הרכבת התחתית של ניו יורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרכבת התחתית של ניו יורק
MTA New York City Subway logo.svg
מידע
עיר: ניו יורק
מועד פתיחה: 27 באוקטובר 1904
אורך המערכת: 368 ק"מ
מספר תחנות: 468
מספר קווים: 26
נוסעים ביום: 5,284,295 (2011, בימי עבודה)
נוסעים בשנה: 1,640,000,000 (2011)
רוחב מסילה: 1,435 מ"מ
מפעילה: New York City Transit Authority
תרשים המערכת
מפת קווי הרכבת התחתית של ניו יורק
תחנת הרכבת התחתית במפגש כיכר טיימס עם רחוב 42
פנים קרון רכבת. הדור הרביעי של הקרונות שבהם נעשה שימוש
תחנת לולאות סאות' פרי שנסגרה בשנת 2009 ונפתחה שוב ב-2013 כתחליף זמני לתחנה שנבנתה במקומה, אך ניזוקה במהלך הוריקן סנדי, ורכבת בקו מספר 9 - קו שבוטל בשנת 2005
מפת הרכבת התחתית בשנת 1906
תחנת רחוב 125 בקו ברודוויי - השדרה השביעית של הרכבת התחתית
מפת קווים: קווים תחתיים מסומנים באדום, קווים עיליים ובמפלס הקרקע בירוק

הרכבת התחתית של ניו יורקאנגלית: New York City Subway) היא מערכת רכבת תחתית המהווה חלק ממערכת התחבורה הציבורית של העיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית. הרכבת נמצאת בבעלות עיריית ניו יורק ומוחכרת לרשות התחבורה של העיר ניו יורק (מחלקה של רשות התחבורה המטרופולינית). לרכבת התחתית של ניו יורק 468 תחנות נוסעים וקווי רכבת באורך 368 ק"מ (עליהם נוסעים קווי נוסעים המשתרעים על פני כ-1,000 ק"מ‏‏‏[1]) - והיא אחת ממערכות הרכבת התחתית הגדולות בעולם.

אף שהרכבת נקראת "רכבת תחתית", כ-40% מקווי הרכבת עוברים מעל הקרקע, אולם באי מנהטן כמעט כל קווי הרכבת עוברים מתחת לקרקע.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות הרכבת התחתית פזורות בין ארבעה מחמשת רובעי העיר ניו יורק: מנהטן, ברוקלין, קווינס והברונקס. בסטטן איילנד יש שלוחה של הרכבת התחתית המקושרת במעבורת לקו מספר 1. כל קווי הרכבת התחתית למעט קו חוצה-עיר, קו שדרת פרנקלין וקו פארק רוקאווי עוברים דרך האי מנהטן. בשנת 2005 נסעו ברכבת התחתית של ניו יורק למעלה מ-1,500,000,000 נוסעים, וברבעון הרביעי של 2007 נסעו ברכבת התחתית למעלה מ- 6,432,700 נוסעים מדי יום. בחלק מקווי הרכבת עוברות הן רכבות מהירות (אקספרס) והן רכבות מאספות (מקומיות). בקווים אלה מספר מסילות (שלוש או ארבע מסילות) על מנת לאפשר מעבר של הרכבות המהירות לצד הרכבות העוצרות בכל התחנות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו תת-קרקעי ראשון נבנה בעיר ניו יורק בשנת 1869 על ידי אלפרד אילי ביץ'. אורכו של קו זה, שנקרא "קו התחבורה הפנואמטי של ביץ'" היה 95 מטרים בלבד, והוא עבר מתחת לרחוב ברודוויי. קו זה לא נועד לשמש כקו מסחרי אלא להמחיש את האפשרות להקמת קווי רכבת תחתית. אף שביץ' תיכנן להאריך את הקו דרומה לפארק באטרי וצפונה לנהר הארלם, הארכות אלה לא בוצעו‏‏‏[2]. קו זה נהרס בראשית המאה ה-20 עם הקמת קו ברודוויי.

קו הרכבת הראשון של הרכבת התחתית נפתח ב-27 באוקטובר 1904, כ-35 שנים לאחר פתיחת הקו הראשון של הרכבת העילית של ניו יורק (לימים קו השדרה התשיעית).

