בנימין וילקומירסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בנימין וילקומירסקי (Binjamin Wilkomirski) היה השם אותו אימץ ברונו גרוסיאן (Bruno Grosjean ; נולד כברונו דסקר (Bruno Dössekker) ב-1941) בעת שהתיימר להיות ניצול שואה. ב-1995 פרסם וילקומירסקי, שחי באזור דובר הגרמנית של שווייץ, ספר זיכרונות בשם Bruchstücke. Aus einer Kindheit 1939–1948 שניתן לתרגום כ-"קרעים – זיכרונות מילדות בתקופת המלחמה 1939-1948". בספרו תיאר וילקומירסקי את מה שהציג כזיכרונותיו כילד בתקופת השואה. הספר תורגם למספר שפות, כולל עברית, נמכר במספר עותקים רב וזכה לשבחים. יש לציין מה שכתוב אודותיו בספר שאגת מעונה (האוטוביוגרפיה של הפליט שואה יעקב מארוקו, בני ברק, ה'תשנ"ח) מארוקו יהודי יליד פולין שהתגורר בלודז' לפני המלחמה, והספר מתאר בעיקר את חייו בתקופת השואה, בגטו לודז', בגטו ורשה ובמיידניק. הספר מכיל הרבה מידע על חייהם של גדולי החסידות בפולין באותם הזמנים. בהגיעו למיידניק הוא איבד את אשתו ובנו הקטן בנימין. בשנת 1995, בעזרת קרובת משפחה, ובעזרת ד"ר אליצור ברנשטיין הוא השתכנע שמצא את בנו. מתברר שוילקומירסקי הוא זה שהציג את עצמו כבנו של מרוקו. מרוקו היה יהודי חסידי, והזמין את וילקומירר ואת כל משפחתו לחגוג עמו ועם כל משפחתו את חג הפסח בארץ. הוא מתאר את ההתרגשות הגדולה של המפגש, ואת המפגש בין בנו בנימין הניצול ובנו בנימין, קרוי על שמו, שנולד לו מנישואין שניים אחרי המלחמה. אפשר לראות תמונות של כותרות נלהבות של עיתונים ישראלים ושווייצרים ותמונות של השנים שמתחבקים בחום. הספר נחתם טרם התגלתה התרמית הצינית.

חשיפת התרמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 פרסם העיתונאי השווייצרי דניאל גנצפריד, בעצמו בן לניצולי שואה, מאמר בעיתון Weltwoche בו טען כי וילקומירסקי אינו יהודי, הוא מעולם לא היה במחנות הריכוז בתקופת השואה וכי הוא גדל כילד בשווייץ ולא במזרח אירופה. באפריל 1999 שכרה ההוצאה לאור של הספר את ההיסטוריון השווייצרי סטפן מכלר כדי לבדוק את הטענות לזיוף. מכלר אישר כי טענותיו של גנצפריד הן אמת והספר הוא אכן זיוף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Yellow star Jude Jew.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה וספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.