ברוך מינקה

ברוך מינקה
	אין תמונה חופשית
לידה	1940 (בן 84 בערך); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי	גנטיקה, פיזיולוגיה
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	פיטר הילמן
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה	פרס נסיך אסטוריאס; פרס א.מ.ת.
תרומות עיקריות
	גילוי תעלות ה-TRP

ברוך מינקה (נולד ב-1940) הוא ביוכימאי וגנטיקאי ישראלי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים. מגלה תעלות פוטנציאל קולטני חולף (אנ') (TRP), המעורבות בתחושות הכאב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינקה נולד בתל אביב. בשנים 1964 ל-1967 למד לתואר ראשון בפיזיולוגיה וביוכימיה באוניברסיטה העברית. המשיך לתואר שני ולדוקטורט, שנכתב בהדרכת פרופ' פיטר הילמן והוגש ב-1973. בשנים 1973–1975 שהה בפוסט-דוקטורט באוניברסיטת פרדו, שם חקר את הגנטיקה והאלקטרופיזיולוגיה של מערכת הראייה.

החל מ-1975 שימש כמרצה במחלקה לפיזיולוגיה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית ומרכז רפואי הדסה (ושימש בתפקיד ראש המחלקה בשנים 1989–1992). שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות בשווייץ, גרמניה וארצות הברית. במהלך השנים הדריך כ-30 תלמידי דוקטורט.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינקה גילה, יחד עם שותפים, סוג חדש של תעלת יונים, שלהם קרא תעלות פוטנציאל קולטני חולף (אנ') (Transient Receptor Potential, ובקיצור ערוץ TRP), כתוצאה ממחקריו על פוטוטרנסדוקציה (התמרת אור) וראייה בזבובי פירות (Drosophila melanogaster). הוא חקר את המאפיינים הביופיזיים והביוכימיים של תעלות ה-TRP בעיני זבוב הפירות וזיהה יחד עם צבי זלינגר פוספוליפאז C כמרכיב מכריע במסלול האיתות של דרוזופילה TRP. העקרונות שהם מצאו משותפים למספר רב של תחושות (למשל תחושות טמפרטורה, כאב וטעם) ומערכות מוטוריות (תכונות של תאי פורקינייה (אנ') במוח הקטן), ובכך הניחו את הבסיס לחקר מולקולות העומדות בבסיס מנגנוני TRP וכאב, במקור ביוזמתו של פרופ' דייוויד ג'וליוס. אחר כך הרחיבו את המחקר לנושא אובדן המוטציה התפקודי הראשון שזוהה בערוץ TRPV1 האנושי, השולט לפחות בכמה מהתהליכים הרגולטוריים של גוף האדם הקשורים לכאב דלקתי ולזיהוי חום מזיק. המטרה העיקרית במחקר הייתה לפענח את התפקידים הקריטיים של ערוצי TRP בראייה ושל TRPV1 בפיזיולוגיה הסומטוסנסורית האנושית^[1].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית פולברייט, קרן החינוך ארצות הברית-ישראל, 1973
פרס על מחקר מצטיין בנושא פוטו-טרנסדוקציה, מקרן בת שבע דה רוטשילד, 1976
מענק למחקר מצטיין (יחד עם צבי זלינגר) קרן וולף, 1985
פרס נסיך אסטוריאס לשנת 2010 למחקר טכני ומדעי (יחד עם ד"ר דייוויד ג'וליוס וד"ר לינדה ווטקינס)^[2]
פרס א.מ.ת. במדעי החיים לשנת 2010 על חקר המוח^[3]
חבר כבוד בעמותה הישראלית למדעי המוח (ISFN)‏2017