קו הרכבת העילית הוותיק ביותר שעדיין פעיל כיום הוא מקטע של קו שדרת לקסינגטון שהחל לפעול בשנת 1885 והמהווה כיום חלק מקו ג'מייקה העובר בברוקלין. רכבת סטטן איילנד העושה שימוש בקרונות הרכבת התחתית, החלה לפעול עוד בשנת 1863 כרכבת קיטור. קו רכבת זה אמנם איננו חלק ממערכת הרכבת התחתית ומנותק מיתר חלקי המערכת, אך מופעל על ידי אותה חברה ומופיע בכל מפות הרכבת התחתית הרשמיות.

הקווים הופעלו על ידי שתי חברות פרטיות: איגוד התחבורה ברוקלין-מנהטן (Brooklyn-Manhattan Transit Corporation ובקיצור BMT) וחברת התחבורה המהירה הבין-רובעית (Interborough Rapid Transit Company ובקיצור IRT).

בניית קווי הרכבת התחתית נעשתה ביוזמת העיר ניו יורק ובמימונה, והקווים הוחכרו לחברות הפרטיות לתפעולם. הקו הראשון שנותר בתפעול עירוני (מערכת הרכבת התחתית העצמאית - Independent Subway System ובקיצור IND) החל לפעול בשנת 1932. קו זה הוקם במטרה להתחרות בקווים הפרטיים מחד, ולאפשר הסרת חלק מקווי הרכבת העילית מאידך‏‏‏[3].

בשנת 1940 נרכשו מערכות הרכבת התחתית הפרטיות על ידי העיר ניו יורק. בעקבות רכישה זו סגרה העירייה את קווי הרכבת העילית, והחלה בקישור מערכות הרכבות. מערכת הרכבת התחתית העצמאית של ניו יורק קושרה למערכת רכבת ה-BMT, ואלה מהוות יחד מערכת הנקראת "מחלקה B". מערכת ה-IRT של הרכבת התחתית ותחנותיה צרות מכדי לאפשר לרכבת ה-BMT לפעול בהן, ולכן נותרה מערכת זו מנותקת וכיום היא נקראת "מחלקה A" (מחלקה שלישית הפועלת כיום - "מחלקה C" היא מחלקת התחזוקה של הרכבת התחתית וכוללת אך ורק קרונות תחזוקה שאינם משמשים להובלת נוסעים. קרונות צרים אלה מוסגלים לנוע בשתי מערכות הרכבת התחתית המובילות נוסעים).

בשנת 1953 הוקמה רשות התחבורה של העיר ניו יורק על מנת להפעיל את מערכת הרכבת התחתית של העיר. רשות זו מהווה חלק מרשות התחבורה המטרופולינית מאז שנת 1968.

שיטות הקמת מנהרות הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת IRT שהוקמה בשנת 1904 נבנתה בשיטת "חפור וכסה" (cut-and-cover) - הרחוב נפתח ונחפר תחתיו הקו, ולאחר סיום חפירת המנהרה, כוסתה זו בתיקרה עליה נבנה מחדש הכביש. שיטה זו הייתה יעילה באזורים שבהם הייתה החפירה קלה, אולם בעת חפירת המנהרה מתחת לנהר הארלם ואיסט ריבר נעשה שימוש במכונות חפירה וכן בעת חפירת המקטעים שבין רחובות 33 ו-42 מתחת לשדרות פארק, בין רחוב 116 ו-120 של ברודוויי, ובין רחוב 157 ומצודת וושינגטון בקו ברודוויי והשדרה ה-11.

קווי הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווים רבים של הרכבת התחתית של ניו יורק עוברים על אותן מסילות (בניגוד לקווי רכבת תחתית אחרים בעולם שבהם כל קו עובר רק על מסילה אחת). בשל כך המונח "קו" בעברית נאמר לרוב בהקשר של "מסלול" (Route) ולא בהקשר של מסילת ברזל פיזית (Line). בניו יורק, המסלולים של קווי הרכבת משתנים לעתים קרובות, כאשר תחנות קישור חדשות נפתחות או כאשר דפוסי השירות משתנים. לפי המינוח הרשמי של מפעילי הרכבת התחתית של ניו יורק, המונח "קו" (Line) מתאר את מסילת הברזל הפיזית שבה "מסלול" הרכבת (Route) משתמש בדרך ממסוף אחד למשנהו. ה"מסלולים", אשר מכונים לעתים גם "שירותים" (Services), מסומנים במספרים ובאותיות, ואילו ל"קווים" (Lines) יש שמות.

