ג'ק מייפל
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1952 ריצ'מונד היל, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
4 באוגוסט 2001 (בגיל 48) |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
התיכון הטכנולוגי של ברוקלין |
| מעסיק |
משטרת העיר ניו יורק |
  | |
ג'ק מייפל (באנגלית: Jack Maple; 1952 - 4 באוגוסט 2001), כיהן כסגן נציב משטרת העיר ניו יורק בתקופת כהונתו של ראש העירייה רודולף ג'וליאני. הוא פיתח את ה-COMPSTAT, כלי ארגוני ופילוסופיית שיטור, והיה בין מובילי הירידה הגדולה ביותר בפשיעה בהיסטוריה של העיר ניו יורק. דמותו נתנה השראה לסדרת הטלוויזיה "המחוז" ("The District") של רשת CBS.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייפל נולד בשכונת "ריצ'מונד היל" בניו יורק, למד בלימודי ערב הנדסה אווירונאוטית בתיכון טכני בברוקלין ובבקרים עבד למחייתו. הוא החל לעבוד במשטרת התעבורה כבלש בתחנות הרכבת התחתית של ניו יורק והתקדם לדרגת מפקח. מייפל החל למפות את מקרי השוד ברכבות התחתיות על גבי מפות נייר כדי לזהות דפוסים מאפיינים במקרי השוד והציב את שוטריו בהתאם ל"נקודות החמות" שגילה והביא לירידה של 27% במעשי השוד. ויליאם בראטון, שהיה מפקד משטרת התעבורה זיהה את שיטתו של מייפל ואת תוצאותיה וכאשר מונה בראטון על ידי ג'וליאני בשנת 1994 לנציב משטרת ניו יורק, מינה את מייפל לסגנו. יחד הם הובילו את פיתוח שיטת ה-COMPSTAT הממוחשבת למיפוי פשיעה, שהתבססה על מחשוב מפות הנייר[1][2]. מעבר להיותה סטטיסטיקה פלילית ממוחשבת, הייתה ה-COMPSTAT גם פילוסופיית ניהול משטרה שכללה מעקב שוטף אחרי הפעילות הפלילית והטילה אחריות על מפקדי התחנות לנעשה בשטח שיפוטם, כשמייפל היה זה שערך ישיבות COMPSTAT שבועיות, בהן דרש דין וחשבון ממפקדי התחנות על כל ביצועי תחנותיהם.
לאחר שג'וליאני, פיטר את בראטון ומייפל, אשר צברו הערכה ואהדה ציבורית רבה, פתח מייפל, עם שותף, עסק לייעוץ משטרתי ושירותיו נשכרו על ידי משטרת ניו אורלינס שהובילה אותה עת הן בנתוני הפשיעה והן בשחיתות ובאלימות משטרתית. הטמעת שיטותיו של מייפל הביאו לירידה מתמשכת של עשרות אחוזים בפשיעה גם בניו אורלינס[3] והפיכתה לעיר שנחשבה לעיר בטוחה. ערים נוספות ששכרו את שירותי הייעוץ של החברה היו ניוארק, ניו ג'רזי, בולטימור ואיסטנבול בטורקיה. הוא פרסם ספר בשם "הלוחם בפשיעה"[4].
מייפל התפרסם גם בחוש הומור שלו ובשל נטייתו להתלבש בהידור רב ובהופעתו הפומפוזית.
מייפל חלה בסרטן המעי הגס, אך נטה להתייחס בביטול למחלתו, שהלכה והחמירה, עד שהביאה למותו בגיל 49.
על דמותו וסיפוריו של מייפל התבססה סדרת הטלוויזיה "המחוז" (The District) של רשת CBS, ששודרה גם בישראל.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jack Maple & Chris Mitchell, The Crime Fighter - Putting the Bad Guys Out of Business, Broadway Books, New York, 1999, 2000, 2010
- יאיר לפיד, מעריב, מוסף "סופשבוע" עמודים 30-31, האיש ששינה יותר מדי, 28 במרץ 1997
- יאיר צפורי, שטר משטר משטרה, יהוד: אופיר ביכורים, 2014
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגי עמית, מחשבים במקום מפיות: כך הדביר רודי ג'וליאני את הפשע בניו יורק, באתר TheMarker, 18 במרץ 2016- שמואל רוזנר, ג'וליאני נלחם בפשע: המיתוס והעובדות, באתר nrg, 23 באוגוסט 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חגי עמית, מחשבים במקום מפיות: כך הדביר רודי ג'וליאני את הפשע בניו יורק, באתר TheMarker, 18 במרץ 2016
- ^ שמואל רוזנר, ג'וליאני נלחם בפשע: המיתוס והעובדות, באתר nrg, 23 באוגוסט 2009
- ^ יאיר לפיד, מעריב, מוסף "סופשבוע" עמודים 30-31, האיש ששינה יותר מדי, 28 במרץ 1997
- ^ Jack Maple, Chris Mitchell, The Crime Fighter: Putting the Bad Guys Out of Business, New York: Doubleday, 1999