הרכבת התחתית של ניו יורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרכבת התחתית של ניו יורק
מידע
עיר: ניו יורק
מועד פתיחה: 27 באוקטובר 1904
אורך המערכת: 368 ק"מ
מספר תחנות: 468
מספר קווים: 26
נוסעים ביום: 6,432,700 (2007, בימי עבודה)
נוסעים בשנה: 1,500,000,000 (2005)
רוחב מסילה: 1,435 מ"מ
מפעילה: New York City Transit Authority
תרשים המערכת
מפת קווי הרכבת התחתית של ניו יורק
תחנת הרכבת התחתית במפגש כיכר טיימס עם רחוב 42
פנים קרון רכבת. הדור הרביעי של הקרונות שבהם נעשה שימוש
תחנת סאות' פרי, ורכבת בקו מספר 9 - קו שבוטל בשנת 2005.
מפת הרכבת התחתית בשנת 1906
תחנת רחוב 125 בקו ברודוויי - השדרה השביעית של הרכבת התחתית

הרכבת התחתית של ניו יורק (באנגלית: New York City Subway) היא מערכת רכבת תחתית המהווה חלק ממערכת התחבורה הציבורית של העיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית. הרכבת נמצאת בבעלות עיריית ניו יורק ומוחכרת לרשות התחבורה של העיר ניו יורק (מחלקה של רשות התחבורה המטרופולינית). לרכבת התחתית של ניו יורק 468 תחנות נוסעים וקווי רכבת באורך 368 ק"מ (עליהם נוסעים קווי נוסעים המשתרעים על פני כ-1,000 ק"מ‏‏[1]) - והיא אחת ממערכות הרכבת התחתית הגדולות בעולם.

אף שהרכבת נקראת "רכבת תחתית", כ-40% מקווי הרכבת עוברים מעל הקרקע, אולם באי מנהטן כמעט כל קווי הרכבת עוברים מתחת לקרקע.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

תחנות הרכבת התחתית פזורות בין ארבעה מחמשת רובעי העיר ניו יורק: מנהטן, ברוקלין, קווינס והברונקס. בסטטן איילנד יש שלוחה של הרכבת התחתית המקושרת במעבורת לקו מספר 1. כל קווי הרכבת התחתית למעט קו חוצה ברוקלין קווינס, קו שדרת פרנקלין וקו פארק רוקאווי עוברים דרך האי מנהטן. בשנת 2005 נסעו ברכבת התחתית של ניו יורק למעלה מ-1,500,000,000 נוסעים, וברבעון הרביעי של 2007 נסעו ברכבת התחתית למעלה מ- 6,432,700 נוסעים מדי יום. בחלק מקווי הרכבת עוברות הן רכבות אקספרס והן רכבות מקומיות. בקווים אלה מספר מסילות (שלוש או ארבע מסילות) על מנת לאפשר מעבר של רכבות האקספרס לצד הרכבות העוצרות בכל התחנות.

[עריכה] היסטוריה

קו תת-קרקעי ראשון נבנה בעיר ניו יורק בשנת 1869 על ידי אלפרד אילי ביץ'. אורכו של קו זה, שנקרא "קו התחבורה הפנואמטי של ביץ'" היה 95 מטרים בלבד, והוא עבר מתחת לרחוב ברודוויי. קו זה לא נועד לשמש כקו מסחרי אלא להמחיש את האפשרות להקמת קווי רכבת תחתית. אף שביץ' תיכנן להאריך את הקו דרומה לפארק באטרי וצפונה לנהר הארלם, הארכות אלה לא בוצעו‏‏[2]. קו זה נהרס בראשית המאה ה-20 עם הקמת קו ברודוויי.

קו הרכבת הראשון של הרכבת התחתית נפתח ב-27 באוקטובר 1904, כ-35 שנים לאחר פתיחת הקו הראשון של הרכבת העילית של ניו יורק (לימים קו השדרה התשיעית).

קו הרכבת העילית הוותיק ביותר שעדיין פעיל כיום הוא מקטע של קו שדרת לקסינגטון שהחל לפעול בשנת 1885 והמהווה כיום חלק מקו ג'מייקה העובר בברוקלין. רכבת סטטן איילנד העושה שימוש בקרונות הרכבת התחתית, החלה לפעול עוד בשנת 1863 כרכבת קיטור. קו רכבת זה פועל גם כיום כחלק ממערכת הרכבת התחתית, אולם הקו מנותק מיתר חלקי המערכת.