הרכבת התחתית של ניו יורק מורכבת כיום בסך הכל מ-24 מסלולי רכבת שונים. לכל המסלולים ישנם צבעים המציינים את השדרה במנהטן שבה עובר כל אחד מהם (ולכן לפעמים אותו צבע שייך לכמה מסלולים), ובנוסף שמות הקווים מציינים בין היתר אם המסלול הנו קו מקומי או קו מהיר. שיטת סימון הצבעים הוצעה על ידי עורך הדין ר. ריילי ד'אדמו אשר זכה בתחרות שהוצעה על ידי רשות התחבורה בשנת 1964. ד'אדמו הציע שיטה שבה צבע נפרד כמעט לכל קו (קודם לכן נעשה שימוש בשלושה צבעים בלבד לכל קווי הרכבת התחתית). על אף שיטת הצבעים - הקווים אינם נקראים על שם צבע הקו (היינו אין "קו כחול" או "קו ירוק").

מחלקה A ‏ (IRT) כוללת:

קו שם המסלול תחנות קצה סה"כ תחנות
NYCS-bull-trans-1.svg קו מקומי ברודוויי-השדרה השביעית רחוב 242 שבברונקססאות' פרי שבמנהטן תחתית 38
קו 2 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר ברודוויי-השדרה השביעית רחוב 241 שבברונקסשדרת פלאטבוש שבברוקלין 61
קו 3 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר ברודוויי-השדרה השביעית רחוב 148 שבהארלםשדרת ניו לוטס שבברוקלין 34
קו 4 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר שדרת לקסינגטון שדרת וודלון שבברונקסשדרת יוטיקה שבברוקלין 54
קו 5 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר שדרת לקסינגטון שדרת דאייר שבברונקסשדרת פלאטבוש שבברוקלין 45
קו 6 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו 6d של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי שדרת לקסינגטון (מקומי/מהיר פלהם) פלהם ביי פארק שבברונקסגשר ברוקלין שבמנהטן תחתית 38
קו 7 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו 7d של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי/מהיר פלאשינג פלאשינג שבקווינסכיכר טיימס שבמנהטן 21
קו S של הרכבת התחתית של ניו יורק קו רחוב 42 כיכר טיימס שבמנהטןגראנד סנטרל שבמנהטן 2

מחלקה B ‏ (BMT/IND) כוללת:

קו שם המסלול תחנות קצה סה"כ תחנות
קו A של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר השדרה השמינית רחוב 207 שבמנהטןשדרת מוט שבקווינס 65
קו B של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר השדרה השישית רחוב 145 שבהארלם, מנהטןברייטון ביץ' שבברוקלין 37
קו C של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי השדרה השמינית רחוב 168 שבמנהטןשדרת יוקליד שבברוקלין 40
קו D של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר השדרה השישית רחוב 205 שבברונקסשדרת סטילוול שבברוקלין 41
קו E של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי השדרה השמינית ג'מייקה סנטר שבקווינסמרכז הסחר העולמי שבמנהטן תחתית 32
קו F של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי השדרה השישית רחוב 179 שבקווינסשדרת סטילוול שבברוקלין 45
קו G של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי חוצה-עיר כיכר קורט שבקווינסשדרת צ'רץ' שבברוקלין 21
קו J/Z של הרכבת התחתית של ניו יורק קו J/Z של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי/מהיר רחוב נאסו ג'מייקה סנטר שבקווינסרחוב ברוד שבמנהטן תחתית 30
קו L של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי קאנארסי השדרה השמינית שבמנהטןרוקאוויי פארקוויי שבברוקלין 24
קו M של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי השדרה השישית השדרה ה-71 שבקווינסמידל וילג' שבקווינס 36
קו N של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר ברודוויי שדרת דיטמארס שבקווינסשדרת סטילוול שבברוקלין 45
קו Q של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר ברודוויי שדרת דיטמארס שבקווינסשדרת סטילוול שבברוקלין 35
קו R של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי ברודוויי השדרה ה-71 שבקווינסרחוב 95 שבברוקלין 45
קו S של הרכבת התחתית של ניו יורק קו שדרת פרנקלין שדרת פרנקלין שבברוקליןפארק פרוספקט שבברוקלין 4
קו S של הרכבת התחתית של ניו יורק קו פארק רוקאווי ברוד צ'אנל שבקווינסרוקאוויי פארק שבקווינס 5

