דובדבן
ערך זה עוסק בסוג דובדבן. אם התכוונתם ליחידה צבאית, ראו יחידת דובדבן.
|
|
|
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדיים |
| תת-משפחה: | שזיפיים |
| סוג: | פרונוס |
| תת-סוג: | דובדבן |
| שם מדעי | |
דובדבן (שם מדעי: Prunus subgenera Cerasus) הוא תת-סוג של פרונוס, סוג הכולל בין השאר את השקד, האפרסק והמשמש.
תוכן עניינים |
[עריכה] הדובדבן כפרי למאכל
שני מינים של דובדבן ידועים במיוחד בשל פריים הטוב למאכל אדם: דובדבן מתוק (גודגדן, Prunus avium), ודובדבן חמוץ (Prunus cerasus). מינים אלה הינם עצים גדולים וחסונים, העשויים להתנשא לגובה 18 מטר, אך בגידולים מסחריים מגבילים את גובה העץ ל-4 מטר. קיימים עוד כמה עשרות מינים בתת-הסוג דובדבן, חלקם בעלי פרי אכיל, כגון הדובדבן היפני (Prunus serrulata).
עצי הפרי נפוצים באסיה, באירופה ובאמריקה הצפונית, כאשר בראש רשימת הארצות המגדלות פרי זה באופן מסחרי נמצאות איראן, טורקיה וארצות הברית.
לשני המינים הידועים מספר זנים, אך שניהם זקוקים לאקלים קר של בערך 1,000 שעות קור, ושניהם מואבקים על ידי דבורים. עץ הדובדבן זקוק לעץ דובדבן סמוך על מנת להניב פרי.
פירות הדובדבן מהווים מאכל נפוץ. עקב טעמם החזק לא נהוג לאכלם לבד, אלא כתוספת לעוגות, סלטי פירות ועוד. דובדבנים נמכרים לעתים קרובות כשהם מגולענים ובתוך סירופ מתוק. בנוסף, נהוג להכין מדובדנים מיצים וריבות. הודות לצבעו האדום העז של הפרי משתמשים בו רבות לקישוט מאכלים. מקובל לשים דובדבן על הקצפת המעטרת עוגות, מילקשייקים וכדומה, ומכאן הביטוי "הדובדבן שבקצפת", שפירושו: החלק הטוב ביותר. גרעין הדובדבן משמש להכנת תבלין שנקרא "מחלב" (בערבית: محلب). יש הנוהגים לטחון את המחלב לתיבול של מאכלים מזרחיים או לבצק.
[עריכה] הדובדבן בישראל
בישראל גדל בר שני מינים של דובדבן: דובדבן שרוע (Cerasus prostrata), שהוא שיח הגדל בחרמון והוכרז ערך טבע מוגן בישראל[1], ודובדבן קטן פרי (Cerasus microcarpa).
בצפון ארץ ישראל וכן בגוש עציון קיימים מטעים מסחריים של עצי דובדבן, המניבים פרי טוב למאכל.
[עריכה] הדובדבן בתרבות ובאמנות
בתרבות היפנית, מכונים עץ הדובדבן בכלל, ופריחתו בפרט, סאקורה, מונח שלו השפעה רבה על התרבות והאמנות היפנית.
[עריכה] הדובדבן ברפואה העממית
הדובדבן עשוי לסייע לחולי סוכרת, למחלות מפרקים, ולהגנה מפני סרטן.[2]
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005. ק"ת 6369, התשס"ה (15.2.2005), עמ' 426. תוקן ביום 31.3.2009

- ^ לחיות עד 120: חמישה סודות לאריכות ימים, nrg מעריב, 12 בנובמבר 2009