הוצאה לאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוצאה לאור היא תהליך הבאתה של יצירה כתובה (רומן, סיפור קצר, מאמר, כתבה עיתונאית וכדומה) מרשות היחיד של מחבר היצירה לרשות הרבים של הקוראים, בצורה של ספר, עיתון, כתב עת, אתר אינטרנט וכדומה. האדם העוסק בהוצאה לאור קרוי מוציא לאור (מו"ל). הוצאה לאור של יצירות באמצעים אחרים של תקשורת המונים, כגון העלאה של מחזה בתיאטרון או יצירה של תקליטור או סרט קולנוע, קרויה הפקה.

תהליך ההוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצירה המתפרסמת באינטרנט תהליך ההוצאה לאור קצר במיוחד. באתרים רבים, מיד ברגע שהמחבר סיים לכתוב את יצירתו הוא מוציאה לאור. פרסום בדפוס כרוך בתהליך ארוך יותר, הנמדד בשעות או ימים (מאמר עיתונאי), שבועות, חודשים (מאמר בכתב עת) ואף שנים (ספר). תהליך זה כולל שלבים אחדים:

בדרך כלל מוסר המחבר את פעולת ההוצאה לאור לגוף המתמחה בכך, הוצאת ספרים - כאשר מדובר בספר, או מערכת כתב עת - כאשר מדובר במאמר, בסיפור קצר או בשיר. לעתים, ובפרט כאשר המחבר אינו מוצא מו"ל לספרו, נעשית ההוצאה לאור על ידי המחבר (או במימונו). עם התפתחותו של מימון ההמונים בישראל, החלה האפשרות של הוצאה לאור פרטית להיות יותר אטרקטיבית. וזאת על רקע התמורה הנמוכה המשולמת לרוב למחברים ע"י הוצאות הספרים המסחריות‏[1].

בארצות הברית ובמדינות נוספות מקובל שההתקשרות עם המו"ל נעשית בעזרת סוכן ספרותי. בישראל שיטה זו פחות מקובלת, ועל המחבר לעסוק בכך בעצמו.

במדינת ישראל פועלים מאות מו"לים, המוציאים לאור מדי שנה אלפי כותרים (בהדפסה ראשונה או חוזרת). כמחצית מן הכותרים מופקים על ידי 20 המו"לים הגדולים. מדי שנה עורכים המו"לים בישראל את שבוע הספר העברי, שבמסגרתו מוקמים ירידי ספרים ברחובות הערים, ובהם נמכרים ספרים בהנחות של 20 עד 40 אחוזים.

ספר הבדיחה והחידוד מאת דרויאנוב מייחס לחיים נחמן ביאליק את האמירה "כך דרכו של מו"ל בישראל: תחילה מדפיס, אחר-כך מפסיד, ולסוף - מספיד".

ברבע האחרון של המאה העשרים החלה המילה הכתובה לצאת לאור לא רק בגרסת דפוס (על-גבי נייר), אלא גם בגרסאות אלקטרוניות: תחילה כקובצי קלט למחשב, בעיקר על-גבי CD-ROM, ולאחר מכן באתרי אינטרנט. דוגמה לכך היא האנציקלופדיה בריטניקה, שלאחר שיצאה בדפוס יותר ממאתיים שנה, יצאה לאור בשנת 1993 גם בגרסת תקליטור, ובשנת 1994 הוצגה לקוראים גם באתר אינטרנט. שלבי ההדפסה והכריכה של הספר האלקטרוני שונים, כמובן, מאלה של הספר המודפס.

מציאת המו"ל המתאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוצאות הספרים עובדים לקטורים (קוראי כתבי-יד), שתפקידם לבחור בין כל כתבי היד המגיעים להוצאה אילו יוצאו לאור. הבחירה נעשית על פי שיקולים של איכות, סיכויי ההצלחה המסחרית של כתב היד, ובהוצאות המוקדשות לז'אנר (סוגה) מסוים של דברי דפוס, הבחירה נעשית בהתאם לרוח ההוצאה וקהל היעד שלה.

בקרב המו"לים קיימת התמחות: יש המתמחים בספרי בישול, אחרים מתמחים בספרות משפטית, ספרות יפה וכו'. מו"לים גדולים עוסקים בתחומים רבים, אך גם הגדול שבהם אינו עוסק בכל התחומים. להצלחת ההתקשרות עם המו"ל, הן בשלב של חיפוש מו"ל והן בשלב של הפקת הספר, יש לפנות למו"ל שתחומי התמחותו תואמים את הגדרת הספר. פנייה למו"ל שאינו מתאים תיענה במוקדם או במאוחר בשלילה, ולכן אין בה תועלת.

לבחירת המו"ל הנכון עשויה להיות השפעה מכרעת על הצלחתו של הספר. דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בהחלטתו של סטיבן הוקינג לפרסם את ספרו "קיצור תולדות הזמן" דווקא בהוצאת בנטם, הפונה לקהל הרחב, ולא בהוצאה הפונה לאנשי מדע או לקהל משכיל במיוחד. את תיאור התהליך של מציאת המו"ל נותן הוקינג בספרו האחר, "חורים שחורים, גורי יקומים ומסות אחרות":

לאחר שהחלטתי להקדיש זמן ומאמץ לכתיבת ספר, רציתי שהוא יגיע למספר אנשים גדול ככל האפשר. ספרי הקודמים, הטכניים, התפרסמו בהוצאת האוניברסיטה של קיימברידג'. המו"ל הזה עשה עבודה טובה, אבל הערכתי שהוא אינו מתאים לציבור הרחב שעליו חשבתי. לכן פניתי לסוכן ספרותי, אל צוקרמן, שהוצג בפני כגיסו של אחד מעמיתי. נתתי לו טיוטה של הפרק הראשון והסברתי שאני רוצה ספר מהסוג הנמכר בדוכני הספרים בנמלי תעופה. הוא אמר שאין לי שום סיכוי. אולי הוא יימכר היטב לאקדמאים ולסטודנטים, אבל ספרים כאלה אינם מסוגלים לפרוץ לנחלתו של ג'פרי ארצ'ר.