קו מתוכנן (כחלק ממחלקה B):
הקו צפוי להיפתח לשירות הנוסעים לקראת סוף שנת 2016.‏[4]

קו שם המסלול תחנות קצה סה"כ תחנות
קו T של הרכבת התחתית של ניו יורק קו השדרה השנייה רחוב 125 שבהארלם, מנהטןכיכר האנובר שבמרכז העסקים של מנהטן 16

בלוח הזמנים קיימים 5 סוגי "תקופות זמן":‏[5]

תקופה שעות ימים
שעות שיא מ-6:30 עד 9:30 בבוקר ומ-15:30 עד 20:00 מיום ב' עד יום ו'
צהריים מ-9:30 בבוקר עד 15:30 מיום ב' עד יום ו'
ערבים מ-20:00 עד חצות מיום ב' עד יום ו'
סופי שבוע מ-6:30 בבוקר עד חצות בשבתות ובימי א', וגם בחגים
לילות מחצות עד 6:30 בבוקר בכל הימים

רשימת הקווים המוצגת לעיל משקפת את הלו"ז שתקף בצהריים. בשעות שיא חלק מהקווים הופכים ממקומיים למהירים בכיוון העומס (כלומר למנהטן לפה"צ וממנהטן אחה"צ), או מגיעים לתחנות נוספות שהם אינם מגיעים אליהן בשעות אחרות. בתקופות זמן אחרות (סוף שבוע, ערב ולילה) חלק מהקווים מתבטלים, או מתקצרים, או הופכים ממהירים למקומיים.

עם כל השינויים בשעות השונות, כמעט כל התחנות פעילות 24 שעות ביממה. שתי תחנות (רחוב ברוד ורחוב פולטון בקו J) סגורות בסופי שבוע, כולל לילות, ועוד שתי תחנות (כיכר טיימס וגראנד סנטרל בקו רחוב 42) סגורות בלילה, אבל כל הארבע נמצאות במנהטן, מקום שניתן להגיע אליו דרך תחנות רבות אחרות, ושלוש מהן מהוות תחנות מעבר לתחנות אחרות הפתוחות 24 שעות. התחנה החמישית שאינה פועלת 24 שעות היא אקוודקט רייסטרק שצמודה להיפודרום ופתוחה רק בימים ושעות של מרוצי סוסים.

כיוון שהמערכת פועלת 24 שעות ביממה, אין אפשרות לבצע עבודות תחזוקה כשאין תנועת רכבות. לכן תחנות או קטעי מסילה נסגרים לפי הצורך, והרכבות מופנות במסלולים חלופיים. באתר של MTA (חברה המפעילה את הרכבת התחתית בניו יורק) ניתן לברר מה השינויים בתנועת רכבות בתאריך מסוים.‏[6]

תחנות הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לתחנת הרכבת התחתית ברחוב ברוד
הכניסה לתחנת קו פלאשינג בג'קסון הייטס שבקווינז (תחנה הנמצאת מעל לפני הקרקע)
תחנה במפגש רחוב 59 עם כיכר קולומבוס
תחנת קו 7 - רכבת הנכנסת לתחנה
מוזיקאים מופיעים בתחנה שבמפגש הרחובות ברודוויי ולאפייט

מבנה תחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך רציפי תחנות הרכבת התחתית נע בין 150 ל-180 מטרים. מדרגות מובילות את הנוסעים ממפלס הרחוב אל הקופות ומכונות רכישת הכרטיסים הנמצאות במפלס נמוך יותר. מעבר לקופות ולמכונות מכירת הכרטיסים נמצא מחסום שניתן לעבור אותו באמצעות העברת הכרטיס דרכו, ומעברו נמצא הרציף. ברבעים ברונקס, קווינס וברוקלין וכן בחלקו הצפוני של האי מנהטן ישנן תחנות מעל הקרקע (לרוב תחנות עיליות) שמגיעים אליהן באמצעות מדרגות או מעליות.