הקווים הופעלו על ידי שתי חברות פרטיות: איגוד התחבורה ברוקלין-מנהטן (Brooklyn-Manhattan Transit Corporation ובקיצור BMT) וחברת התחבורה המהירה הבין-רובעית (Interborough Rapid Transit Company ובקיצור IRT).

בניית קווי הרכבת התחתית נעשתה ביוזמת ובמימון העיר ניו יורק, והקווים הוחכרו לחברות הפרטיות לתפעולם. הקו הראשון שנותר בתפעול עירוני (מערכת הרכבת התחתית העצמאית - Independent Subway System ובקיצור IND) החלה לפעול בשנת 1932. קו זה הוקם במטרה להתחרות בקווים הפרטיים מחד, ולאפשר הסרת חלק מקווי הרכבת העילית מאידך‏‏[3].

בשנת 1940 נרכשו מערכות הרכבת התחתית הפרטיות על ידי העיר ניו יורק. בעקבות רכישה זו סגרה העירייה את קווי הרכבת העילית, והחלה בקישור מערכות הרכבות. מערכת הרכבת התחתית העצמאית של ניו יורק קושרה מערכת רכבת ה-BMT, ואלה מהוות יחד מערכת הנקראת "מחלקה B". מערכת ה-IRT של הרכבת התחתית ותחנותיה צרות מכדי לאפשר לרכבת ה-BMT לפעול בהן, ולכן נותרה מערכת זו מנותקת וכיום היא נקראת "מחלקה A" (מחלקה שלישית הפועלת כיום - "מחלקה C" היא מחלקת התחזוקה של הרכבת התחתית וכוללת אך ורק קרונות תחזוקה שאינם משמשים להובלת נוסעים. קרונות צרים אלה מוסגלים לנוע בשתי מערכות הרכבת התחתית המובילות נוסעים).

בשנת 1953 הוקמה רשות התחבורה של העיר ניו יורק על מנת להפעיל את מערכת הרכבת התחתית של העיר. רשות זו מהווה חלק מרשות התחבורה המטרופולינית מאז שנת 1968.

[עריכה] שיטות הקמת מנהרות הרכבת התחתית

מערכת IRT שהוקמה בשנת 1904 נבנתה בשיטת "חפור וכסה" (cut-and cover) - הרחוב נפתח ונחפר תחתיו הקו, ולאחר סיום חפירת המנהרה, כוסתה זו בתיקרה עליה נבנה מחדש הכביש. שיטה זו הייתה יעלה באזורים בהם הייתה החפירה קלה, אולם בעת חפירת המנהרה מתחת לנהר הארלם ונהר איסט נעשה שימוש במכונות חפירה וכן בעת חפירת המקטעים שבין רחובות 33 ו-42 מתחת לשדרות פארק, בין רחוב 116 ו-120 של ברודוויי, ובין רחוב 157 ומצודת וושינגטון בקו ברודוויי והשדרה ה-11.

[עריכה] קווי הרכבת התחתית

קווים רבים של הרכבת התחתית של ניו יורק עוברים על אותן מסילות (וזאת בניגוד לקווי רכבת תחתית אחרים בעולם בהם כל קו עובר רק על מסילה אחת, ולכן לרוב קו הרכבת והמסילה הם היינו הך). מסיבה זו, כאשר מדובר ברכבת התחתית של ניו יורק - "קו" ("line") משמעו המסילה עצמה עליה נוסעות הרכבות ו"נתיב" ("route") - משמעו הנתיב בו נוסעת הרכבת על גבי המסילות. ה"נתיבים" מסומנים במספרים, ואילו ל"קווים" יש שמות. הרכבת התחתית של ניו יורק מורכבת מ-26 קווים (כאשר כל קו מסומן בצבע אחר). כל התחנות פעילות 24 שעות ביממה (אף שחלק מהקווים לא פועלים בכל שעות היממה). שיטת סימון הצבעים הוצעה על ידי עורך הדין ר. ריילי ד'אדמו אשר זכה בתחרות שהוצעה על ידי רשות התחבורה בשנת 1964. ד'אדמו הציע שיטה בה צבע נפרד לכל קו (קודם לכן נעשה שימוש בשלושה צבעים בלבד לכל קווי הרכבת התחתית). על אף שיטת הצבעים - הקווים אינם נקראים על שם צו הקו (היינו אין "קו כחול" או "קו ירוק").