מסרתי לצוקרמן את הטיוטה הראשונה של הספר ב-1984. הוא שלח אותו לכמה מו"לים והמליץ בפני לקבל את ההצעה של נורטון, מו"ל אמריקני הפונה לציבור "גבוה" למדי. במקום זאת החלטתי לקבל את הצעתה של הוצאת בנטם, הפונה לקהל הרחב. אמנם בנטם אינה מתמחה בפרסום ספרי מדע, אבל ספריה מצויים בשפע בדוכנים שבנמלי התעופה.

– סטיבן הוקינג, חורים שחורים, גורי יקומים ומסות אחרות

ההחלטה בפניה עומד המו"ל עם קבלת פנייה מהמחבר אינה פשוטה, מפני שעליו לחזות את מידת ההצלחה הצפויה לספר, ובהתאם לכך להחליט על כדאיות ההשקעה בהפקת הספר. כתוצאה מכך, גם מחברים של ספרים שהפכו לרבי-מכר התקשו במציאת מו"ל לספרם הראשון. בדוגמאות הבאות ניתן למצוא נחמה ומוסר השכל:

ישנן הוצאות ספרים המאפשרות פרסום ספר ללא סינון קפדני, על ידי השקעה כספית של המחבר עצמו. במקרה כזה, המחבר בעצם שוכר את הוצאת הספרים לביצוע כל התהליכים הכרוכים בהוצאה לאור - ייעוץ והנחיה, עריכה לשונית וגרפית, סדר דפוס והדפסה, והפצת הספר שאינה פשוטה לאדם פרטי ללא הסכמי הפצה עם חנויות ספרים רבות.

הדפסה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדפסה נוספת של ספר נעשית לפי שיקול דעתו של המו"ל, לאחר שאזל המלאי של ההדפסה האחרונה וממשיך להתקיים ביקוש לספר, או מתעורר מחדש ביקוש כזה. בהדפסה נוספת מודפס הספר בדיוק כפי שהודפס בעבר, לעתים תוך שינוי מינורי כגון שינוי העטיפה. הדפסה נוספת היא צעד סביר כאשר מדובר בגרסה מקורית (לא מתורגמת) של ספרות יפה, שאותה לא נהוג לעדכן, וכן כאשר עברו שנים לא רבות מאז שיצאה לאור ההדפסה הראשונה של ספר עיון, כך שהספר עודנו רלוונטי.

שיקולים כלכליים ואחרים גורמים להוצאת הדפסה חוזרת של ספר אף שמבחינת טובת הקורא עדיף להוציא מהדורה חדשה. במיוחד יש משמעות לשיקולים כלכליים אלה בשוק קטן יחסית כמו בישראל. דוגמה להמחשת הבעייתיות שבצעד זה: בשנת 1984 יצא לאור בהוצאת "עם עובד" תרגום עברי לספרו של דניס מק-סמית, "מוסוליני". עשרים שנה לאחר מכן יצאה לאור מהדורה נוספת של הספר, ובה שני שינויים בולטים: העטיפה עוצבה מחדש, ובסוף הספר נוסף מפתח עניינים. בתוכן הספר לא חל כל שינוי. בעיה ראשונה בולטת לעין: במהלך תקופה ארוכה זו השתנו כללי הכתיב המלא, ומילים כדוגמת "פארלאמנט", "מיספר", "ריפובליקה", "סינאטור", שאולי נראו סבירות בשנת 1984, נראות שגויות בעליל בשנת 2004.

מהדורה חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מהדורה

קודם לביצוע הדפסה נוספת של ספר יש לשקול האם הגיע הזמן למהדורה חדשה, בהתאם לשינויים שהצטברו מאז סגירת המהדורה הקודמת. השינויים ממהדורה למהדורה הם בעיקר מהסוגים הבאים:

  • תיקון טעויות;
  • עדכון נושאים שהשתנו מאז פרסום המהדורה הקודמת;
  • הרחבת הדיון בנושאים שנכללו במהדורה הקודמת;
  • הוספת נושאים חדשים, המתבטאת לעתים בשינוי מבנה הספר, כגון הוספת פרק חדש או סעיף חדש;
  • שינוי אופן הצגתם של נושאים שונים, כגון שיפור באופן הצגתו של סעיף שהתגלה כבלתי מובן.

חמו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברשימות קטלוגיות של ספרים ופרסומים מצוי לעתים הקיצור חמו"ל ליד הסעיף הוצאת ספרים. הפירוש המילולי של הקיצור הוא "חסר מו"ל" וכוונתו ששם המו"ל אינו רשום על גבי הפרסום ושהמקטלג לא הצליח לגלות מי המו"ל של הפרסום.

בשל חוסר ההבנה של הקיצור מופיעים פעמים רבות ברשימות ביבליוגרפיות פרסומים שיצאו כביכול ב"הוצאת חמו"ל".[דרוש מקור]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיתי זיו, רוצים להוציא ספר? דלגו ישר לאינטרנט, דה מארקר, 20 במאי 2013.