מנורות סימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכניסה למרבית תחנות הרכבת התחתית הוצבו מנורות בצורת גלובוס. מנורות אלה נועדו להציג למשתמשים את זמינות התחנה - כאשר מנורה ירוקה סימנה שהתחנה פועלת 24 שעות ביממה, מנורה צהובה סימנה שהתחנה פועלת רק בשעות היום ומנורה אדומה סימנה שהפתח הינו ליציאה בלבד או שהתחנה אינה פועלת. כיום, לאחר הפעלת כרטיס המטרו קארד, בכניסה לתחנות נמצאות מנורות ירוקות המסמנות תחנה פעילה בכל שעות היום והלילה ומנורות אדומות המסמנות תחנות הפעילות בשעות היום בלבד‏‏‏[7].

רציפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל המספר הרב של המסילות המשמשות מספר קווים, רציפים רבים משמשים למעשה קווים שונים רבים (בדומה לכמה מרציפי הרכבת התחתית של לונדון).

ישנם מספר מבני תחנות אופייניים: בתחנות בעלות שתי מסילות, ישנם רציפים הנמצאים בין שתי המסילות, או שני רציפים משני צידי התחנה, כאשר המסילות נמצאות במרכזה.

בתחנות בעלות 3 או 4 מסילות יהיו לרוב שני איי רציפים במרכז התחנה כאשר המסילות עוברות משני צדי איי המסילות, ואלה מקושרים ביניהם באמצעות גרמי מדרגות וגשרים העוברים מעל המסילות.

תחנות שבהן עוצרות רכבות מקומיות בלבד יכללו שני רציפים משני צידי התחנה, כאשר במרכז התחנה יהיו ארבע מסילות - שתי מסילות לרכבות מקומיות בסמוך לרציפים, ושתי מסילות פנימיות לרכבות המהירות שאינן עוצרות בתחנה.

ישנן תחנות מעטות שבהן אי רציפים פנימי משרת את הרכבות המהירות, ואילו שני רציפים חיצוניים משרתים את הרכבות המקומיות - וזאת על מנת להקל בשעות העומס על ההפרדה בין הנוסעים הרוצים להגיע לרכבות המהירות לבין הנוסעים הרוצים להגיע לרכבות המקומיות.

יצירות אמנות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות רבות מעוטרות באריחי קרמיקה - חלקם הותקנו בתחנות בשנת 1904 עת שנפתחו תחנות הרכבת הראשונות. מסורת זו נמשכה עם בניית תחנות נוספות, שעוטרו אף הן באריחים.

כמו כן מקושטות תחנות שונות בפסלים, פסיפסים וציורי קיר.

גישה לנכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית תחנות הרכבת התחתית של ניו יורק אינן מאפשרות גישה לנכים בכיסאות גלגלים. מספר מועט של תחנות שנבנו בשנים האחרונות או שופצו בשנים האחרונות (בעיקר תחנות ראשיות) הותאמו לגישה לנכים בהתאם לתקן ADA.

בידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 1987 רשות התחבורה יזמה ומימנה את מיזם "מוזיקה מתחת לניו יורק" - תוכנית שבה מורשים מוזיקאים שונים לנגן בתחנות הרכבת התחתית. מדי שנה מגישים כ-70 מועמדים את מועמדותם לנגן בתחנות התחתיות ונערכים להם תחרויות מקדימות. כיום כ-100 נגנים וקבוצות מנגנים מדי שבוע ב-150 מופעים ב-25 תחנות שונות ברחבי הרכבת התחתית. מלבד מופעים מורשים אלה (בתחנות המרכזיות) רשאי כל נוסע ברכבת לנגן בתחנות כרצונו, כל עוד אינו מפריע למעבר נוסעים אחרים.

שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תאי השירותים הציבוריים ברחבי תחנות הרכבת התחתית מועט ביותר. שירותים ציבוריים מצויים בתחנות המרכזיות בלבד.

חנויות וקמעונאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחנות עיקריות ישנן חנויות המוכרות עיתונים ומזון מהיר. תחנות אלה מושכרות על ידי רשות התחבורה לשוכרים שונים.

