סוג: קוקוס
מין: דקל הקוקוס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cocos nucifera

דֶּקֶל הקוֹקוֹס (שם מדעי: Cocos nucifera), או בשמו העברי נרגיל, הוא עץ השייך למשפחת הדקליים, והוא המין היחיד מהסוג "קוֹקוֹס". גובהו של העץ יכול להגיע ל־30 מטרים, עם עלים שאורכם בין 4 ל־6 מטרים. אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס.

מקור הקוקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור העץ שנוי במחלוקת. ההערכה המקובלת היא שמקורו בדרום-מזרח אסיה, אולם יש סברה שמקורו בצפון-מערב דרום אמריקה. מאובנים של דקל שהתגלו בניו זילנד ובראג'סטאן שבהודו מעידים על קיומו של העץ לפני למעלה מ-15 מיליון שנה.

מאחר שפרי העץ בעל כושר ציפה רב, והעץ גדל באזורים טרופיים לחופי הים, הרי שהוא התפשט במהירות בכל האזורים הטרופיים, ותחת תנאים מתאימים אף באזורים שאינם טרופיים. ישנן עדויות של אגוזי קוקוס שהגיעו לחופי נורבגיה והפכו לעצים מניבי פרי.

עץ הקוקוס גדל בעיקר בקרקע חולית, ומסוגל לגדול בסביבה מליחית. העץ צומח באזורים שבהם יש הרבה אור שמש וזקוק לכמות משקעים של בין 750-2,000 מילימטרים גשם בשנה. כמו כן, תנאי גידול אופטימליים דורשים לחות של 70%-80%, ולכן אין דקלי הקוקוס נפוצים באזורים מדברים ואזורי הים התיכון, שבהם יכולים להתקיים שאר תנאי הגידול.

על עץ קוקוס מצויים הן פרחים זכריים והן פרחים נקביים. חלק ממיני דקל הקוקוס מסוגלים להפריה עצמית.

הפרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירות עץ הקוקוס

הקוקוס ("אגוז הודו") אינו אגוז אמיתי - מבחינה בוטנית הוא בית גלעין, בדומה לאפרסק. הקליפה מורכבת משכבה חיצונית של סיבים ומתחתיה קליפה קשה שבה שלושה נקבים שמהם יכול השורשון לצמוח. בהסתכלות מקרוב, הקליפה הקשה ושלושת הנקבים מזכירים פנים של קוף. קוף בפורטוגזית הוא "מקאקו", שמקוצר לעתים ל"קוקו", ומכאן שם הפרי. משמעות השם הלטיני של המין, nucifera, היא "מניב אגוזים".

בתאילנד משתמשים בקופים על מנת לאסוף את אגוזי הקוקוס, ובתי ספר מיוחדים לאימון קופים קיימים בדרום המדינה.[1][2]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל חלקי דקל הקוקוס ניתנים לשימוש. עץ קוקוס הוא עץ פורה ביותר המניב כ-75 אגוזי קוקוס בשנה. מסיבות אלה לדקל הקוקוס חשיבות כלכלית רבה במקומות בהם הוא גדל. בסנסקריט מכונה דקל הקוקוס בשם "קלפה וריקשה" שמשמעו: "העץ הנותן את כל צורכי החיים". במלאית מכונה דקל הקוקוס בשם "פוקוק סריבו גונה" שמשמעו "העץ עם אלף השימושים".

צעיר קוטף אגוז קוקוס, קובה
מוכר אגוזי קוקוס בבנגלור

שימושי העץ כוללים:

  1. חלקו הלבן של אגוז הקוקוס אכיל ונאכל הן בצורתו הטריה והן מטוגן.
  2. "מי הקוקוס" המצויים במרכז האגוז מזינים ביותר ומכילים סוכר, סיבים תזונתיים, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון.
  3. חלב קוקוס המיוצר מטחינת קוקוס עם מים חמים או חלב חם, וכן קרם קוקוס הנוצר לאחר קירור חלב הקוקוס מהווים תחליף לחלב בבישול. לחלב הקוקוס כ- 17% שומן, והוא שמן יותר מחלב רגיל.
  4. שמן הקוקוס משמש בתעשיית המזון (לדוגמה, ראו קוקוזין).
  5. הסיבים הנותרים לאחר ייצור חלב קוקוס משמשים מאכל לצאן ובקר.
  6. מצוף פרי הקוקוס ניתן לייצר יין דקלים המכונה בשם "טודי" או "טובה".
  7. הצמחים הצעירים של דקל הקוקוס הם אכילים ומכונים "כרוב דקלים".
  8. לבבות דקל - אמצע החלק העליון ביותר בעץ נחשב למעדן, אף שהסרתו מביאה למותו של העץ.
  9. מסיבי דקל הקוקוס ניתן לייצר חבלים, מחצלות, מברשות ואף סירות קלועות.
  10. מקופרה, בשר הקוקוס המיובש, ניתן להכין שמן קוקוס.
  11. גזע דקל הקוקוס משמש לבנייה. בהוואי מקובל לבנות סירה מגזע שלם אחד של עץ דקל.
  12. מעלי דקל הקוקוס ניתן לקלוע סלים וכן גגות לבקתות.
  13. חלקו החיצוני של אגוז הקוקוס יכול להוות חומר בערה טוב.
  14. משורשי דקל הקוקוס ניתן להכין דיו לכתיבה.
  15. ברפואה המסורתית משתמשים בשורשי דקל הקוקוס להכנת מי פה, וכן תרופה מסורתית לדיזנטריה.
  16. חצאי אגוז קוקוס מיובשים משמשים ככלי נגינה.

היבטים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרי הקוקוס תפקיד חשוב בדתות ההינדיות. קוקוס הוא פרי המוענק לאלים כמנחה בטקסים דתיים רבים. מקליפות הקוקוס ניתן לבנות ריהוט, רצפת פרקט, לבנים לבניה אקולוגית ומשטחי שיש אורגני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]