גיולה לורנט

גיולה לורנט
Gyula Lóránt
	לורנט בשנת 1953
	לורנט בשנת 1953
מידע אישי
לידה	6 בפברואר 1923; קוסג, הונגריה
פטירה	31 במאי 1981 (בגיל 58); סלוניקי, יוון
שם מלא	גיולה ליפוביץ'
גובה	1.85 מטרים
עמדה	בלם, קשר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

גיולה לורנט (בהונגרית: Gyula Lóránt;‏ 6 בפברואר 1923 - 31 במאי 1981) היה כדורגלן הונגרי, ששיחק בעמדת הבלם והקשר. היה חלק מ"נבחרת הזהב" של הונגריה בשנות החמישים.

קריירה מקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורנט, בנו של שוטר שנלחם במלחמת העולם השנייה בצד הגרמני, נולד בקוסג שבהונגריה. הוא הפך לכדורגלן מקצועני בגיל 16, בקבוצת Kõszeg SE מעיר מגוריו. בעונת 1942/1943 החל לשחק בזומבאוולי האלאדס מליגת העל ההונגרית. בעונה העוקבת עבר לנאג'יוואראדי, ולאחר מכן שיחק בוואשאש. כאשר חזר לנאג'יוואראדי, בשנת 1945, כבר שינתה הקבוצה את שמה לאוראדיה. בעונת 1946/1947 שיחק בקבוצה הרומנית ארד מהעיר ארד, וזכה איתה באליפות הליגה בתום העונה.

בשנים 1947 עד 1950 שיחק בוואשאש מבודפשט, בשנים 1951–1956 בבודפשט הונבד, ולמשך זמן מה בוואצי ואשאש (1956–1957).

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות החמישים לורנט היה חבר בולט בנבחרת ההונגרית של שנות החמישים שזכתה לכינוי "נבחרת הזהב", שכללה גם את פרנץ פושקש, זולטן צ'יבור, שנדור קוצ'יש, יוזף בוזסיק ונאנדור הידגקוטי. במהלך 6 השנים בהן שיחק בנבחרת (1949–1955) זכה לורנט במדליית זהב אולימפית בשנת 1952, ובשנת 1953 זכה בגביע מרכז אירופה. במונדיאל 1954 הונגריה הגיעה כפייבוריטית לזכות בטורניר, אך הפסידה בגמר 3–2 לגרמניה המערבית במשחק שזכור כ"נס של ברן". בשנת 1955 סיים לשחק עבור הנבחרת.

אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש כשחקן, לורנט הפך למאמן. הוא אימן קבוצות כמו: בודפשט הונבד, באיירן מינכן ופאוק סלוניקי. בעודו מאמן פאוק, הוא זכה איתם בתואר אליפות יוון בשנת 1976. ב-31 במאי 1981, בעודו מאמן, לקה בהתקף לב בזמן שצפה במשחק של פאוק נגד אולימפיאקוס ונפטר בגיל 58.