מחלקה A ‏ (IRT) כוללת:
נתיב קו
נתיב 1 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי ברודוויי-השדרה השביעית
נתיב 2 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר ברודוויי-השדרה השביעית
נתיב 3 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר ברודוויי-השדרה השביעית
נתיב 4 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר שדרת לקסינגטון
נתיב 5 של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר שדרת לקסינגטון
נתיב 6 של הרכבת התחתית של ניו יורק נתיב 6d של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי/מהיר שדרת לקסינגטון
נתיב 7 של הרכבת התחתית של ניו יורק נתיב 7d של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי/מהיר פלאשינג
נתיב S של הרכבת התחתית של ניו יורק קו רחוב 42

מחלקה B ‏ (BMT/IND) כוללת:

נתיב קו נתיב קו
נתיב A של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר השדרה השמינית נתיב M של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי רחוב נאסאו
נתיב B של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר השדרה השישית נתיב N של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר ברודוויי
נתיב C של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי השדרה השמינית נתיב Q של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר ברודוויי
נתיב D של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר השדרה השישית נתיב R של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי ברודוויי
נתיב E של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי השדרה השמינית נתיב S של הרכבת התחתית של ניו יורק קו שדרת פרנקלין
נתיב F של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי השדרה השישית נתיב S של הרכבת התחתית של ניו יורק קו פארק רוקאווי
נתיב G של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי חוצה-עיר נתיב V של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומית השדרה השישית
נתיב J של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר רחוב נאסאו נתיב W של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי ברודוויי
נתיב L של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מקומי קאנארסי נתיב Z של הרכבת התחתית של ניו יורק קו מהיר רחוב נאסאו

קו מתוכנן (כחלק ממחלקה B):

נתיב קו
נתיב T של הרכבת התחתית של ניו יורק קו השדירה השנייה

[עריכה] תחנות הרכבת התחתית

הכניסה לתחנת הרכבת התחתית ברחוב ברוד
הכניסה לתחנת קו פלאשינג בג'קסון הייטס שבקווינז (תחנה הנמצאת מעל לפני הקרקע).
תחנה במפגש רחוב 59 עם כיכר קולומבוס.
7train arriving.ogg
תחנת קו 7 - רכבת הנכנסת לתחנה.
מוזיקאים מופיעים בתחנה שבמפגש הרחובות ברודוויי ולאפייט.

[עריכה] מבנה תחנה

אורך רציפי תחנות הרכבת התחתית נע בין 150 ל-180 מטרים. מדרגות מובילות את הנוסעים ממפלס הרחוב אל הקופות ומכונות רכישת הכרטיסים הנמצאים במפלס נמוך יותר. מעבר לקופות ולמכונות מכירת הכרטיסים נמצא מחסום אותו ניתן לעבור באמצעות העברת הכרטיס דרכו, ומעברו נמצא הרציף. ברובעים ברונקס, קווינס וברוקלין וכן בחלקו הצפוני של האי מנהטן ישנן תחנות מעל הקרקע (לרוב תחנות עיליות) אליהם מגיעים באמצעות מדרגות או מעליות.

[עריכה] מנורות סימון

בכניסה למרבית תחנות הרכבת התחתית הוצבו מנורות בצורת גלובוס. מנורות אלה נועדו להציג למשתמשים את זמינות התחנה - כאשר מנורה ירוקה סימנה שהתחנה פועלת 24 שעות ביממה, מנורה צהובה סימנה שהתחנה פועלת רק בשעות היום ומנורה אדומה סימנה שהפתח הינו ליציאה בלבד או שהתחנה אינה פועלת. כיום, לאחר הפעלת כרטיס המטרו קארד, בכניסה לתחנות נמצאות מנורות ירוקות המסמנות תחנה פעילה בכל שעות היום והלילה ומנורות אדומות המסמנות תחנות הפעילות בשעות היום בלבד‏‏[4].