סוגי הקרונות והרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הרכבת התחתית מפעילה קרונות משני סוגים. במחלקה A משתמשים בקרונות צרים יותר שבהם שלושה זוגות דלתות בכל צד של הקרון, כאשר לרוב בכל רכבת 11 קרונות. במחלקה B משתמשים בקרונות רחבים יותר בעלי ארבעה זוגות דלתות בכל צד, כאשר לרוב רכבות מורכבות מעשרה קרונות. רכבות הסעית (שאטל) המקשרות בין שתי תחנות יכולות לעתים לכלול שני קרונות בלבד.

מערכת הרכבת התחתית כוללת למעלה מ-6,400 קרונות, ואורכן של הרכבות נע בין 46 ל-183 מטרים.

עלויות נסיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פתיחת הרכבת התחתית בשנת 1904 ועד איחוד המערכות השונות בשנת 1948 תעריף הנסיעה ברכבות התחתיות היה 5 סנטים. ב-1 ביולי 1948 הועלה המחיר ל-10 סנטים. עם הקמת רשות התחבורה של העיר ניו יורק ביולי 1953 הועלה המחיר ל-15 סנטים, והרשות הוציאה למכירה אסימונים במחיר זה, ובמהלך השנים המחיר עלה בהדרגה. עד ל-13 באפריל 2003 התשלום עבור הנסיעה ברכבת התחתית היה באמצעות אסימונים שנרכשו מקופות בתחנות השונות.

בשנת 1994 החל השימוש בכרטיס המטרוקרד הנמכר ממכונות מכירה בתחנות השונות. כרטיס זה יכול לכלול נסיעה אחת או מספר נסיעות. בעקבות הצלחת הכרטיסים בוטלה בשנת 2003 מכירת האסימונים. נכון ל-2011 מחיר הנסיעה הוא 2.25 דולרים בכרטיס של מספר נסיעות ו-2.50 בכרטיס לנסיעה אחת. ב-3 במרץ 2013 עלה מחיר הנסיעה ל-2.50 ול-2.75 בהתאם.

תוכניות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית ההתרחבות המרכזית של מערכת הרכבת התחתית היא הקמת קו השדרה השנייה - קו שתכנונו החל בשנות ה-20 של המאה ה-20. עבודות הבנייה החלו בשנות ה-70 של המאה ה-20 והופסקו בעקבות משבר כלכלי שעברה העיר ניו יורק בשנות ה-80 של המאה ה-20.

בשנת 2003 התקשרה רשות התחבורה עם חברת סימנס להקמת מערכות שילוט דיגיטליות ב-158 תחנות אשר ידווחו על מועדי הגעת הרכבות. באוגוסט 2006 הוכרז על תוכנית להקמת מערכות מיזוג אוויר בכל תחנות הרכבת התחתית.

הצפות של הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת מערכת הרכבת התחתית, הייתה המערכת נתונה להצפות בעת סופות גשם. מים שחדרו למנהרות גרמו לקצרים במערכת המקבלת חשמל באמצעות קו חשמלי על קרקעית המנהרה. מאז שנת 1992 הושקעו למעלה מ-357 מיליון דולרים בשיפור מערכת 269 המשאבות. באוגוסט 2007 הוקצו 115 מיליון דולרים נוספים לשיפוץ מערכת המשאבות.

לקראת הוריקן סנדי ב-30 באוקטובר 2012 מערכת הרכבת התחתית נסגרה על פי צו משטרת ניו יורק. במהלך ההוריקן מנהרות המערכת הוצפו ונגרם נזק ניכר לתשתיות.‏[8]

מפת הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפה הרשמית (יוני 2013)

המפה הרשמית של הרכבת התחתית תוכננה על ידי מייקל הרץ ושות'. המפות מדויקות באופן יחסי מבחינה גאוגרפית אולם לא שומרות על קנה מידה אחיד - קנה המידה של מפת האי סטטן קטן ביותר ביחס ליתר חלקי העיר ניו יורק.

מלכת היופי של הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1941 - 1976 ארגנה הנהלת הרכבת התחתית ובהמשך רשות התחבורה את תחרות "מלכת היופי של הרכבת התחתית" (Miss Subways). תחרות זו עמדה במרכז עלילת הסרט "ניו יורק, ניו יורק". שמותהין ותמונותיהן של זוכות התחרות הוצגו ברכבות. התחרות חודשה בשנת 2004 בשם "Ms. Subways".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]