[עריכה] רציפים

בשל המספר הרב של המסילות המשמשות מספר קווים, רציפים רבים משמשים למעשה קווים שונים רבים (בדומה לכמה מרציפי הרכבת התחתית של לונדון).

ישנם מספר מבני תחנות אופייניים: בתחנות בהן שתי מסילות, ישנם רציפים הנמצאים בין שתי המסילות, או שני רציפים משני צידי התחנה, כאשר המסילות נמצאות במרכזה.

בתחנות המשרתות 3 או 4 קווים שונים יהיו לרוב שני איי רציפים במרכז התחנה כאשר המסילות עוברות משני צדי איי המסילות, ואלה מקושרים ביניהם באמצעות גרמי מדרגות וגשרים העוברים מעל המסילות.

תחנות בהן עוצרות רכבות מקומיות בלבד יכללו שני רציפים משני צידי התחנה, כאשר במרכז התחנה יהיו ארבע מסילות - שתי מסילות לרכבות מקומיות בסמוך לרציפים, ושתי מסילות פנימיות לרכבות המהירות שאינן עוצרות בתחנה.

ישנן תחנות מעטות בהן אי רציפים פנימי משרת את רכבות האקספרס, ואילו שני רציפים חיצוניים משרתים את הרכבות המקומיות - וזאת על מנת להקל בשעות העומס על ההפרדה בין הנוסעים הרוצים להגיע לרכבות האקספרס לבין הנוסעים הרוצים להגיע לרכבות המקומיות.

[עריכה] יצירות אמנות ועיטורים

תחנות רבות מעוטרות באריחי קרמיקה - חלקם הותקנו בתחנות בשנת 1904 עת שנפתחו תחנות הרכבת הראשונות. מסורת זו נמשכה עם בניית תחנות נוספות, שעוטרו אף הן באריחים. כמו כן מקושטות תחנות שונות בפסלים, פסיפסים וציורי קיר.

[עריכה] גישה לנכים

מרבית תחנות הרכבת התחתית של ניו יורק אינן מאפשרות גישה לנכים בכיסאות גלגלים. מספר מועט של תחנות שנבנו בשנים האחרונות או שופצו בשנים האחרונות (בעיקר תחנות ראשיות) הותאמו לגישה לנכים.

[עריכה] בידור

מאז שנת 1987 רשות התחבורה יזמה ומימנה את מיזם "מוזיקה מתחת לניו יורק" - תוכנית בה מורשים מוזיקאים שונים לנגן בתחנות הרכבת התחתית. מדי שנה מגישים כ-70 מועמדים את מועמדותם לנגן בתחנות התחתיות ונערכים להם תחרויות מקדימות. כיום כ-100 נגנים וקבוצות מנגנים מדי שבוע ב-150 מופעים ב-25 תחנות שונות ברחבי הרכבת התחתית. מלבד מופעים מורשים אלה (בתחנות המרכזיות) רשאי כל נוסע ברכבת לנגן בתחנות כרצונו, כל עוד אינו מפריע למעבר נוסעים אחרים.

[עריכה] שירותים

מספר תאי השירותים הציבוריים ברחבי תחנות הרכבת התחתית מועט ביותר. שירותים ציבוריים מצויים בתחנות המרכזיות בלבד.

[עריכה] חנויות וקמעונאות

בתחנות עיקריות ישנם חנויות המוכרות עיתונים ומזון מהיר. תחנות אלה מושכרות על ידי רשות התחבורה לשוכרים שונים.

[עריכה] סוגי הקרונות והרכבות

מערכת הרכבת התחתית מפעילה קרונות משני סוגים. במחלקה A משתמשים בקרונות צרים יותר שבהם שלושה זוגות דלתות בכל צד של הקרון, כאשר לרוב בכל רכבת 11 קרונות. במחלקה B משתמשים בקרונות רחבים יותר להם ארבעה זוגות דלתות בכל צד, כאשר לרוב רכבות מורכבות מעשרה קרונות.

מערכת הרכבת התחתית כוללת למעלה מ-6,400 קרונות, ואורכן של הרכבות נע בין 46 ל-183 מטרים. רכבות מסוג שאטל ("מעבורת") המקשרות בין שתי תחנות יכולות לעתים לכלול שני קרונות בלבד.

[עריכה] עלויות נסיעות

מאז פתיחת הרכבת התחתית בשנת 1904 ועד איחוד המערכות השונות בשנת 1948 תעריף הנסיעה ברכבות התחתיות היה 5 סנטים. ב-1 ביולי 1948 הועלה המחיר ל-10 סנטים, ומאז עלה בהדרגה. עם הקמת רשות התחבורה של העיר ניו יורק ביולי 1953 הועלה המחיר ל-15 סנטים, והרשות הוציאה למכירה אסימונים במחיר זה, ובמהלך השנים המחיר עלה. עד ה-13 באפריל 2003 התשלום עבור הנסיעה ברכבת התחתית היה באמצעות אסימונים שנרכשו מקופות בתחנות השונות.

בשנת 1994 החל השימוש בכרטיס המטרוקרד הנמכר ממכונות מכירה בתחנות השונות. כרטיס זה יכול לכלול נסיעה אחת או מספר נסיעות. בעקבות הצלחת הכרטיסים בוטלה בשנת 2003 מכירת האסימונים (ומחיר הנסיעה עלה לשני דולרים.

[עריכה] תוכניות עתידיות

תוכנית ההתרחבות המרכזית של מערכת הרכבת התחתית היא הקמת קו השדרה השנייה - קו שתכנונו החל בשנות ה-20 של המאה ה-20. עבודות הבנייה החלו בשנות ה-70 של המאה ה-20 והופסקו בעקבות משבר כלכלי שעברה העיר ניו יורק בשנות ה-80 של המאה ה-20.

בשנת 2003 התקשרה רשות התחבורה עם חברת סימנס להקמת מערכות שילוט דיגיטליות ב-158 תחנות אשר ידווחו על מועדי הגעת הרכבות. באוגוסט 2006 הוכרז על תוכנית להקמת מערכות מיזוג אוויר בכל תחנות הרכבת התחתית.

[עריכה] הצפות של הרכבת התחתית

מאז הקמת מערכת הרכבת התחתית, הייתה המערכת נתונה להצפות בעת סופות גשם. מים שחדרו למנהרות גרמו לקצרים במערכת המקבלת חשמל באמצעות קו חשמלי על קרקעית המנהרה. מאז שנת 1992 הושקעו למעלה מ-357 מיליון דולרים בשיפור מערכת 269 המשאבות. באוגוסט 2007 הוקצו 115 מיליון דולרים נוספים לשיפוץ מערכת המשאבות - שיפוץ שצפוי להסתיים בשנת 2010, אולם עדיין צפויה המערכת להיות מושבתת בסופות גשם חזקות במיוחד.

[עריכה] מפת הרכבת התחתית

המפה הרשמית של הרכבת התחתית תוכננה על ידי מייקל הרץ ושות'. המפות מדויקות באופן יחסי מבחינה גאוגרפית אולם לא שומרות על קנה מידה אחיד - קנה המידה של מפת האי סטטן קטן ביותר ביחס ליתר חלקי העיר ניו יורק.

[עריכה] מלכת היופי של הרכבת התחתית

בין השנים 1941 - 1976 ארגנה הנהלת הרכבת התחתית ובהמשך רשות התחבורה את תחרות "מלכת היופי של הרכבת התחתית" (Miss Subways). תחרות זו עמדה במרכז עלילת הסרט "ניו יורק, ניו יורק". התחרות חודשה בשנת 2004 בשם "Ms. Subways". שמן ותמונתן של זוכות התחרות הוצגו ברכבות הרכבת התחתית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרכבת התחתית של ניו יורק

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏מספר קווים חולקים את אותן מסילות.‏
  2. ^ ‏מנהרה פנאומטית מתחת לרחוב ברודוויי, מתוך עיתון "Scientific American" מיום 5 במרץ 1870.‏
  3. ^ ‏ההיסטוריה של מערכת הרכבת התחתית העצמאית של ניו יורק.‏
  4. ^ ‏ראנדי קנדי, האור בקצה מדרגות הרכבת התחתית, הניו יורק טיימס, 12 באוגוסט 2002‏




מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%AA_%D7%A9%D7%9C_%D7%A0%D7%99%D7%95_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%A7